בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גגמר היורוליג: הרי הכדורסל הוא רק משל

מצב צפירה

תגובות

לעולם ישרור המתח המובנה הזה בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לבין יום העצמאות - בין אבל ליום-טוב. ותמיד תעמוד השאלה איך עוברים בבת אחת ממצב-צפירה אחד למשנהו. ושמא ראוי לשקול הפרדה בין הדבקים.

והשנה ביתר שאת - המתח בעיצומו - ואתמול הוא כמעט הרג אותנו. הררים התלויים בשערה, במחוג, וחוסמים את האופק: האם יסתיים משחק הגמר במועדו, או חלילה יתארך - סיר הזמן יגלוש - והשידור ייקטע באמצע הדרמה, בשיא הפארסה, בטרם שתיוודע התוצאה הסופית, והמדינה כולה תיקלע למצב של חוסר ודאות; רק זה עוד חסר לנו ביום הרת עולם.

אך במחשבה שנייה חבויה לה הקלה פורתא. כל אפשרות, לכאן או לכאן, ויתרונה בצדה, מה כבר עלול לקרות: אם נפסיד, כי אז ישתלב הצער במצב הרוח הלאומי-כללי. 5,000 האוהדים ישובו מברצלונה חפויי ראש, וארשת פניהם, ברידתם מהמטוס, תסגיר הזדהות עם 22,867 משפחות ועם משפחת שליט, להבדיל.

ואם ננצח - כן יהי רצון - כי אז תהיה זאת עוד הוכחה ניצחת לנצח-ישראל, ששבע ייפול, אך יקום על הפרקט ויגבר בשבע-הפרש לפחות. וכבר אי-אפשר לחכות לצפירה-המבדלת, שתשחרר את התרועה ותתיר את הקפיצה למזרקה מבלי לפגוע ברגשות. כך נלך לאור הזיכרונות ולאור הזיקוקים שמתלקחים בערבוביה. וכך יוכל שמעון מזרחי להופיע מחר כמנצח הגדול, לגנוב את ההצגה והתשואות מכל המדענים והחוקרים, האמנים והיוצרים, שיחד אתו יעלו ויבואו לקבל את פרס-ישראל על מפעל חיים.

מה הפלא אפוא אם המתח ריתק אתמול רבים אל המרקע, כדי להיווכח בשידור חי - איך ייפול דבר. ובערוץ אחר, באותו הזמן, שידרו את הטקס מגבעת-התחמושת - איך נפלו גיבורים.

אני עקבתי במיוחד אחר המאמן: האם ירבה ליטול פסקי זמן כהרגלו, כאילו אין יום זיכרון בפתח; או שימעט הפעם, כאילו אין זה משחק גורלי, שיעמיד בסימנו את יום-הזיכרון ויום-העצמאות כאחד - לאנחה או לשמחה. וכל צופה שאל את עצמו בדאגה האם עוד יישאר זמן לנשיא המדינה, לראש הממשלה ולשרת הספורט לטלפן ולברך או להשתתף בצער, רגע לפני שהם מכבדים בנוכחותם ובנאומיהם את מעמדי האזכרה.

הרי הכדורסל הוא רק משל לחיינו, חיים של היתראות - פנים שוחקות מתחלפות בחטף בפנים מרצינות כמו בלחיצת כפתור, כמו בזיפזוף בין הערוצים; חיים של מעברים חדים בין פגישה חשובה מאוד ברחוב דאונינג 10 ובין ארוחה במסעדת הקזינו עם שרה ועם קוסם: פתאום קם עם ומרגיש שהוא כבר לא מאוים; משואה לישועה כהרף עין. על הבלויותינו מי ימחול במעבר בין שכול לחול.

התזמון היה די מדויק, המשחק נגמר בעוד מועד, והניח ליום הזיכרון להיכנס בצעדים כבדים וקודרים - הלמותם נשמעת מסוף הארץ ועד סופה - ובלי הצורך המעושה לכבוש את השמחה לפי שעה. הפסדנו, אוי לנו כי הושברנו. עת לשחוק ועת לבכות, עת ספוד ועת רקוד.



אוהדי מכבי תל אביב צופים במשחק, אתמול. קבוצתם לא הצליחה ליצור נס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#