בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איטליה: סאקי, קאפלו, אלגרי?

על האליפות של מילאן

תגובות

זה לקח למילאן שבע שנים ארוכות, במהלכן ניסתה הסרייה A להתאושש מפרשת הקאלצ'יופולי שהרסה את הליגה ובייחוד את יובנטוס, כדי שהסקודטו יהיה שוב בידיה. זהו רגע מתוק עבור הרוסונרי, כיוון שגם העונה איש לא האמין שהשושלת של אינטר תיקטע. אבל עזיבתו של מוריניו, הסגל המזדקן וחצי העונה הרעה עם רפא בניטס, עלו לנראזורי ביוקר, ומילאן היתה זו שנכנסה אל הוואקום.

הכדורגל האיטלקי רחוק משיאו, והוא אף איבד השנה את המקום השלישי בדרוג אופ"א, תוצאה של דעיכה מתמשכת בגביעי אירופה. אבל ההרגשה היא שהליגה משתפרת לעומת העונות האחרונות, וזכייתה של מילאן היא סימן מעודד. הקבוצה משדרת את האווירה הטובה ביותר מבין חבורת הגדולות, והכדורגל שלה העונה היה הטוב ביותר והיציב ביותר, גם אם לא תמיד מבריק.

גיבור האליפות הוא המאמן מאסימו אלגרי, שגורר באיטליה השוואות לאריגו סאקי ולפאביו קאפלו. כמותם, הגיע למילאן מקבוצת דרג שלישי, קליארי, וכמובן, כעת הלך בעקבותם כשזכה בסקודטו בשנה הראשונה שלו בקבוצה. אלגרי היה משוגע על המגרש כשחקן אבל ידע להתבגר על הספסל. כולם זוכרים את מסיבת העיתונאים הראשונה שלו ב"מילאנלו", בה הבעלים וראש הממשלה סילביו ברלוסקוני התעלם ממנו במופגן, ורק זרק לעברו כי עליו להסתפר. אלגרי נקט בגישה בוגרת באותו אירוע, וכך עשה גם בשאר העונה.

לאף אחד משחקניו לא היה מקום בטוח בהרכב - וגם אם אביאטי או איברהימוביץ' פתחו כמעט בכל משחק - הם עשו זאת בזכות יכולת, לא שם. גם אם קוראים לך פירלו או גאטוסו, סידורף או פאטו, אצל אלגרי אתה תמיד יכול להישאר בחוץ.

מילאן שיחקה לא רע, הבקיעה הרבה (61 שערים) אבל ראשית התרכזה בהגנה. 23 השערים שספגה ב-36 משחקים מוכיחים זאת. אינטר ספגה הרבה יותר (39), יובה כמעט כפול. תמיד להגן, זאת אחת הסיסמאות של אלגרי. בניגוד ללאונרדו, הוא שיחק עם ארבעה קשרים טכניים - בואטנג, סידורף, פלאמיני ופירלו כשהיה כשיר - החזיק הרבה בכדור ותסכל את היריבות.

אביאטי שחזר לכושר, שיתוף הפעולה בין נסטה הוותיק לטיאגו סילבה - אולי הבלם הטוב בעולם כיום - וכמובן איברהימוביץ', היו הברגים המשמעותיים ביותר על המגרש. זלאטן הירבה להבקיע והיה חוד החנית, גם פאטו חורר רשתות (לשניהם 14 שערים) ואפילו התכבד באחד לעיני בתו של ברלוסקוני, שהפכה לחברתו. רוביניו היה לא רע, ומנגד ההימור על קסאנו לא הוכיח את עצמו. גם אם נתן את שלו, עורר כהרגלו בעיות.

זו לא היתה עונה מושלמת, עם ההפסד הביתי לטוטנהאם בשמינית גמר הצ'מפיונס ואיבוד הראש של גאטוסו - אבל זו כבר היסטוריה. כרגע המשימה היא כפולה: המינורית יותר היא לעבור את פאלרמו בחצי גמר הגביע, בדרך לדאבל אפשרי. הגדולה יותר תגיע בקיץ. שחקנים ישוחררו - פירלו למשל - ומילאן תצטרך להתנהל בחוכמה בשוק ההעברות. הדיבורים על כריסטיאנו רונאלדו רציניים, אבל זו עלולה להתברר כמשימה כבדה מדי. אז, כמובן, ייפתחו הרבה אפשרויות אחרות.



אלגרי, שלשום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#