בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

NBA: לקראת גמר המזרח בין שיקגו למיאמי

למיאמי יש כוכבים בלתי עצירים, לשיקגו את ה-MVP וגם מאמן וספסל עדיפים. קשה להמר על מנצחת בגמר המזרח, שיחל הלילה (03:00), אבל אפשר להבטיח בקלות שזו תהיה סדרה שכולה עונג

תגובות

קיץ 2010 סומן ביומנים של אנשי שיקגו כמה שנים קודם לכן. הבולס רצו את לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכריס בוש. השאיפה המוצהרת, שגובתה במעשים (פינוי גורף של תקרת השכר), היתה להנחית בעיר הרוחות לפחות שניים מהם. ללברון הוצע שוק גדול והזדמנות להרוויח פסל משלו מחוץ ליונייטד סנטר, לצד זה של הגדול מכולם. לווייד היתה אפשרות לשחק עבור העיר בה נולד. בוש, הפאוור פורוורד הטוב בשוק, קיבל הצעה לחוזה מקסימלי.

ווייד (משמאל), דנג וגיבסון במחול אווירי במהלך העונה הסדירה. זה יהיה דומה, רק חם יותר (תצלום: אי-פי)

כולם מכירים את המשך הסיפור. השלושה החליטו להקים מפלגה עצמאית בפלורידה, והקיפו עצמם במספר עוזרים פרלמנטרים שנבחרו במגבלות התקציב. בינתיים, שיקגו הפקידה את המפתחות בידי רוז והעמידה סביבו סגל עמוק יחסית, שעזר לו לנצח יותר מכל אחד אחר בעונה הרגילה. שתי הדרכים, זו של ההיט וזו של הבולס, נותבו לאותו מקום - גמר המזרח, שייצא הלילה לדרך בשיקגו. זמן טוב לנסות לבדוק מי בנתה קבוצה שתיעצר כאן, ומי יכולה להמשיך עד הסוף.

דריק רוז VS מייק ביבי

אין כאן באמת מאצ'-אפ, ולא רק כי ביבי, שבמצבו לא יכול לשמור על דמות קרטון של רוז, ישמור כנראה על קית' בוגנס. רוז, ה-MVP הטרי, בכושר הטוב בחייו. קשה להאמין, אבל הוא משחק אפילו טוב יותר בפלייאוף, ועשה כרצונו גם מול השומרים הזריזים של אינדיאנה ואטלנטה. גם אם האחוזים מחצי מרחק ומעלה אינם יציבים, נדמה שרוז תמיד ימצא את הדרך לטבעת, כך שההיט יוכלו לנסות רק להאט אותו. אם ווייד ייקח אותו כאתגר, זה עשוי לעזור. מנגד, הבולס לא צריכים להיות מודאגים מביבי, שמבייש את נעוריו עם 3.4 נקודות ב-25% מהשדה בפלייאוף. גם מריו צ'אלמרס, שעולה מהספסל ומשחק בערך אותן דקות, רחוק מלהבריק.

יתרון: רוז, ובגדול.

קית' בוגנס VS דוויין ווייד

כל מה שהיה נכון לגבי המאצ'-אפ הראשון נכון גם לגבי זה, רק לטובת הצד השני. בוגנס, החולייה החלשה בחמישייה המאוזנת של הבולס, הוא שחקן חד ממדי, שתפקידו העיקרי בכוח הוא להפציץ מבחוץ. להגנתו, הוא עושה זאת לא רע בפלייאוף (כמעט שתי שלשות למשחק ב-50%), אבל מקבילו בצד השני הוא כל דבר מלבד חד ממדי. הניצחון המוחץ על בוסטון בחצי הגמר רשום יותר מכל על שמו, אחרי שסיים סדרה גדולה עם 6.8 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים ו-30 נקודות למשחק. הוא השיג אותן מבחוץ, מבפנים, עם עבירה או פליק-פלאק לאחור. סביר שהבולס היו מעדיפים לקבלו במצב צבירה לוהט פחות.

יתרון: ווייד, אחרי התלבטות קשה.

לואל דנג VS לברון ג'יימס קצת לא הוגן מבחינת דנג, שהיה גובר בקרב זה על סמול פורוורדים רבים בליגה. ארוך גפיים ואתלטי, האיש מסודן יעמיד פייט רציני לג'יימס משני עברי המגרש. בהתקפה הוא יעסיק אותו (16.7 נקודות למשחק בפלייאוף) ובהגנה יקשה עליו, כנראה יותר מפול פירס. אלא שג'יימס, בדיוק כמו ווייד, מרגיש טוב עם המשחק שלו כרגע. אם לוקחים בחשבון את יתרון הפיסיות שלו והעובדה שהוא, ובכן, לברון ג'יימס, מבינים מדוע המשימה של דנג היא מעט יותר קשה.

יתרון: לברון, עם הרבה סימפטיה לדנג.

קרלוס בוזר VS כריס בוש

עד לפני כמה ימים, העדיפות של בוש - שעמד בכבוד מול האגרסיביות של קווין גארנט וקלע סלים מכריעים בשני הניצחונות האחרונים של מיאמי מול הסלטיקס - היתה ברורה. אלא שבוזר, שנתן סדרות רעות מול אינדיאנה ואטלנטה וקולע רק 11.8 בפלייאוף עד כה (ירידה של 5.7 נקודות מהממוצע העונתי), הפגין סימן חיים במשחק האחרון מול ההוקס. בוזר אגרסיבי, ובמצב רוח התקפי הוא מצרך חובה עבור הבולס אם הם רוצים לחזור לשחק ביוני לראשונה מזה 13 שנה.

יתרון: בוש, בקטנה.

ג'ואקים נואה VS ג'ואל אנתוני

בסדרה מול הסלטיקס, אנתוני ניצל את הרגליים העייפות של גארנט וג'רמיין אוניל כדי להפגין לראווה אקטיביות רבה בהגנה, בהתקפה ובעיקר בריבאונד. מול הבולס, לעומת זאת, הוא ייאלץ להתמודד עם יריב שהוא היפראקטיבי. נואה רושם בפלייאוף 9.9 נקודות, 10.4 ריבאונדים ולמעלה משתי חסימות במשחק, אבל ערכו לא נמדד רק בסטטיסטיקה. הצרפתי הוא פצצת אנרגיה, שמכניס גם את הקהל לעניינים במחי שאגה חייתית. גם ווייד ולברון צפויים לפגוש מקרוב את האנרגטיות שלו כשיחדרו לסל. ואז את הפארקט.

יתרון: נואה.

מאמן וספסל

לשיקגו יש את מאמן העונה, תום ת'יבודו, שהפך אותה לקבוצת ההגנה הטובה בליגה. למיאמי יש את אריק ספולסטרה, שלעתים נדמה כי תפקידו המרכזי הוא למחוא כפיים אחרי עוד פעולה הירואית מהסופרסטארים שלו. לבולס רוטציה ברורה, אך כשצריך - כמו בשני המשחקים האחרונים מול ההוקס - הספסל שלה, בראשות טאג' גיבסון, רוני ברואר, קייל קורבר ועומר אשיק, מסוגל להביא ניצחונות. ההיט, למעט הבלחה של ג'יימס ג'ונס במשחק הראשון מול בוסטון, לא מקבלים יותר מדי משלהם.

יתרון: שיקגו.

שורה תחתונה

כשבוחנים את המאצ'-אפים האישיים, את האנשים על הקווים ואת היושבים לצדם, ההבדל ברור: מיאמי בנויה על סופרסטארים. שיקגו היא קבוצה. מה עדיף? זה יוחלט ככל הנראה רק בעוד שישה עד שבעה משחקים. המשתנים הנוספים בסדרה הזו, כמו יתרון הביתיות של הבולס (אותו כבר שמטו בפלייאוף מול קבוצה נחותה ממיאמי) והמאזן בין הקבוצות בעונה הרגילה (3-0 לשיקגו, אפקט פסיכולוגי מסוים שיחזיק עד הניצחון הראשון של ההיט), הם פחות משמעותיים. התחושה אומרת שמיאמי תנצח בשישה משחקים, אבל אלא אם כן אתם אוהדים של אחת הקבוצות, זה לא כל כך משנה. דריק רוז סיכם זאת הכי טוב: "אין ספק שהסדרה הזו הולכת להיות כיף גדול".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#