בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אופניים: אופנה איטלקית

מדוע למוביל יש חולצה ורודה? מה צריך לעשות כדי ללבוש ירוק? מתי הפכה החולצה הסגולה לאדומה? וכיצד מתבטאת משמעותה של החולצה השחורה, שהיתה ונעלמה? הג'ירו ד'איטליה מציג את הקולקציה

תגובות

לפני מספר שנים הסברת את שיטת הניקוד בטור דה פראנס, החולצות השונות וכדומה. כמי שצופה כעת בג'ירו האיטלקי, הייתי מעוניין לדעת על החולצות במירוץ (מדוע ורודה למוביל?), שיטות הניקוד ובייחוד על ההבדלים בין הניקוד בג'ירו לטור.

ניר כ, באר שבע

החולצה הוורודה (Maglia Rosa) בג'ירו ד'איטליה (הטור האיטלקי) היא המקבילה של החולצה הצהובה בטור דה פראנס. הנוהג החל ב-1931, 22 שנים אחרי ייסוד המירוץ ו-17 שנים לאחר שהחל המוליך הכללי ללבוש חולצה בצבע מיוחד. בתחילה היה הצבע שונה בכל פעם, עד שנבחר הוורוד מתוך כבוד למארגנים ולספונסר הראשון - עיתון הספורט "גאזטה דלו ספורט", המתהדר בצבע זה.

לובש החולצה הוורודה הוא המוביל בג'ירו בחישוב הזמן המצטבר שלו, כולל בונוסים על סיום במקומות גבוהים ועל מעבר בנקודות מסוימות במקום הראשון. בעניין הזה, דומה המירוץ לחלוטין לטור דה פראנס.

במידה ששני מתמודדים קובעים זמן זהה, ילבש את החולצה הוורודה מי שהקדים את יריבו בקטע שהתקיים יממה קודם לכן. אם שניים יסיימו את המירוץ כולו בזמן מצטבר זהה, המנצח יהיה הרוכב שהיה מהיר יותר בקטעי המירוץ נגד השעון. במקרה הלא סביר שהשוויון יישמר גם בהם, יקבע הדרוג שלהם לאורך כל השלבים - כלומר מי שסיים במצטבר במקומות גבוהים יותר. שובר השוויון הבא, התיאורטי לחלוטין, הוא מי מבין השניים השיג מקום גבוה יותר בקטע הסיום.

החולצה הירוקה (Maglia Verde) ניתנת למטפס הטוב ביותר, זה שצבר את מספר הנקודות הגבוה ביותר בקטגוריית הטיפוס. למרות שאת המטפסים החלו לדרג כבר ב-1933, רק כעבור 41 שנים הונהגה החולצה הירוקה, המקבילה למנוקדת בטור דה פראנס.

להבדיל מהמירוץ הצרפתי, קיימות בג'ירו רק שלוש קטגוריות קושי לפסגות במקום חמש. בעוד בטור נקבעת דרגת הפסגה לפי הגובה והקושי, וכנגזרת מכך הניקוד שלה, בג'ירו מקנה הפסגה הגבוהה ביותר נקודות בונוס ללא קשר לקטגוריה שלה, אם כי לרוב היא בראשונה, הקשה יותר. הפסגה הזאת, פיסית, משתנה ממירוץ למירוץ, אך היא מכונה תמיד Cima Coppi, "פסגת קופי", על שם הרוכב האיטלקי האגדי פאוסטו קופי, שבין השאר ניצח בג'ירו חמש פעמים.

בקטגוריה השלישית, הקלה ביותר, מוענקות נקודות לשלושה רוכבים (3, 2 ו-1 בהתאמה). כך גם השנייה (5, 3 ו-1). בראשונה מחולקות נקודות לחמישה רוכבים (10, 6, 4, 2, 1) וב"קופי" מוענק ניקוד לשישה (20, 15, 10, 6, 4, 2). במידה שקטע מסתיים בראש הר, ניתן ניקוד נוסף (15, 10, 6, 4, 2).

אגב, במידה שהרוכב הזכאי ללבוש את החולצה הירוקה מוביל גם בדרוג הכללי ולכן לובש ורוד, מקבל את החולצה המדורג שני בקטגוריית המטפסים. במצב של שוויון בין מטפסים, לובש ירוק מי שהגיע ראשון יותר פעמים בקטגוריה הגבוהה. הקטגוריות הנמוכות יותר הן הגורם המבדיל הבא.

החולצה האדומה (Maglia Rosso Passione) ניתנת למאיץ המצטיין ומקבילה לחולצה הירוקה בטור דה פראנס. עם זאת, קיים הבדל משמעותי.

בעוד בטור מוענק ניקוד גבוה יותר על קטעי מישור בהם מאיצים, ולכן "המאיץ המצטיין" הוא השם הנכון לקטגוריה, בג'ירו מדובר בניקוד על סיום קטעים. המנצח בכל קטע מקבל 25 נק', סגנו 20, השלישי 18 וכך בסדר יורד: 14-12-10-9-8-7-6-5-4-3-2-1. כתוצאה, בג'ירו נקראת הקטגוריה לא פעם "דרוג נקודות" במקום "המאיץ המצטיין".

ב-1966 החלו ללבוש חולצה בקטגוריה הזו, בצבע אדום. אחר כך עברו לסגול, ובשנה שעברה חזרו לאדום.

החולצה הלבנה (Maglia Bianca) ניתנת לרוכב הצעיר המצטיין, כלומר לבעל המיקום הטוב ביותר בדרוג הכללי מבין המתחרים עד גיל 25. כאן זהה צבע החולצה לקטגוריה המקבילה בטור דה פראנס.

בעבר היתה קיימת גם חולצה שחורה (Maglia Nera), אותה לבש הרוכב המדורג אחרון, בעל הזמן המצטבר הגרוע ביותר. היא הונהגה בשנות ה-40' ובוטלה לאחר שהתאחדות האופניים העולמית הגבילה את מספר החולצות בגראנד טורים לארבע. עילה נוספת היתה הביקורת על הנוהג, שגרר לא פעם לעג לרוכב. אות הקלון, אגב, לא הוסר לחלוטין. עד היום מופיעים על רקע שחור המספר על גב חולצתו של המדורג אחרון ומספר האופניים שלו, והוא נקרא Numero Nero (מספר שחור).

כך יוסד הג'ירו | תדוושו, יש לנו עיתון למכור

לא במקרה לובש המוביל בג'ירו חולצה בצבעו של "גאזטה דלו ספורט", עיתון הספורט המוביל באיטליה (ואחד המובילים באירופה). עצם קיום המירוץ הוא רעיון של העיתון, המתפרסם בדפים בצבע ורוד.

ממש כפי שהטור דה פראנס החל כיוזמה של מגזין ("ל'אוטו", שהפך לימים לעיתון הספורט "ל'אקיפ"), כך נוסד גם הג'ירו. בעצם, כתחרות בין עיתונים להגדלת תפוצתם - "גאזטה", שהתמקד בספורט, ו"קוריירה דלה סרה", עיתון כללי. ב"גאזטה" החליטו לקיים תחרות אופניים בת ימים אחדים, כמו הטור. ב"קוריירה" הגו מירוץ מכוניות, שהיו מצרך נדיר מאוד.

הרעיון של ה"גאזטה", שהוצע ב-1908, קרם עור וגידים, וב-13 במאי 1909 יצאו ממילאנו 127 רוכבים ל"טור של איטליה", שארך שמונה ימים על פני 2,448 קילומטרים. חלק מההצלחה היה כספי. לא רק שהמנצח, לואיג'י גאנה האיטלקי, קיבל סכום עתק של 5,325 לירטות, הרי כל 49 הרוכבים שסיימו זכו ב-300 לירטות, משכורת ממוצעת של כחודשיים באותם ימים. כלכלית, כנראה שה"גאזטה" הפסיד כסף באותה מהדורה, אבל התפוצה במהלך הג'ירו אכן עלתה וגם אחריו נותרה גבוהה יותר מלפניו.

במשך חצי מאה התחיל והסתיים הג'ירו במילאנו, עירו של ה"גאזטה" (וגם של "קוריירה דלה סרה"), אך מ-1960 משתנות לעתים נקודות ההתחלה והסיום. הפתיחה, כמו בטור דה פראנס, מתבצעת לפעמים מחוץ לאיטליה (בשנה שעברה בהולנד, בשנה הבאה בדנמרק) והשנה התקיימה בטורינו. הסיום נותר בדרך כלל במילאנו, כתוצאה מהרצון להשיב את המסורת, אבל לפני שנתיים - לציון שנת המאה למירוץ - הוא הסתיים בבירה רומא, ובשנה שעברה בוורונה. השנה אכן יהיה קו הסיום במילאנו.



תצלום: אי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#