בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבחירות של אלישע לוי: הרגעים מהם נרקמת אליפות

אלישע לוי בוחר את חמשת הרגעים המכוננים של עונת 2010-2011. מהטראומה בבלומפילד ועד הנפת הצלחת: ככה הבאנו אליפות

תגובות

1. 15 במאי, 2010. אני יודע שזה כואב, אבל בכדי להבין איך עשינו את האליפות הזו צריך לחזור לרגע הכי קשה שעברתי בקריירה ואחד הרגעים הקשים של המועדון: הבשורה המרה על השער של הפועל תל אביב. את שריקת הסיום בבלומפילד במחזור האחרון אשתקד לא נשכח לעולם. הרגע הזה ליווה אותנו - אוהדים, שחקנים וכל אנשי המועדון - לאורך כל העונה. ודווקא שם, מהמקום הכי נמוך, החל המסע להחזרת האליפות לכרמל.

חזי שירזי מנסה לנחם את קטן לאחר הפסד האליפות, בשנה שעברה (תצלום: שרון בוקוב)

2. הניצחונות הדחוקים. היום אפשר להודות שאת העונה הבאה פתחנו עם טראומה. אבל לצד הטראומה הזו היה גם רעב אדיר. כולם הספידו אותנו, בטח אחרי שהודחנו בדקה ה-90 ממוקדמות הליגה האירופית. זה היה רגע קשה, אבל אחרי אובדן האליפות במחזור האחרון הכל התגמד, גם האכזבה במינסק.

את הליגה פתחנו בצורה פחות מרשימה - עד ה-1:3 על הפועל רמת גן במחזור העשירי לא ניצחנו אף משחק ביותר משער אחד. בכל שבוע היה קרב חדש, שום דבר לא בא בקלות. ידעתי שצבירת נקודות טובה תיצור ביטחון ובהדרגה גם היכולת תשתפר. ניצחונות במשחקים פחות טובים, כמו ה-0:1 על סכנין וה-1:2 באשדוד, נטעו בנו אמונה גדולה ואז כבר היה ברור לי שאנחנו בדרך הנכונה.

אלישע לוי חוגג אליפות (תצלום: שרון בוקוב)

3. ההפסד 4:1 להפועל תל אביב. לא בטוח שהיינו זוכים בתואר לולא המכה הזו. לא חשבתי שנפלנו מהפועל בצורה משמעותית במשחק הזה, אבל למדנו ממנו המון מבחינה מקצועית ומנטלית. בימים שאחרי ההפסד שוחחנו עם השחקנים וראיתי עליהם שהם לא מתכוונים לוותר. ההתאוששות המיידית שלנו, העבודה הקשה וחמשת הניצחונות הרצופים אחרי אותה תבוסה הראו לכולם את החוסן הנפשי והקבוצתי של מכבי חיפה.

4. ה-0:2 על הפועל תל אביב. הגענו לפלייאוף כמעט במצב האופטימלי שתיכננו. אבל שתי התוצאות הלא טובות מול נתניה והקיזוז הורידו אותנו למקום השני דווקא לפני משחק העונה. לא אשקר, תסריט האימים משנה שעברה עבר במוחי, אבל הייתי בטוח שהסגל הנהדר שלנו, היציבות והיכולת של השחקנים ימנעו חזרה של אותו תסריט. לחצנו מהפתיחה, שיחקנו מצוין, ניצחנו בצדק. חזרנו למקום הראשון, אבל אף אחד אצלנו לא חגג יותר מדי. התגובות היו מאופקות. כן, העונה שעברה עדיין היתה בראש ופשוט לא נתנו לעצמנו להיכנס לשאננות. החלטנו שהפעם אנחנו מסיימים את העבודה. נשארים מרוכזים עד הרגע האחרון.

קטן חוגג מול הפועל ת"א (תצלום: שרון בוקוב)

5. משחק האליפות. נהניתי לראות את השחקנים שלי לאורך כל העונה. לראות את בנאדו חוזר הביתה ומוכיח לכולם את חשיבותו למערכת, לראות את קטן מנהיג ומתמודד עם הבעיות הבריאותיות, לראות את חמד עושה התקדמות ענקית ומקנח בבישול לרפאלוב. וכן, רפאלוב, לראות אותו במיטבו, בעונת שיא, מקבל תגמול עם צמד נגד קרית שמונה. לראות את השחקנים מתמודדים עם הלחץ ומסיימים את סיפור האליפות בדיוק שנה אחרי שאיבדנו אותה. כל אלה הסבו לי גאווה עצומה. לראות את המשפחה שלי מאושרת ביציע גרם לי לאושר שקשה לתאר. מבחינה אישית, שריקת הסיום היתה הרגע המאושר בקריירה שלי.זו אליפות מתוקה מאוד, אפילו יותר מהאליפות הראשונה. בגלל הקשיים המנטליים שאיתם התמודדנו, בגלל הטראומה ההיא שהיתה ונעלמה.

* פורסם ב"כלבו" חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#