איתי מאירסון

1. כשמדברים על גמר גביע, מתכוונים לשני דברים: הראשון הוא משחק כדורגל והשני הוא אירוע שכולל משחק כדורגל. בערב כלאיים כזה, שכולו עניבות עם סטופקס, אף אחד לא חושב שזה מוזר לראות שוטרים מנגנים בטרומבון, ואף אחד לא מתפלא לקבל את גוסטבו בוקולי וישי לוי באותו פריים.

ביציע הכבוד אבי לוזון לוחש משהו על אוזנו של שמעון פרס. זה יכול להיות סמול-טוק על פיטר מסיללה, ובאותה מידה זו יכולה להיות הערה על עתידו של ציר פילדלפי בעידן שאחרי מובארק. הכל אפשרי. בערב כזה, שהוא קצת אירוויזיון וקצת יום העצמאות, הכדורגל והממלכתיות מאירים זה את זה באור הכי עדכני שיש, ולומדים משהו זה על זה וזה מזה.

לא התחשב בתזמורת המשטרה. טועמה רגע לפני כיבוש השער, אתמול (תצלומים: שרון בוקוב)

היו שנים שבהן תזמורת המשטרה ליוותה את שיירת הנשיא הנכנסת בנגינת השיר "מחר" של נעמי שמר, כי פעם ישראל הממלכתית באמת חשבה שיום אחד אולי נפליגה בספינות מחוף אילת עד חוף שנהב. אמש, כשהנשיא נכנס לאיצטדיון, השתרבבה למחרוזת המשטרה גם נעימת השיר "אנחנו מאמינים בני מאמינים", כי היום, עם ובלי קשר לנאום של נתניהו בקונגרס האמריקאי, אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. חמש דקות אחר כך הגיע ההוא - כן, הערבי - וניצח את המשחק, עוד לפני שהשוטר עם המצלתיים הספיק לעלות על ג'ינס.

2. מכבי חיפה נהנית מלוקסוס נדיר בכדורגל הישראלי - עיקרון ההמשכיות. אין סיבה שהעונה הבאה שלה לא תיראה כמו זאת שנגמרה אתמול. במובן מסוים, ההפסד בגמר הגביע עשה צדק עם ההיסטוריה של מכבי חיפה, משום שהקבוצה של עונת 2010/11 פשוט לא שווה דאבל.

יש אליפות, אין גביע. קטן, אתמול

בעוד שחיפה נוסעת על אוטוסטרדה, הפועל תל אביב עומדת בפני פרשת דרכים. האנשים שבשנים האחרונות הפכו אותה למועדון הכי מרגש בארץ, הם גם אלה שנפרדו ממנה אתמול. בעונה כזאת הפועל ראויה לגביע והוא ראוי לה, אבל כשהעתיד לוט בערפל, קל לדמיין מצב שבו הזכייה הבאה בגביע תממש את הסיוט הכי מוחשי של הפועל תל אביב: להפוך לקבוצת גביע טיפוסית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ