בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדורעף נשים: השחקנית ששונאת להפסיד הגיעה לנבחרת הנכונה

רון פונטי כבר היתה בדרך לקולג' בארה"ב, אבל "פרויקט זלינגר" השאיר בארץ את המוסרת הפייטרית, שחולמת להעפיל עם נבחרת הכדורעף לאולימפיאדה ב-2016: "כבר אי אפשר להתכחש לנו". בינתיים היא תסתפק במשחקי היורוליג, שיייצאו היום לדרך מול הונגריה

תגובות

רון פונטי גדלה בבית ספורטיבי במיוחד. היא ראתה את אביה מדריך טיטאנים על מזרן הג'ודו, אבל האיפון והוואזארי לא עוררו בה להט. בחטיבת הביניים, אחרי שהתנסתה בשלל חוגים, גילתה כמה כיף להנחית מעל לרשת. "לעומת שאר הענפים הייתי יחסית טובה", היא נזכרת, "אני מאוד תחרותית. אם אני טובה במשהו, אמשיך אתו".

בתחילת דרכה התמקמה פונטי באמצע המגרש והנחיתה ללא הרף, אלא שבכיתה ח' הגיע לאימונים גל גלילי, כיום עוזר מאמן נבחרת הנשים, וייעד אותה לתפקיד אחר. "הוריי לא גבוהים והיה ברור שלא אצמח הרבה. לכן גל הפך אותי למוסרת. בהתחלה התנגדתי כי רציתי ליצור נקודות, אבל למדתי לאהוב את זה. אין לי נתונים פיסיים מרשימים או אתלטיות יוצאת דופן, אז נותר לי לחפות על המגבלות במלחמה. אני פייטרית ששונאת להפסיד, זה החינוך שקיבלתי".

היום, כמוסרת הבכירה של נבחרת הנשים, מרגישה פונטי שמצאה את מקומה. "אם אני מצילה כדור בהגנה ואנחנו עושות נקודה, או אם אני מגישה כדור טוב למנחיתה והיא מפציצה, זה מה שנותן לי סיפוק. התפקיד שלי מאוד חשוב".

רון פונטי. "פתאום יותר ילדות רוצות לשחק כדורעף" (תצלום: איגוד הכדורעף)

בספטמבר אשתקד מימשה נבחרת הכדורעף של אריה זלינגר את חזון הפרויקט, העפילה לאליפות אירופה לראשונה אחרי 40 שנה ופרצה לתודעה הספורטיבית בארץ. "הפכנו להיות מקצועניות, מה שלא היה לפני אריה", מתארת פונטי את המהפך שעברו נשות הכדורעף, "צצו קשיים בדרך עם התמיכה הכספית והגופים מסביב, אבל בסופו של דבר הכירו בנו כמשהו מיוחד, ולכן הגענו לאן שהגענו".

כעת מייחלת פונטי להמשך המגמה, ומקווה שהספקנים לא יזקפו את ראשם. "אחרי שעלינו לאליפות אירופה כבר אי אפשר להתכחש לנו או להגיד 'השקענו בהן והן לא עשו כלום'. הבאנו תוצאות, ואם נרצה להתקדם נזדקק לתמיכה ולאמונה. ילדים בוחרים בכדורסל ובכדורגל, הולכים אל הכסף והתהילה, ואנחנו צריכות לעבוד חזק כדי שיכירו בנו, יתעניינו וירצו לשחק. פתאום, בעקבות ההישג, הגיע גל של הכרה והתעניינות. היום יותר ילדות רוצות לשחק, יותר אנשים אוהבים לראות כדורעף ומבינים שמדובר בענף יפה ואלגנטי".

כעת חוזרים משחקי היורוליג, אליהם שובצה ישראל בבית עם בולגריה, צ'כיה והונגריה, מולה תתמודד ברעננה היום (16:00, ספורט 5) ומחר (19:00). "בשנה שעברה הגענו לפיינל-פור בניגוד לציפיות", משחזרת פונטי, "הטורניר הפך השנה מבוקש יותר, הצטרפו ארבע נבחרות ורק הראשונה מכל בית תעלה. אנחנו רוצות להצליח, אבל המטרה העיקרית היא אליפות אירופה, בה נשאף לפחות לעבור שלב".

מה מייחד את הנבחרת? "עבודה קשה. אני לא מכירה עוד נבחרת שעובדת באינטנסיביות כזו. אימון של שעתיים נראה לנו קצר, אנחנו רגילות לארבע שעות".

פונטי, כמעט בת 23, היתה על סף מעבר לארצות הברית. "רציתי לנסוע לקולג', עברתי מבחנים ושלחתי סרטונים, אבל אז אריה חזר ופתח את הפרויקט. ידעתי שאני לא הולכת לשום מקום".

בפסגת השאיפות של פונטי ממוקמת אולימפיאדת ריו 2016. "לפני שש שנים, כשהייתי בפנימייה בווינגייט, שאלו אותי מה החלום שלי. אמרתי שאני רוצה להגיע עם הנבחרת לאולימפיאדה, וכולם אמרו לי: 'נו, תגידי משהו שבאמת יכול לקרות'. אני ממשיכה לחלום. היום זה יותר מציאותי, אבל עדיין רחוק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#