בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גמר ה-NBA: אריק ספולסטרה כנגד כל הסיכויים

הוא החל את העונה בידיעה שפט ריילי יכול לפנותו מתפקיד המאמן בכל רגע, צבר הפסדים מתסכלים, חווה משברים ואיבד את אמון השחקנים. עתה, כשההגנה שהטמיע בכוכביו הפכה לשם דבר, יכול אריק ספולסטרה להשלים את המהפך בתדמיתו ולהוביל את מיאמי לאליפות כבר בגיל 40. אפילו לברון למד לכבד אותו

תגובות

התרחיש הבא היה ברור לכל אוהד NBA (ואולי גם לקואץ' עצמו) עוד לפני שהתחילה העונה: מיאמי נכנסת לליגה בקול תרועה, אבל פתאום מתחילה לגמגם, ההפסדים נערמים, הכוכבים עושים זובור למאמן, ופט ריילי שב אל הקווים בדרך לאליפות. משהו בסגנון הזה, בכל מקרה.

והנה, כאשר ההיט במרחק ארבעה ניצחונות בלבד מאליפות שנייה בתולדותיהם, נותר הנשיא ריילי נטוע במקום בו החל את העונה, בקומת ההנהלה. על הקווים ממשיך לעמוד אחד, אריק ספולסטרה, שלכל הפחות הוכיח במהלך העונה כי הוא מחזיק באיכות חשובה אחת - היכולת לשרוד.

היחסים עם הטריו ווייד-ג'יימס-בוש, שהחלו בצורה בעייתית, השתפרו לאורך השנה. הדגש ההגנתי הבלתי מתפשר הוחדר עמוק בקרב חניכיו ובא לידי ביטוי במשחקים המכריעים. כעת מוצאים עצמם ספולסטרה ומיאמי בסדרת הגמר, בדיוק המקום אליו כיוונו. עדיין חושבים שזה גדול על הקואץ'?

אביו, ג'ון ספולסטרה, עבד במספר תפקידים ניהוליים ומקצועיים בניו ג'רזי, דנוור ופורטלנד. מאז היה ילד ליווה אריק את אביו לאולמות, ומהר מאוד נשאב אל המשחק. הוא הפך לרכז, ובסוף שנות ה-80' החל לשחק במכללת פורטלנד. שחקן גדול הוא לא היה. כשסיים את לימודיו הוא עבר לשחק ולאמן בגרמניה, עד שנפצע והחליט לפרוש. את הקריירה הבאה החל כבר ב-1995, כשמונה לאחראי הווידאו במיאמי.

אין לאן לברוח

ספולסטרה לקח את משרתו ברצינות. שלושה ימים בשבוע הוא נשאר לישון במשרדי הקבוצה, ועבד קשה מול המסכים. הדבר לא נעלם מאנשי ההיט ומריילי, שהפך אותו לאחד מעוזריו ואף זכה עמו באליפות ב-2006. באפריל 2008, כשריילי פרש, עברו המושכות לספולסטרה, מאמן בן 37 בקבוצה שרק מחכה לקיץ 2010 ולאפשרות להסתער על שוק השחקנים החופשיים.

ההבטחה התגשמה כשריילי הצליח להשאיר במועדון את דוויין ווייד ולהחתים את לברון ג'יימס וכריס בוש. לראשונה קיבל לידיו ספולסטרה קבוצה שמסוגלת ללכת עד הסוף. לראשונה גם חש את עול הציפיות הנלווה לחבורה כזו. אם היה לו ספק, דאג ריילי לשגר מסר לפני פתיחת העונה כשנשאל אם יחזור לאמן במידה שמיאמי תפסיד בכמה משחקים רצופים. "אעשה מה שעלי לעשות, ורק דבר שיעזור לאינטרסים של הקבוצה", השיב הנשיא, "איש לא צריך למנוע ממני את ההזדמנות לאמן, אם ארצה". הבנת, אריק?

"להיות עוזר זה נחמד וגם אין לחץ. עכשיו, כמאמן ראשי, ובטח לאור הציפיות מאתנו, המצב מעט שונה", הודה ספולסטרה לפני פתיחת העונה, "הציפיות שונות וכך גם הדרך שאצטרך לתקשר עם חלק מהשחקנים. אי אפשר לברוח ממה שאנשים חושבים שעלינו להשיג".

ההתחלה היתה רעה. מיאמי פתחה את הליגה במאזן 8-9 בלבד, שכלל רצף של שלושה הפסדים. אחד המשחקים - הפסד בדאלאס, דווקא - עלה לכותרות בגלל התנגשות כתפיים בין ג'יימס למאמנו בירידה לפסק זמן, ספק בטעות, ספק בכוונה. מצד הכוכב, כמובן.

באותו רגע נפרץ הסכר. בפגישה בין השחקנים הממורמרים הוסכם כי ספולסטרה האשם במצב וכי אינו מתאים לתפקידו. מעל לכל, הם סימנו אצלו את מה שקלטו כ"פאניקה ופחד לאבד את משרתו". וכן, הוא גם עשה את הטעות הגדולה מכל והתנגח עם הקינג. "אתה צריך להתנהג ברצינות", אמר המאמן לג'יימס לאחר שהאחרון התבדח באימון קליעות. השחקן לא אהב זאת והבהיר את העניין לחבריו.

למרות הרמזים העבים, ריילי התאפק ולא עשה דבר. הוא נתן לספולסטרה הזדמנות לשקם את תדמיתו, והמאמן לקח אותה. במיאמי מספרים שהניצחון בקליוולנד בתחילת דצמבר, בביתו הקודם של לברון, היווה רגע המפנה.

לפני המשחק לקח ספולסטרה את הקינג לשיחה. "נעשה הכל כדי שהקבוצה תנצח בשבילך", אמר לו, וחזר על הדברים באסיפת השחקנים. ג'יימס קלע 38 נקודות, ולפתע ההיט החלו לנצח בקביעות. העבודה הבינאישית של ספולסטרה, המאמן האנליטי שטוען כי אינטראקציה של אחד על אחד היא מלאכה של עוזרים, השתלמה במהירות.

באותה סירה

אחרי הכבוד, הגיעה גם ההכרה המקצועית. שיטות ההגנה של ספולסטרה השתרשו אצל חניכיו, שהחלו לנצל את האתלטיות והגובה שלהם. למרות רצף של חמישה הפסדים במארס, סיימו ההיט במקום השני במזרח במאזן 58-24. בפלייאוף, האינטיסיביות רק גברה. בוסטון ושיקגו, קבוצות שניצחו את מיאמי שלוש פעמים כל אחת במהלך העונה הסדירה, הובסו 1-4.

"אנחנו מרגישים יותר בנוח אחד עם האחר. כן, גם לברון ואני ספציפית", מודה המאמן, "היינו צריכים לעבור תהליך. היו לנו שחקנים ומרכיבים שונים, פילוסופיה ושיטה הגנתית חדשות, ונזקקנו לזמן כדי שאנשים ירגישו בנוח בתוך כל זה. היו לנו הרבה משברים, אבל לבסוף זה עזר לנו, כואב ככל שהיה. היינו צריכים לעבור יחד את האש על מנת שנצליח בשלבים האלה".

"אריק עושה מאמץ נוסף ללמוד אותנו מדי יום, ואנחנו עושים מאמץ דומה", סיפר ג'יימס, "לא תמיד אני אוהב את המאמן והמאמן לא תמיד יאהב אותי, אבל אנחנו שומרים על גבו של האחר וזה הכי חשוב. קל לנצח ושכולם יאהבו זה את זה, אבל נזקקנו לפתיחת העונה הזו ולרצף ההפסדים, כי אז עבדנו על מערכות היחסים בתוך הקבוצה. יש הרבה לחץ עלינו ועל אריק. בסופו של יום, כולנו באותה סירה". ווייד אמר דברים דומים: "היינו צריכים להסתכל במראה, לעבור משהו".

אל תבינו לא נכון. ערב פתיחת סדרת הגמר, ספולסטרה לא הפך למאמן הטוב בליגה ולבטח אינו חף מטעויות. הוא עדיין לומד, ממשיך לקחת פסקי זמן באיחור ולנסות להבין איך להתנהל מול השחקנים (טיפ: לא לספר לכל העולם שהם בוכים בחדר ההלבשה). לזכותו ייאמר שהוא בהחלט מיישם דברים.

לצד מומחיות הווידיאו והגישה ההגנתית, למד ספולסטרה להקשיב לשחקניו ולזוז הצדה כשצריך; להכניס את בוש לעניינים במקום להענישו כשהתלונן שאינו מעורב מספיק בההתקפה; ופשוט לזרום עם המשחק. אם הזרימה תסתיים כשטבעת לאצבעו, נראה מי יעז לומר שספולסטרה אינו מאמן לגיטימי.



אריק ספולסטרה. הכל התחיל בחדר הווידאו של מיאמי היט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#