בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפגש הנואשות בין מיאמי לדאלאס צפוי להפוך לקלאסיקה מודרנית

שניים מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה, כדורסל מצוין ושתי קבוצות שיש להן הרבה מה להוכיח. הגמר הזה יהיה שונה מ-2006

תגובות

לפני חמש שנים נפגשו מיאמי ודאלאס בגמר ה-NBA. בחמישייה של דאלאס עלו בחורים שענו לשמות דסגאנה ג'ופ ואדריאן גריפין. בשורות ההיט הופיעה, לצד דוויין ווייד, חבורה גריאטרית בראשות שאקיל אוניל, אנטואן ווקר, גארי פייטון ואלונזו מורנינג. אין פלא שזו היתה אחת מסדרות הגמר החלשות ביותר בשנים האחרונות. שנה לאחר מכן יעברו קווין גארנט וריי אלן לבוסטון, ויסמנו את הכיוון אליו צועדת הליגה: הכישרון מתרכז בפחות קבוצות, בעוד שווקי כדורסל קטנים הולכים ונחלשים. כתוצאה מכך, העונות הרגילות אולי פחות תחרותיות, אבל סדרות הגמר אמורות להיות הרבה יותר איכותיות. קבוצות כמו דאלאס ומיאמי 2006 לא היו מגיעות כל כך רחוק בפלייאוף הנוכחי.

להרכבים הבינוניים ההם כמעט לא נותר זכר. בצד אחד קיבלו לברון ג'יימס וכריס בוש השראה מגארנט ואלן כשחברו לווייד. דאלאס בנתה את עצמה במהלכים פחות דרמטיים, שבסיומם התייצבה עם סגל מאוזן ועמוק סביב תופעת הטבע דירק נוביצקי: שני סנטרים לגיטימיים, צ'נדלר והייווד; שני רכזים חדים ובעלי תכונות שונות, קיד ובראה; סטופרים הגנתיים כמריון וסטיבנסון; ושני קלעים קטלניים, ג'ייסון טרי ופז'ה סטויאקוביץ'.

רק שכישרון לא מיתרגם בהכרח לכדורסל טוב. במקביל לקינה על הכוח המוגזם שצוברים כוכבים מסוגו של ג'יימס, הנטייה הטבעית היא להאמין שהמאמנים מאבדים שליטה על הקבוצות. במשחק העונה הרגילה בין מיאמי לדאלאס, כשלברון התנגש במאמנו הצעיר, אריק ספולסטרה, נראה היה שהתסריט מתממש גם בהיט. אבל אחרי תקופת ההסתגלות, מתייצבות לגמר קבוצות מאומנות וממושמעות, שמקבלות את מרותם של שני מאמנים אפורים וחרוצים. בשתיהן אין זכר לכדורסל הבידודים המשמים שאפיין בעבר את הליגה.

אף שנוביצקי הוא האופציה הראשונה בהתקפת המאבריקס, ריק קרלייל מנצל את נוכחותו להנעת כדור מרהיבה. הכדורסל ההתקפי של מיאמי מעט פחות אסתטי, אבל היא מחפה על כך בהגנה מפחידה. ספולסטרה הצליח לגרום לחבורת כוכבים לשמור באופן לא פחות אגרסיבי ולא פחות מתואם מהקבוצות שהדריך מורו ורבו, פט ריילי.

למרות העומק ולמרות המאמנים המצוינים, זו עדיין ליגה של כוכבים. גם בתחום זה אין כל סיבה להתרפק על העבר. נוביצקי לא ניחן ביכולת המסירה של לארי בירד, אבל מעולם לא היה שחקן כה מגוון בגובה 2.15 מטר. ג'יימס, לעומת זאת, מתגלה בפלייאוף הזה כשילוב בין הכישורים ההתקפיים של מייקל ג'ורדן לבין זרועות התמנון ההגנתיות של סקוטי פיפן (שלמרבה האירוניה, היה זה שאמר לאחרונה שייתכן שלברון ייזכר כשחקן טוב משותפו לשעבר). הפער בין הערכים האנושיים השליליים שהוא מייצג לכאורה מחוץ למגרש, לבין ערכי הכדורסל החיוביים שהוא מייצג על הפארקט, כמעט בלתי נתפש. גם בלי השוואות לעבר, מדובר במפגש חזיתי בין שניים מהשחקנים הטובים בהיסטוריה.

הסיכויים של ג'יימס לחייך בתום הסדרה נראים טובים יותר. מעבר לביתיות וליכולות של שלושת הכוכבים בהתקפה, מיאמי יכולה לזרוק לעברו של נוביצקי שומרים טובים יותר מאשר יריבותיה של דאלאס במערב. בוש יתחיל, יודוניס האסלם ימשיך ולברון ייקרא לדגל במקרה הצורך. דאלאס, מנגד, תתקשה בהרכבים מסוימים למצוא שומרים אידאליים לג'יימס ולווייד, וההתבססות שלה על קליעה מבחוץ עלולה להביא להחטאות רחוקות מהטבעת ולהתקפות מתפרצות של מיאמי האתלטית. מצד שני, אסור לבטל את סיכוייה של קבוצה שטיאטאה את הלייקרס ומצאה פתרונות לקווין דוראנט וראסל ווסטברוק.

מעל הכל, זה יהיה מפגש בין שתי קבוצות נואשות לתואר: נוביצקי רוצה לכפר על טראומת 2006, קיד יודע שזו כנראה ההזדמנות האחרונה להוסיף אליפות לקריירה גדולה, ולברון מודע לכך שאומה שלמה ממתינה לכישלונו. כך שאפשר בהחלט להפסיק להתגעגע לסלטיקס וללייקרס, למג'יק ובירד, למייקל והאקים. גם בלי רומנטיקה ובלי נוסטלגיה, סדרת הגמר של 2010/11 אמורה להפוך לקלאסיקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#