בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מירוץ השליחים של דאלאס ומיאמי מגיע לקו הסיום

ההזדמנות האחרונה של דאלאס לפני השתלטות דור העתיד שהובס בגמר האזורי, מול מסע הצליינות של מיאמי. גמר ה-NBA יוצא לדרך

תגובות

קווין דוראנט ודריק רוז לא התרשמו ממלות הנחמה שנחתו עליהם בתום סדרות הגמר האזוריות. תוך 24 שעות, בשכפול כמעט מתמטי, זכו שני השחקנים הצעירים - כל ישותם זועקת עתיד ונעורים מתפרצים - למטר ברכות ומחמאות, ולשורה תחתונה אחת: עוד יגיע תורכם, אתם בדרך, העתיד שייך לכם.

למרות הטקסט היפה, העדין כמעט, היוצא מפי ספורטאים ענקים ומיוזעים, ידעו דוראנט ורוז שמדובר בקלישאת NBA קלאסית (שהרי בשום ענף אחר בארצות הברית לא מתייחסים למסע הקבוצתי האדיר כאל נסיעה בלימוזינה הפרטית של הכוכב). זה מה שמבקשת הקלישאה לומר: נלחמת יפה, כעת פנה דרך; ההווה הוא שלי, אין לי מושג מתי אגיע לכאן בפעם הבאה, עכשיו פנה את הפריים.

הזמן של נוביצקי. תצלום: אי-פי

דירק נוביצקי, המשתייך לכל הפחות לחמישיית השחקנים הנחמדים בליגה, ודאי לא היה ציני כשניגש לנחם את דוראנט. מצד שני, ההנחה הגורסת שעם העלייה לגמר חשב הגרמני ברצינות על שחקני הקבוצה היריבה ולא, למשל, על הבאר המפורסמת המתגלה לעיניו לאחר חמש שנים - כמוה כאמונה שלמה בדברי הברכה של פוליטיקאי שהפסיד זה עתה בבחירות.

אז הזמן הוא של נוביצקי, אין ספק. ושל ג'ייסון קיד וג'ייסון טרי ושון מריון. גם של טייסון צ'נדלר. נדמה שגם לבעלים מארק קיובן יש מה לומר לצלילי שעון החול המתקתק בייאוש בחדר ההלבשה. כל אחד מהם זכה בזמנו למנת ניחומי פלייאוף. קיד הגדיל לעשות עם שתי סדרות גמר כושלות. כן, הזמן של דאלאס הוא באמת עכשיו, צועק הזדמנות אחרונה וכימיה קבוצתית, צורח חיבור ותזמון.

העתיד שייך לך. ההווה שייך למלך. תצלום: רויטרס

אפשר להניח בצד את הניתוח המקצועי, המאצ'-אפים והשוואות הספסל והמאמנים. גם כך בשבועות האחרונים, או לפחות מאז שהלייקרס נשטפו החוצה מהפלייאוף, כמעט אין בדאלאס דיבורי כדורסל נטו. נקמה כן, אמונה בטוח, אפילו גורל, אבל מעט מאוד הקפצות כדור. הבוקרים מדאלאס חיים בתחושת שליחות, שתבוא על סיפוקה רק כשינחמו בשמחה את ווייד ולברון.

הבעיה היחידה - גדולה כטקסס כולה, לצערו של קיובן - היא שהקבוצה הנוספת שתעלה הלילה לפארקט באמריקן איירליינס ארינה נהנית מרוח גבית חזקה לא פחות. העונה שחווה לברון, הצורך העז שלו בקבלות ובהוכחות (ומעט שקט, כמה שהוא זקוק לשקט בקיץ הזה), מבטיחים גם מצדו מסע צליינות של ממש לעבר הטבעת. מיאמי מול דאלאס זה לא כדורסל, אלא מירוץ שליחים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#