בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טניס: דברים שעשיתי בהפסקה

לשתות, להרהר, לשמר אנרגיה, לסדר מחבטים, לשלוח הודעות, לשנן משפטי מפתח ואפילו לעשות צרכים. ההפסקות בין משחקונים ומערכות נועדו לאפשר לטניסאים בעיקר לנוח, אבל בזמן הזה הם מספיקים הרבה מעבר לכך. ולא תאמינו עד כמה מרכזי (וביזארי) תפקידה של המגבת התמימה

תגובות

לא תמיד הונהגו הפסקות מנוחה רבות בטניס. הספסלים בצדי המגרש הותקנו בווימבלדון רק ב-1975, ועד שהטלוויזיה לא דרשה אחרת, נשארו שחקנים לעמוד או עשו את דרכם במהירות לעבר הצד השני, תוך שהם לוגמים מבקבוק השתייה. הפסקת המנוחה היא כיום הפוגה שאורכה 90 שניות או יותר אל נפשם של הטניסאים: החל מסידור בקבוקי המשקה והמחבטים האובססיבי של רפאל נדאל ועד לפניהם החבויות במגבת של רובין סודרלינג ו-ורה זבונרבה.

ג'ים קורייר קרא פעם ברומן. פיט סמפראס קרא מכתב מאישתו. טומי האס מעדיף לשלוח הודעות טקסט לאשתו. "כולנו זקוקים למשענת כדי לשרוד באותם רגעים, משום שאנחנו שם לבדנו", אומר קורייר, לשעבר הטניסאי מס' 1 בעולם וכיום קפטן נבחרת הדייויס האמריקאית, "זה בהחלט משקף תמונה רחבה יותר על הבדידות של השחקן בחילופי הצדדים. זה הענף היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו בו אינך מדבר עם איש בזמן הפסקה".

בחרו את ההפסקה המועדפת עליכם. מחזות מהשבועיים האחרונים בפאריס (תצלומים: רויטרס, אי-פי ואי-אף-פי)

מתאגרפים זוכים לחברה - טובה או רעה - כשהם נחים בפינת הזירה. גולפאים יכולים לשחרר קיטור או לקבל תמיכה מנושאי הכלים שלהם. אף שחלק מטורנירי הנשים בסבב מאפשרים כיום הדרכה מוגבלת על המגרש, אצל הגברים ובגראנד סלאמים, השחקנים עומדים (ויושבים) לבד.

זבונרבה, הרוסייה האמוציונלית, מעבירה את ההפסקות שלה בשיטתיות בכיסוי ראשה במגבת. הרעיון, לדבריה, הוא לשמר את האנרגיה. "אני מסוג האנשים ששומעים כל מלה בזמן שהם על המגרש", היא מנמקת, ומגוללת רשימה של הסחות דעת פוטנציאליות: "הבקבוק נופל, מישהו אומר משהו, מישהו חולף על פניי". זבונרבה מעידה כי מאז מצאה מחסה קבוע, לפני כשנתיים, רמת הריכוז שלה השתפרה. "אפילו אם עיניי פקוחות, אני לא רואה דבר", מפרטת המדורגת שלישית ברולאן גארוס, שהודחה בשמינית הגמר, "זה עוזר להרגיע את העיניים, וכך אני יכולה להמשיך למקד את הריכוז בכדור, ואני בהחלט סבורה שזה מסייע להימנע מעליות ומורדות במהלך המשחק".

סודרלינג, השוודי העוצמתי שהעפיל לשני הגמרים האחרונים בפאריס, נוהג גם הוא לכסות את ראשו במגבת, ממש כשם שמריו אנצ'יץ', שחקן העבר הקרואטי, עשה לפניו. אך למגבת שימושים נוספים. דיק נורמן הבלגי חזה בשחקנים נעזרים בה כמחסה תחתיו קראו הודעות טקסט במהלך הפסקות. "אתה יכול להבין זאת מהאופן הקפדני בו הם מניחים עליהם את המגבת", אומר נורמן.

השופט, תראה מה אשתי כתבה

מארק וודפורד, כוכב הזוגות האוסטרלי לשעבר, הזכור בעיקר מהשותפות עם טוד וודברידג', לא שכח את הטורניר בסקוטסדייל, אריזונה. בן זוגו מארק נואלס כבר ניצל את הפסקת השירותים המוקצית אחת למערכה, אך נזקק בדחיפות להפוגה נוספת. "בהפסקה הבאה הסתכלתי לעברו, והוא היה בסוג של טראנס", מתאר וודפורד, "הוא שם מגבת על ירכיו ואני הבטתי לעברו ושאלתי 'מה אתה עושה?'. הוא ענה 'חכה רגע', ולפתע הסיט את המגבת והניח בצד פחית כדורים".

הבעיה הזו נפתרה, אך יש סוגיות שקשה יותר להסדיר. עבור חלק מהשחקנים, המחשבות הן הדאגה הגדולה במהלך ההפסקה. אלו מצריכות לעתים מוצא תרבותי. בנובמבר 1993, הגניב קורייר, אז באחת התקופות הקשות בקריירה, מבט ברומן לאחר שהפסיד במערכה הראשונה במשחק בפרנקפורט.

"ניסיתי דברים שונים, אך זו היתה הפעם הראשונה בה החלטתי לקרוא ספר", אומר קורייר, "זה נבע מתסכול. הייתי תשוש ונזקקתי לפתרונות. רבים היו מופתעים שזו ספרות אמיתית ולא איזה ספר של ג'ון גרישם. בעזרת הספר ניסיתי את מה שעשה ארתור אש נגד ג'ימי קונורס בגמר בווימבלדון ב-1975 - מדיטציה בזמן ההפסקות. זו היתה דרך להפיג את המתח, וזה היה אפקטיבי".

קורייר ניצח במערכה השנייה, אך הפסיד לבסוף, לא לפני שהחמיץ ארבע נקודות משחק במערכה השלישית. הוא לעולם לא קרא רומן שוב בזמן משחק. "אני יודע שעשיתי זאת כתוצאה ממתח, אבל איני יודע למה לא עשיתי זאת שוב כשהייתי במתח", אומר קורייר, "מה שמעניין בכל הסיפור הוא שאם הייתי מנצח במשחק, היו מציגים את זה בהתלהבות כאסטרטגיה חדשה להתמודדות עם מצוקה".

כך או כך, קורייר לא חתום על הפטנט. המאמן ושחקן העבר פיטר לונדגרן זוכר את בן ארצו, השוודי יאן גונרסון, סופג אזהרה משופט הכיסא במונטה קרלו בשנות ה-80' לאחר שעילעל בעיתון במהלך ההפסקות. כאשר סמפראס ניצל את אחד מפסקי הזמן, בהפסד לג'ורג' באסטל בסיבוב השני בווימבלדון, כדי לקרוא במכתב ששלחה לו אשתו ברידג'יט, הוא נתקל ביתר הבנה. "עשיתי את זה כדי לנער את המחשבות השליליות שהציפו אותי", אומר סמפראס, "ראשי הסתחרר, והייתי צריך להתרענן. המכתב היה תזכורת חיובית שחשבתי שתעזור". זה לא. סמפראס הפסיד במה שהיה לימים משחקו האחרון בטורניר, בו זכה בתואר שבע פעמים.

חרף האיסור על שימוש באמצעי תקשורת, מציין האס כי הצליח להחליף הודעות עם אשתו. "דברים כמו 'עזרי לי', או 'אני במצוקה'", הוא מספר וצוחק, "השופט תפס אותי פעם אחת ואמר: 'אתה לא יכול להשתמש בטלפון כי יחשבו שאתה שולח הודעה למאמן שלך או קורא את מה שהוא כותב לך'. אמרתי לו: 'אני מדבר עם אשתי על דברים שונים לחלוטין, לא על טניס. רוצה לקרוא?'".

ג'יי ברגר, שחקן עבר אמריקאי מהעשירייה הראשונה בעולם, נהג לכתוב שורה של משפטים מנחים לפני כל משחק וקרא אותם במהלך כל הפסקה. למרות שפרש לפני זמן רב, הוא עדיין זוכר את כולם: "הסתכל על הכדור", "רוץ אחרי כל כדור", "שמור על הכדור בתחומי המגרש", "תהנה". "זה פרק זמן מת", אומר ברגר על ההפסקות, "ולמחשבה קל לנדוד ולשאול שאלות כמו 'מה יקרה אם אנצח? כמה כסף אעשה? כולם ישמחו בשבילי'. המחשבות מתגלגלות רחוק מדי, אז זו פשוט שטיפת מוח. שטיפת מוח עצמית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#