בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שימו לב לרוג'ר פדרר, הוא עוד יפתיע

התודעה לוחשת לשחקן הטניס הגדול בהיסטוריה שהוא פשוט לא יכול לנצח את נדאל וזה חבל. כי הוא כן יכול

תגובות

1. את הסיפור אפשר להתחיל ולסיים במשחקון השמיני של המערכה הראשונה. פדרר מוביל 5-2, נדאל מגיש, אפילו הגשם מתוח מכדי לרדת. כרגע הכל הולך עם פדרר: גב היד, והסרב, והוולי, והפורהנד, והקהל כמובן. ולנדאל נותר בעיקר לנגב זיעה, ולזרוק את המבט הכועס, ולהזיז עם הרגל חול מקו הבסיס, ולבקש את המגבת, איך אפשר בלי המגבת.

ומפה לשם נקודת שבירה. ובתוכה ראלי דומיננטי של פדרר, ונדאל מחזיר כדור שקופץ גבוה בקרבת הרשת, ולפדרר לא נותר אלא לנצל את השיפור הדרמטי בגב היד שלו ולפוצץ כדור שיעניק לו את המערכה הראשונה ובעיקר את האמונה שבאמת אפשר לעשות את זה. אז פדרר מתקרב, ומכין את גב היד, ונדאל מכין את הרגליים, והקהל מכין את הכפיים. וכמובן שזה נגמר בניסיון אלגנטי לחצי דרופ שוט, והכדור נוחת ליד הקו, והקהל מתלחש, והשופט קופץ מהכיסא, ומתכופף, ומתרומם, ומרים את האצבע למעלה, כלומר "כדור בחוץ". ועכשיו 40-40, וממשיכים לשחק. ואם ממשיכים לשחק, מובן שה-5-2 יהפוך ל-7-5 לנדאל, ומובן שהאור יכבה לאטו, עד ששחקן החימר העצום הזה יניף את הגביע ברולאן גארוס בפעם השישית.

אבל בתוך הנקודה הזאת, בתוך הדרופ שוט הארטיסטי הזה, נמצא פדרר כשהוא פוגש את נדאל: מה שמפריד בינו לבין המימוש הם מילימטרים, שכל אחד מהם הוא תולדה של רעד קל בשריר, שאינו אלא תולדה של רעד קצת יותר גדול בתודעה, שאינה מפסיקה ללחוש לשחקן הטניס הגדול בהיסטוריה: אתה! לא! יכול! לנצח! אותו!

וזה די חבל, כי הוא כן יכול.

2. העובדה שנדאל השווה את שיאו של ביורן בורג היא לא פחות מהרואית ומיותר לציין שמדובר בגדול שחקני החימר מאז ומעולם. אבל נדאל בוודאי שואל את עצמו למה במגרש הזה, בו הוא המלך הבלתי מעורער כבר כשבע שנים, הקהל הולך באופן מוחלט עם פדרר. התשובה די פשוטה: כי בכל נקודה יפה של פדרר מופק יותר עונג מאשר במשחק שלם של נדאל. נכון שעם יופי לא הולכים למכולת, אבל במידה שכן, יש סיכוי גדול יותר לקבל הנחה על השוקו והלחמניה.

המשחק של נדאל ראוי להערכה, אבל ספק אם אפשר להתאהב בו. נדאל הוא למעשה בלם אחורי של טניס, ליברו שלא מאפשר לאף כדור לעבור אותו. במובנים רבים הוא מזכיר את קיר האימון במגרשי הטניס: לאן שלא תכה, הכדור יחזור אליך במהירות עצומה. בסוף תתייאש ותלך הביתה. כמו שפדרר הלך אתמול הביתה.

כשפדרר ונדאל משחקים, זה מזכיר לי את ברצלונה נגד אינטר ההיא של מוריניו. אינטר ההיא ראויה להערכה גדולה על היישום השיטתי והעיקש של הטקטיקה ההגנתית הבלתי מתפשרת. ובצד הערכה, לפעמים בא לך לסגור את הטלוויזיה וללכת להתרחץ.

3. פדרר הולך הביתה מרוצה. הוא נתן טורניר מצוין בשבועיים האחרונים, שכלל ניצחון גדול על נובאק ג'וקוביץ' בחצי הגמר, ובעיקר הראה שיפור אמיתי בשלושה אלמנטים משמעותיים: אחוזי הסרב הראשון, חבטות גב היד והעלייה התכופה לרשת.

למעשה, המאמן ששכר לפני עשרה חודשים, פול אנאקון, הזכיר לו שפעם הוא היה שחקן התקפי, אגרסיבי, שיושב על היריב ושולט בו. ואילו בשנים האחרונות הוא התאבן: נעמד מאחור והחזיר כדורים. ומה לעשות, גם נדאל, גם ג'וקוביץ' וגם מארי יודעים להיות קיר אימון טוב ממנו. לקח לו לא מעט זמן, אבל כעת אפשר לומר שפדרר הוא פוטנציאל לזכייה בגראנד סלאם. שימו עין על השווייצי המופנם הזה, הוא עוד יפתיע.



פדרר, אתמול


אחרי 3:40 שעות, זה קרה. נדאל חוגג ניצחון, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#