בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אחרי שהנבחרת תעלה ליורו, אביא אותה למונדיאל"

אבי לוזון יודע שהחלטותיו של לואיס פרננדז גבו מחיר, אבל אופטימי לגבי העתיד. יו"ר ההתאחדות מגן על הקיזוז (למרות סקר פנימי המצביע על רוב גדול בציבור נגד השיטה), מהלל את יעקב שחר (חרף התנגדותו לקיזוז), מנסה להתעלם מהקללות ביציעים ("את כוחי אני שואב מהקבוצות"), מתכנן מהפכה ("זה ישנה את כל החוויה"), מתכוון להישאר על כיסאו בשנים הקרובות ("מה רוצים, שאהיה חלש?"), בונה את איצטדיון האמירויות ברמת גן, ומחכה ליום שבו גם בארץ הוא יזכה לכבוד מלכים

תגובות

אחרי ה-1-1 הדרמטי של נבחרת ישראל בלטביה באוקטובר 2008, מעיד אבי לוזון, "לא עצמתי עין בטיסה חזרה. עברו עוד כמה ימים עד שהצלחתי להירדם ולהתאושש מהטראומה. הפעם ישנתי, ובכיף".

כן, מתברר שניצחון שלישי רצוף של הנבחרת הוא המתכון לשינה טובה עבור יו"ר ההתאחדות לכדורגל. מה קורה אחרי שהוא עוצם את עיניו? ובכן, בחלומותיו מדמיין לוזון (56) כיצד, אחרי יותר מ-40 שנים, מעפילה נבחרת ישראל לטורניר גדול. ואלה לא רק חלומות עבורו. היו"ר מאמין חד משמעית: לא רק שהתסריט הזה מציאותי - הוא גם יתממש.

"גם בתחילת הקמפיין הנוכחי, לאחר פתיחה לא טובה שלנו", אומר לוזון בראיון ל"ספורט הארץ", "אני האמנתי. בניגוד לרבים אחרים, האמנתי וגם היום אני מאמין שהנבחרת תהיה ביורו. הניצחון בלטביה סלל לנו את הדרך ליורו. לפנינו עוד שלושה משחקים (יוון בבית, קרואטיה ומלטה בחוץ), בהם אנחנו יכולים לקחת לפחות שבע נקודות. ניצחון בקרואטיה זה לא בשמים. נוצר כאן תלכיד אחר, של שחקנים ברמה מקצועית ואנושית שלא ראיתי הרבה שנים".

לא מעט ביקורת נמתחה במהלך הקמפיין על המאמן הלאומי, לואיס פרננדז. סגנון המשחק, היעדר דרך וקו מנחה, התנהלות בעייתית - הכל נאמר. גם בחדרי חדרים במסדרונות ההתאחדות נשמעו קולות דומים. "היו לפרננדז כמה החלטות שאיש לא הבין", מודה גם לוזון, "לקח לו זמן להכיר וללמוד את הכדורגל הישראלי. אולי לכן שילמנו מחיר מסוים בתחילת הקמפיין. אבל היום כבר אפשר לומר בוודאות: לואיס פרננדז מבין כדורגל, הדרך שלו הצליחה. הוא מאמן מצוין והוא יביא אותנו ליורו".

"כדורגל זה הדבר הכי פשוט שיש", ממשיך יו"ר ההתאחדות, "במשך כל השנים כולם כאן, כולל האוהדים והתקשורת, החזיקו בתפישת עולם שלפיה רק הכוכבים הגדולים צריכים לשחק בנבחרת, שצריך הרכב קבוע בכל משחק. מה לעשות, בא מאמן עם תפישת עולם שונה משלנו, וזה לא התאים לכולם. פתאום כבר אין שחקנים בטוחים בהרכב, גם המובילים שבהם, ואז התחילו לתקוף את פרננדז. הרבה הרימו גבה על ההחלטה להעלות את דני בונדר בהרכב, רבים ביקרו את פרננדז על כך שהביא את טל בן חיים (החלוץ) משום מקום. היום אף אחד כבר לא אומר את זה. הרי בן חיים סידר לנו ניצחון על גאורגיה והציל אותנו מתיקו בשבת. ליאור רפאלוב קיבל את המושכות והפך לשחקן העונה. אז אפשר לבקר, אבל צריך להסתכל על העובדות. בלי שנרגיש, הנבחרת של לואיס מרעננת. הוא בונה לנו נבחרת להרבה שנים קדימה".

ובכל זאת, הוא התנהג לעתים באופן שלא הולם מאמן נבחרת.

"פרננדז עורר אנטי מצד התקשורת בגלל ההתנהגות שלו. אחר כך הוא בעצמו פיתח אנטי כלפי התקשורת כי הרגיש שלא מכבדים אותו ולא מעניקים לו את היחס שמגיע לו. התקשורת נפגעה כתוצאה מכך, והתחילה לחפש אותו. לואיס לא ידע את זה, אבל התקשורת מחפשת כבוד ולא יודעת לתת כבוד בחזרה. עכשיו, אחרי שלושה ניצחונות רצופים, הדברים ה'מוזרים' של לואיס נראים פתאום כמו קלף מנצח, ואז אנשים מודים שפרננדז מבין כדורגל. אי אפשר לזלזל ביכולות שלו. צריך לראות את האימונים שלו, את ההכנה שהנבחרת עשתה.

"הרבה אנשים רצו שאפטר את לואיס, חיכו לו בפינה. אני מעדיף לתת למאמן לעשות את העבודה ולא לסכם את הקדנציה שלו באמצע. כדאי שאנשים יראו את החיבור בינו לבין השחקנים. היו לנבחרת הרבה מאמנים, אבל אף פעם לא זיהיתי כזה חיבור מדהים, יוצא דופן. השחקנים לא רק אוהדים את לואיס, הם מעריצים אותו, הם אומרים שהוא נותן להם מה שמאמנים אחרים לא נתנו. מעבר לכבוד ולתרומה המקצועית, הוא נוסך בהם ביטחון - לא מטיל עליהם את האחריות, לא מבקר אותם ורק מפרגן".

לוזון, אפוא, מזהה נבחרת מיוחדת ומאמן איכותי, אבל גם מעניק לקפטן, יוסי בניון, תואר לא מבוטל. "בניון הוא גדול שחקני הכדורגל של ישראל", מצהיר היו"ר, "הוא הגדול ביותר: כמודל לחיקוי, כמנהיג, בתרומה שלו לנבחרת ולשחקנים הצעירים. האהבה שלו לנבחרת והרצון שלו לעזור כל כך, הם תקדים. לא היה כדבר הזה בכדורגל הישראלי".

סלמנקה ושטויות אחרות

יו"ר ההתאחדות, מתוקף תפקידו, שואף לקדם את הליגה המקומית, אבל במקביל מעוניין שהשחקנים המרכיבים את סגל הנבחרת יתפתחו וישודרגו מקצועית. עבור רבים, החלק השני במשוואה הזו משמעותו מעבר לקבוצה אירופית. לא עבור לוזון.

"יש לנו ליגה מצוינת", הוא משוכנע, "שחקנים צעירים שעוברים לאחת הליגות הטובות, זה בהחלט צעד מקצועי טוב וחשוב. לעומת זאת, שחקנים שעוברים לליגות אחרות, לא הטובות ביותר, לא מתקדמים מקצועית, אלא תורמים רק לחשבון הבנק שלהם. אין לי ספק שעדיף בהרבה להיות שחקן הרכב במכבי חיפה, בהפועל או במכבי תל אביב, מאשר להתנדנד בין ההרכב לספסל או ליציע בקבוצות כמו לוקרן, גנט, ליאז', סלמנקה או כל מיני שמות שאפילו אני לא זוכר.

"מלבד הליגות הטובות ביותר בעולם, חיפה, מכבי והפועל תל אביב יכולות להתמודד על האליפות בכל ליגה, כולל בבלגיה, בקפריסין, ביוון, בסקוטלנד ובמדינות נוספות. הרבה אנשי מקצוע שבאים לישראל מתלהבים מהכדורגל המקומי. אם אני שחקן צעיר שמתלבט בין מכבי חיפה לאחת הליגות באירופה, לא מהמובילות, אני בכלל לא חושב פעמיים - חיפה, בלי ספק".

אגב חיפה, עולה אוטומטית כמעט סוגיית הקיזוז. לוזון כבר הבטיח כי לא יתערב בהחלטה, אבל עדיין מאמין כי השיטה הזו אחראית להשבת העניין לליגת העל. לאור השיח הציבורי בעניין, החליטו בהתאחדות לערוך סקר מקיף בקרב חובבי הכדורגל בארץ. מתוצאות הסקר, שביצעה חברת "הגל החדש" ומתפרסמות כאן לראשונה, עולה כי רוב האוהדים הישראלים אינם מצדדים בקיזוז. לפי הנתונים, 65% מהנשאלים השיבו כי הם מתנגדים לשיטה ו-15% בלבד תומכים בה (ל-20% אין דעה בסוגיה).

למרות זאת, טוען לוזון, "רק מי שרוצה להחזיר את הכדורגל שלנו אחורה צריך לתמוך בביטול הקיזוז. השיטה הזאת יצרה מתח רב, העלתה את הרייטינג וההכנסות והחזירה את הכדורגל הישראלי לימים הטובים. אנשים שכחו שלפני הקיזוז האיצטדיונים היו ריקים, במשחקים המרכזיים לא היה מתח, אוהדים לא קנו כרטיסים. הקיזוז הוכיח את עצמו. אם הקבוצות רוצות שלא יהיה מתח ושהליגה תסתיים הרבה לפני חודש מאי, שיצביעו נגד הקיזוז. אז נראה פחות עניין, פחות רייטינג, פחות אוהדים ביציעים, וגם אלופה ויורדות שזהותן תוכרע הרבה לפני סיום העונה".

"לא אתערב", אומר היו"ר, אבל "אם חבר הנהלת ההתאחדות ישאל לדעתי, אומר לו שלטובת הכדורגל הישראלי צריך להמשיך בקיזוז. החלטתי לא להילחם בבעלי הקבוצות. מה שהרוב יחליט זה מה שיקרה, אבל ראשי הקבוצות צריכים להצביע על פי שאלה אחת: מה הם רוצים בעונה הבאה. כדורגל עם הרבה עניין, מתח, כסף, או משחקים בלי מתח, בלי עניין, עם שחקנים שמסיימים את העונה לפני מאי, קבוצות שמאבדות עניין ואוהדים שלא מגיעים למגרשים".

יעקב שחר עומד בראש מחנה המתנגדים.

"ליענקל'ה יש קול אחד. אין כאן הצבעה של לוזון נגד שחר או להפך. היחסים בינינו מצוינים, אף מחלוקת מקצועית לא תשנה זאת. הליגה שלנו זקוקה לאנשים כמו שחר. הוא הג'נטלמן של הכדורגל הישראלי. הלוואי שהיו לנו 16 בעלי קבוצות כמוהו, ואז מדי שנה היתה נציגה ישראלית בליגת האלופות והיתה לנו ליגה ברמות של הליגות הטובות באירופה. בתוך מספר שנים, כששחר לא יהיה בחיפה, הכדורגל הישראלי לא ייראה אותו הדבר".

אתה מקפיד להשוות אותנו לאירופה. מתי נרגיש שאנחנו באמת חלק מזה?

"הכדורגל שלנו יעבור מהפכה של ממש בתוך תקופה קצרה, כשיהיו פה שישה איצטדיונים חדשים. זה ישנה את כל חוויית הכדורגל. בעוד שלושה חודשים נחנוך את בית הנבחרות. נקים בית ספר בשפיים לשחקנים צעירים בנבחרות. הם יקבלו את כל התנאים, כולל תזונה, פסיכולוג ושיטת אימון ברמות המקצועיות ביותר. נחולל מהפכה באימוני הנבחרות. נשלב את הלימודים בבתי הספר יחד עם הכדורגל. זו תהיה פנימייה, אקדמיה לא רק למחוננים, אלא גם לנבחרות השונות".

אהבה ממטולה עד אילת

לוזון היה ונותר דמות שנויה במחלוקת בנוף המקומי, כזו שבלתי אפשרי להתעלם ממנה. למרות מספר הישגים אישיים (מינויו לחבר הוועד הפועל של אופ"א) ולאומיים (הזכייה באירוח אליפות אירופה לנבחרות צעירות ב-2013), ביציעים הוא עדיין רחוק מלהיות פופולרי. "לא התרגלתי לקללות", הוא מספר, "זה לא נעים, לא סימפתי ופוגע. את הכוח שלי אני שואב מהקבוצות, מההערכה כלפיי. אם תעשו סקר בקרב מנהלים ובעלים ממטולה ועד אילת, מליגת העל ועד ליגה ג', תקבלו תוצאות מדהימות. מעולם קבוצות לא קיבלו שירות מההתאחדות כפי שהן מקבלות בתקופתי. למדתי להתרגל לביקורת, אבל אני מעדיף להתרכז בעשייה כדי להשאיר כאן חותם לשנים רבות".

זה אומר שתמשיך בתפקידך מעבר לשלוש השנים שנותרו לך בקדנציה?

"אני לא מתכוון ללכת. יש לי תכניות ומטרות שאני איישם. לא אלך הביתה לפני שאכנס לדפי ההיסטוריה, כשגם אלה שלא אוהדים אותי לא יוכלו להתעלם מהתרומה שלי לכדורגל הישראלי. אחרי שהנבחרת תעלה ליורו, אביא אותה למונדיאל. אחרי שאסיים לבנות את האיצטדיון הלאומי, ישראל תארח את גמר ליגת האלופות. על פי הערכה שלי, שמבוססת על שיחות באופ"א, גם עם הנשיא מישל פלאטיני, בערך בעוד שש שנים יתארח גמר הצ'מפיונס בישראל".

"אני לא רואה סיכוי למישהו שיתמודד מולי על תפקיד היו"ר", מוסיף לוזון, שמכהן בתפקיד בחמש השנים האחרונות, "לאור התכניות שבכוונתי להוציא לפועל, לא יהיה מישהו שיתמודד מולי בכלל. ואם יבוא - כולם יראו את התוצאות בקלפי. אני מתחייב להקים את האיצטדיון הלאומי, לארח כאן את גמר ליגת האלופות".

יכול להיות שהבעיה שלך היא שאתה נתפש כאדם חזק מדי, אולי אפילו כוחני מדי?

"אם אני חזק ויש לי את היכולות המקצועיות, אז מה אנשים רוצים, שאהיה חלש? אני לא חושש מכלום, אני הולך בדרך שלי. הדרך שלי הביאה לכאן את אליפות אירופה. הדרך שלי הביאה לכאן עוד שישה איצטדיונים חדשים. הדרך שלי תקים איצטדיון לאומי חדש. איצטדיון האמירויות של ארסנל בלונדון יהיה בתוך כמה שנים ברמת גן. אין לי ספק שאשאיר כמה מזכרות לאוהדי הכדורגל בארץ, אנשים עוד יתגעגעו אלי וידברו בזכותי. לא רבים יודעים להעריך את העשייה שלי כרגע, אבל כשאסיים את התפקיד אני אזכה לתמיכה רחבה ולאהדה גורפת מכל חובבי הכדורגל בישראל".

"אצלנו לא מעריכים אנשים שעושים", מסכם לוזון, "פרס זכה לאהדה, לכבוד ולאהבה בעולם במשך שנים כשבישראל לא אהבו אותו. היום העם למד להעריך אותו ולאהוב אותו. יום אחד אני אהיה שמעון פרס של הכדורגל הישראלי. אני מאמין שבעוד כמה שנים גם אני אזכה לקבל את אותה הערכה ותודה להן אני זוכה באירופה".



אבי לוזון.''אני לא חושש מכלום, אני הולך בדרך שלי''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#