בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיים על פי כריס בוש

הוא קורא ספר לפני משחק, שמח לשמש הצלע המשלימה במשולש הכוכבים של מיאמי, וממש לא אכפת לו מה אומרים עליו. אחרי שמונה שנים של הפסדים, כריס בוש פשוט רוצה לשחזר את תחושת הניצחון מימיו בתיכון בדאלאס. אתמול הוא חזר לעיר כדי לייצר אותה במו ידיו

תגובות

לא כולם בדאלאס קפצו מאושר כשדירק נוביצקי עבר את כריס בוש בדרך לליי-אפ שהעניק למאבריקס ניצחון במשחק השני בסדרת הגמר. היתה זו מעידה נדירה עבור בוש, שהצטיין לאורך כל הפלייאוף, במיוחד בהגנה. גם נתוניו בתקופה הזו, 18.2 נקודות ו-8.6 ריבאונדים למשחק, מפריכים את האמונה הרווחת שמשולש הכוכבים של מיאמי מורכב למעשה משני סופרסטארים וחצי. "היה מדהים רק לראות אותו מתבגר כשחקן בפלייאוף הזה", אמר דוויין ווייד בתום המשחק הראשון.

לאלה שזוכרים את בוש כשחקן המצטיין באחת מקבוצות התיכונים הטובות בתולדות טקסס, היווה המהלך של נוביצקי חוויה קשה לצפייה. לאונרד בישופ, שאימן את בוש בתיכון לינקולן בדאלאס, מיד נזכר בפעם האחרונה שמעד על הבמה הגדולה. הדבר קרה באליפות הארצית ב-2001, כשיצא ממשחק בגלל עבירות וקבוצתו הפסידה.

שנה לאחר מכן הוביל בוש את הטייגרס למאזן 40-0 ולזכייה באליפות הארצית. אותה קבוצה היתה הראשונה מטקסס שסיימה את העונה במקום הראשון על פי הדרוג של "USA Today". "כריס תמיד הציב סטנדרטים גבוהים, הוא היה פרפקציוניסט", אומר בישופ, "הוא מעולם לא הפסיק לעבוד כדי להשתפר".

הקבוצה של לינקולן ב-2002 דמתה למיאמי הנוכחית בהרבה מובנים: חסרת פשרות בהגנה, בעלת עליונות אתלטית ומאוחדת מאוד. כשבישופ רואה את בוש לוקח ריבאונד וממהר להעבירו לווייד או לג'יימס, או משקיע את רוב האנרגיות בהגנה, הוא רואה את הנער שתמיד חשק יותר בניצחון מאשר בסטטיסטיקה אישית מוצלחת.

כשבוש חושב על הכימיה שהתפתחה בהיט ככל שהעונה התקדמה, הוא נזכר בשנתו האחרונה בתיכון. "בכל הקשור לאחווה, עבודת צוות והנאה על המגרש ומחוצה לו, זו היתה הפעם הראשונה שחוויתי משהו כזה".

כנף העוף מלינקולן

בוש בן ה-27 לא באמת העריך כמה מיוחדת היתה אותה עונה, עד שבילה שנה במכללת ג'ורג'יה טק ושבע בטורונטו ראפטורס, שם כיכב בקבוצות שלא התחברו או התמודדו על תארים. התשוקה לשחזר את התחושה המנצחת הובילה אותו בקיץ לחתום במיאמי. דרכו לתואר נוסף הביאה אותו כעת חזרה לעיר בה החל מסעו.

העובדה שההיט מתמודדים מול דאלאס בגמר פיצלה את הנאמנויות בקרב חבריו לקבוצה לשעבר. הבן של בישופ, לאונרד, שבתיכון היה צעיר מבוש בשנה, בחר במיאמי כמנצחת בהתערבות עם קוויס שיפמן, הגארד של קבוצת האליפות ב-2002. לשיפמן, אוהד ותיק של המאבריקס, יש תמונה של נוביצקי וג'ייסון טרי בעמוד הפייסבוק. הוא נשמע אמביוולנטי לגבי רצונו לזכות בהתערבות: "אני אוהד שרוף של דאלאס, אבל גם מאוד רוצה לראות את כריס מצליח".

כשנשאל בשבוע שעבר על החזרה לעיר הולדתו בסדרת הגמר, הוריד בוש באופן זמני את מסכת הרצינות. גבותיו הפכו קשתיות, עיניו התרחבו, ולשבריר שנייה הוא נראה כמו קומיקאי שעומד לנפק פאנץ'-ליין. ואז שב במהירות לפרצוף הפוקר שלו. "זה מוסיף כמה אלמנטים שבדרך כלל לא היו מהווים גורם", הסביר, "אז אני מוכרח לעשות עבודה טובה ולהתמקד בכדורסל".

את האישיות הדואלית, הרצינית והשובבה, הציג בוש כבר בתיכון. הוא היה מצטלם לווידאו משעשע רגע אחד, וברגע הבא לומד לבחינה. "כריס הוא עדיין אותו בחור משעשע שרוצה לצחוק ולהתבדח", אומר בישופ הצעיר, "אבל גם יש לו צד רציני. זה מה שטוב בכריס. הוא יכול להדליק ולכבות את זה".

על הפארקט מציג בוש רק את הצד הרציני. הוא הגיע ללינקולן כפרשמן בגובה 2.04 מטר, עם פחות בשר על עצמותיו מאשר כנף עוף. "הרבה אנשים אמרו שהוא רזה מדי בשביל להיות שחקן פנים טוב", מספר שיפמן, "בוש לא הקשיב להם, אבל זה גרם לו לעבוד קשה יותר".

בוש המשיך לצמוח עם כל שנה שעברה, ועל ידי זלילת כריכים עם חמאת בוטנים הוסיף מאסה. עד שנתו האחרונה בתיכון האפיל עליו בריאן הופקינס, חברו לקבוצה, גארד עם זוג קפיצים במקום רגליים. "תשומת הלב היתה נתונה לו בערך מכיתה ח'", אומר בוש, "הוא תמיד היה שחקן נהדר, ואני פילסתי את דרכי".

בין שקט לשיגעון

העובדה שלא היה הכוכב הגדול ברוב שנותיו בתיכון הכינה את בוש למשחק לצד ווייד וג'יימס. "לכריס אין בעיה להיות ברקע", אומר מאמנו במיאמי, אריק ספולסטרה, "מאוד נוח לו עם מי שהוא ועם מה שהוא יכול לתרום. זו תכונה ראויה להערצה".

לפני כל משחק שוקע בוש בספר, טקס שהחל עוד בלינקולן, שם לא נשמעה מוסיקה בקולי קולות טרם משחקים. בישופ דרש שקט, והפציר בשחקניו לצפות בווידאו או לקרוא בחצי השעה הקודמת למשחק. "אני אוהב להירגע, לחוות רגע שקט לפני שהשיגעון מתחיל וליהנות בעולם משל עצמי", מסביר בוש.

בישופ הצעיר נזכר שבתיכון היה בוש תלמיד מצטיין, שסיים את המטלות לסוף השבוע כבר ביום שישי. "בזמן שהרבה תלמידים רצו לעשות דברים משוגעים, הוא היה מאוד רציני בנוגע ללימודים", מסביר בישופ המאמן וצוחק, "אין הרבה כמותו".

הצד המחושב לא היה זה שהראה בוש לעולם כאשר הוצג במיאמי. באותו יום הוחצן המתחרה הפראי שמאס בהפסדים. בוש ניער עצמו וחבט בחזהו בפראות באופן שחשף אותו, יחד עם ג'יימס, לביקורת במשחקי חוץ ברגע שהחלה העונה. עבורו, זה היה כמו לחזור לשנה הראשונה בתיכון. "איש לא אמר עלי שאני שחקן גדול. אף אחד לא אמר עלי משהו טוב, בכל אופן", הוא מספר, "כך שהיה לי די קל להישאר עם הרגליים על הקרקע ופשוט להמשיך לעבוד, בגלל שהפכתי למטרה".

אם המעידה ההגנתית במשחק השני סיפקה תחמושת לטוענים כי אינו חזק מספיק מנטלית, הגיע אתמול סל הניצחון שלו במשחק השלישי (ראו בנפרד). "כולנו אנושיים, ודברים תמיד יפריעו לך", אומר בוש, "אבל כשאתה נסער בגלל משהו שנאמר או דברים שקרו, אתה מעניק להם כוח. אם נאמרו עלי דברים או קרה משהו בשונה מכפי שרציתי, זה בסדר. פשוט אמשיך לעבוד".



כאשר כריס בוש מחליט להתעופף, גם לדירק נוביצקי נותר רק להביט בהתפעלות, אתמול בדאלאס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#