בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן: להסיר קללה בחמש דקות

כמי שחווה את הפוטש של 96', היה צריך דרור קשטן להשיב בשלילה להפועל תל אביב. שיחה קצרה עם אלי טביב הספיקה לו כדי לומר "כן", ולעשות שירות גם למכבי תל אביב. די ברור לאן תעבור עתה הקללה

תגובות

1. מהלך דו-שכבתי

ההחתמה של דרור קשטן בהפועל ת"א צריכה לשמח בעיקר את מכבי ת"א. השמחה אינה צריכה להיות קשורה לכדורגל במובנו הרגיל, אלא לתחושה החמקמקה והכמעט מיסטית ששורה על מכבי תל אביב מאז 1996. הכינוי המדויק ביותר שלה הוא "מקוללת".

אז, באותה שנת קללה, אחרי עונת דאבל מזהירה של קשטן, החליט הבעלים לוני הרציקוביץ' להיפטר מהמאמן ולמנות במקומו את אברהם גרנט. זה היה מהלך דו-שכבתי: גם אווילי וגם מלוכלך. האוויליות מובנת מאליה: מי מפטר מאמן שזכה בדאבל? ועוד דאבל דורסני, "מכביסטי". אבל מה שהתברר בהמשך השנים כמשמעותי ועמוק יותר היה דווקא ההיבט המלוכלך, הלא מוסרי, של אותה החלטה: מאז 1996 הפכה מכבי תל אביב ממועדון גדול לקבוצה קטנה, נטולת אמונה, חסרת מזל, גרסה מז'ורית של הפועל בית שאן.

אבוקסיס (תצלומים: שרון בוקוב וניר קידר)

המושג "מקוללת" נשמע מוזר, מפני שהוא מניח שיש מקום להאמין באיזשהו עולם שמעבר, שבתוכו מתקיים מנגנון של גמול ועונש. אבל אפשר להביט על הדברים אחרת: המהלך המלוכלך של הרציקוביץ' - וכמובן של גרנט, שהסכים לקחת בו חלק, שלא לומר להניעו - היה כל כך בוטה, כל כך לא מעודן, שקשה היה להחביא את העוול ולו תחת התודעה המצומצמת ביותר. המשמעות היתה מיידית: כל אוהד כדורגל בישראל, בוודאי אוהדי מכבי ת"א, הפנים בתוכו את העובדה שמכבי ת"א פשוט לא בסדר. קבוצה לא מוסרית ולא מקצועית, שאינה חורגת בהתנהלותה מאינטרסים צרים של כדורגל, קבוצה ללא חזון, אופק או תפישת עולם שניתן להזדהות איתם. מכבי תל אביב הפכה בעיקר לקבוצה אשמה.

היתה אליפות אחת באמצע, ההיא של ניר קלינגר, אבל בשאר 14 השנים מכבי ת"א גם התנהגה כקבוצה אשמה. קבוצה עם אות קין שמתביישת בעצם היותה. לא מדובר במיסטיקה, אלא בחלחול אטי ועמוק של סטנדרט מוסרי כושל שהוחדר באופן אגרסיבי על ידי האיש המעודן שעמד בראש. אין צורך בכלים רוחניים, יש צורך בהבנה פשוטה: אדם עם תודעת אשמה נמשך לפעולות שיאשרו את תודעת האשמה. פעמים רבות אדם גונב, מרמה, אפילו רוצח, כדי לתת צורה מוחשית לתחושת האשמה האמורפית שמקננת בו.

במובן זה העבירה מכבי ת"א שנה אחר שנה במתן צורה לאשמה: היא נכשלה באינספור אופנים, זרקה כמויות כסף עצומות, טעתה בצורה קולוסאלית בבחירת מאמנים, שחקנים ומנהלים. מאז 1996 התנהגה מכבי ת"א כקבוצה שאינה מסוגלת לסבול את עצמה ודרכה היחידה להתמודד עם השנאה העצמית היא להיכשל שוב ושוב, בבחינת הכאה על חטא.

2. היינו שלושה

שלושה אנשים עמדו במרכז הכשל המוסרי המכונן ההוא: לוני הרציקוביץ', דרור קשטן ואברהם גרנט. הרציקוביץ' עזב בסופו של דבר את המועדון אחרי שנים של חוסר הצלחה. הוא בזבז המון כסף ומשאבים נפשיים וכשל. הקהל לא הוקיר לו תודה. הוא עזב לבד, בלי מחיאות כפיים, כמו היה זר במקום לא לו.

הרציקוביץ'

גרנט טיפס בסולמות הדיפלומטיה העולמית, בדגש על הרוסית, עד שהגיע לנקודת השיא עבור כל מאמן בעולם, גמר ליגת האלופות. שם, ברגע האחרון של הרגע האחרון, כשהגביע כבר מגרד לו את האף, הקפטן שלו החליק והפנדל הוסט החוצה. הגביע עשה לו עוד סיבוב פרידה על הפדחת ועבר לידיים של אלכס פרגוסון. ירד גשם באותו יום, ואני חשבתי שזה אלוהים שבוכה מרוב אושר.

וישנו כמובן קשטן. הוא האיש שנעשה לו העוול, הקורבן. והתחושה הזאת, הקורבנית, היא כלי נשק חזק עבור מאמן. כי בתוך הקורבנות מונחת תחושה חזקה של צדק (אני האיש הטוב), ושל שאפתנות (אוכיח להם שהם טעו), ושל אמפתיה (כולם מכירים בעוול שנעשה לי). ועם תחושה קורבנית מוצדקת לגמרי, זכה בהמשך קשטן בדאבל עם הפועל ת"א, במסע מזהיר בגביע אופ"א ובמינוי למאמן הנבחרת.

3. ואז צילצל הטלפון

בסוף השבוע, כשקשטן בחופשה מעבר לים, צילצל הסלולרי שלו. הוא כנראה זיהה את המספר. הוא ענה. בתוך חמש דקות - עדותו של אלי טביב - החליט קשטן לקבל 200 אלף דולר ולוותר על תחושת הקורבן. למעשה, בתוך חמש דקות הוא החליט לשחרר את מכבי תל אביב מהקללה.

כי קשטן לקח חלק בפעולה לא מוסרית בקנה מידה של 96'. הוא לקח קבוצה שהובטחה למאמן אחר, שהוא מכיר מצוין, יוסי אבוקסיס שמו, ושנגזלה ממנו רק בשל מחשבות נקמניות, עמוסות רגשי נחיתות, שתובלו ביצריות חייתית לא מרוסנת ובצורך בלתי נשלט לסמן טריטוריה בעזרת השתנה לטווחים ארוכים.

קשטן

קשטן אמר "כן" למה שאדם מוסרי חייב לומר לו "לא". ומאחר שידע שהסכמתו טבולה באשמה, לא מצא לנכון להתקשר לקורבן החדש, אבוקסיס, וגם לא לחברו הוותיק מוני הראל. אדם אשם מתבייש באשמתו.

הפועל ת"א הביאה מאמן טוב, בעיקר חזק, שיוכל - אולי - להחזיק את המבנה המט לנפול הזה שעד לפני חודשים נראה כבטון יצוק. אבל הדרך החדשה הוזנקה מפעולת כשל מוסרית, שמזכירה את ההיא של מכבי ת"א פוסט דאבל 96'. עכשיו, לאחר שהקורבן שלה ויתר על קורבנותו, יכולה מכבי ת"א להתנקות משאריות הלכלוך ולהאמין ששילמה את המחיר. האשמה הוסרה ממנה והכדורגל הוא הסיפור היחיד שיעמוד מול עיניה. בענייני קללות ומנחוסים, יש לפנות כעת למתחם חודורוב ולבקש את טביב (אם הוא במיאמי, בקשו את קשטן).

מחכה לאלוף צרפת | נדאל, אטרייה

מהדורת "חדשות הספורט" של ראשון בלילה נפתחה במשחק של ישראל בלטביה. חשבתי: איך ייתכן שרק לפני כשעתיים הסתיים אירוע הספורט הגדול בעולם - גמר הרולאן גארוס בין רפאל נדאל לרוג'ר פדרר - וכבר 12 דקות שאני מאזין לקלישאות קש ("לואיס וטל הביאו משהו חדש לנבחרת"), שעוסקות באירוע שהתרחש לפני כ-28 שעות?

לאחר אותן 12 דקות קיבלתי תשובה: על המסך הופיע בקטן נדאל, עם גופיה ירוקה ושיער ארוך, ולצדו כתובית שבישרה על זכייתו וכמה נתוני קריירה. אלי אילדיס ציין שהוא אכן זכה בגביע לאחר שניצח את פדרר, ושפחות או יותר כיף לו עכשיו.

נדאל מודל 2007

הבנתי מיד שלערוץ הספורט לא היו זכויות על תקצירים מהרולאן גארוס. מוזר, אירוע ספורט ענק. אבל אותי הטרידה הבחירה בקטע הארכיוני של נדאל, כשהוא עם חולצה ירוקה, שיער ארוך ופנים צעירות. להערכתי מדובר בצילומים מרולאן גארוס 2007. חשבתי לעצמי: האם לאיש לא אכפת שנדאל כבר לא נראה ככה? שנדאל כבר עם שיער מקוצר, זיפים משמעותיים והרבה יותר שרירים?

וגם עניתי לעצמי: לא, לאיש לא מספיק אכפת. ולאיש גם לא אכפת שהצופים יחכו 12 דקות עד שיקבלו את הדיווח החשוב באמת של היום. ולאיש לא אכפת שאין זכויות שידור לתקציר של אותו אירוע ענק.

בשורה התחתונה, בראשון בלילה לאיש לא היה אכפת שבמקום "חדשות הספורט" תשודר "אטריות הספורט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#