בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

NBA: הכינו את הכובעים

אמרו שדירק נוביצקי לא יכול לקחת את המאבריקס עד הסוף. אמרו שכל המזומנים שיזרים מארק קיובן לא יקנו טבעת. אמרו שדאלאס זקוקה לאדם אחר על הקווים במקום ריק קרלייל האפור. אז כיצד הלוזרית האולטימטיבית רחוקה ניצחון מאליפות ה-NBA?

תגובות

מיאמי - דאלאס | 03:00, ספורט 5

אם יש משהו שהשנים לימדו את דאלאס, זה שאסור לחגוג מוקדם מדי. בדרך הקשה הבינו במועדון שאין ערובה אמיתית להצלחה, גם אם עונה של 67 ניצחונות או יתרון 0-2 בסדרת הגמר מעניקים אשליה רגעית שיש כזו.

לכן, שניות אחרי שהתקרב מרחק ניצחון מאליפות ראשונה, הסתפק דירק נוביצקי באגרוף מנצח, שנותר חבוי באזור המותן, ובמבט הנחוש הקבוע. הבעלים מארק קיובן, בחולצה כחולה עם הכיתוב "THE TIME IS NOW" - זהה לזו שלבשו 20 אלף צופים נוספים באולם - הרשה לעצמו בסך הכל לחייך. המאמן ריק קרלייל, נאמן לתדמיתו הסגפנית, רק לחץ את ידי שחקניו בקורקטיות. המשימה ההיסטורית טרם הושלמה, אבל כמה שזה קרוב.

פלאשבק ל-24 ביוני 1998. מה שדוני נלסון, כיום הג'נרל-מנג'ר של דאלאס, זוכר מאותו לילה, הן בעיקר דפיקות לב מואצות. השעון תיקתק, והמאבריקס סיכמו עם מילווקי על טרייד שהעניק להם את הבחירה התשיעית בדראפט. דוני ואביו, דון נלסון - המאמן והג'נרל-מנג'ר באותה תקופה - היו פריקים של כדורסל אירופי הרבה לפני שהפך לטרנד ב-NBA. ילד בן 20 מהליגה השנייה בגרמניה, בגובה 2.13 מטר ועם טאץ' נדיר, היה מסומן בפנקסים. אלא שגם פול פירס, הכוכב של מכללת קנזס, נותר פנוי, ויצר לנלסונים דילמה לא פשוטה.

"דירק היה הבחירה המסוכנת", נזכר דוני, "לא היה לו ניסיון וידענו שנצטרך לחכות לפחות שנתיים עד שיהיה מוכן, ובינתיים יבעטו לנו בישבן". אלא שנלסון האב, חובב מושבע של מיס-מאצ'ים, לא היה מסוגל לוותר על הפוטנציאל הטמון בגרמני, שנשלח לדגמן חיוך דבילי עם כובע של המאבריקס. אבל אפילו נלסון לא תיאר לעצמו שזה עתה הונחה אבן הפינה של המועדון ל-13 השנים הבאות לפחות.

עולמו של קיובן

קיובן - שמנמן ומשקפופר לשעבר ("אבות היו מודאגים כשראו אותי יוצא עם בתם", התלוצץ בעבר) - השלים באותו זמן את נקמת היורמים האולטימטיבית כשמכר את חברת הסטארט-אפ שלו תמורת 5.9 מיליארד דולר. בינואר 2000 הפריש 285 מיליון דולר מכספי האקזיט לטובת רכישת המאבריקס, מועדון שידע זמנים טובים בשנות ה-80' ושימש כשק חבטות בעשור שלאחר מכן. המטרה המוצהרת שלו היתה להשיג את מה שעשה פעמים רבות בעסקיו האחרים: להפוך קש לזהב.

עד מהרה התגלה קיובן כבעלים המוחצן ביותר בליגה, שאומר את מה שהוא חושב גם אם הקומישינר דייויד סטרן לא ממש נהנה לשמוע. מאז רכש את דאלאס העשיר את קופת ה-NBA בכמעט שני מיליון דולר בקנסות, כולל הקנס הגבוה בהיסטוריה של הליגה - חצי מיליון דולר - אחרי שאמר על האחראי על השופטים כי לא היה נותן לו "להיות אחראי על סניף של פרוזן יוגורט". אבל בעולם על פי קיובן, האקטיביות שהפגין רק שדרגה את המוצר. "כל עסק מצליח חייב מישהו שייתן את הטון", הסביר בעבר.

בינתיים, המזומנים בהם ריפד את המועדון הפכו את דאלאס לקבוצה הכי מתוקתקת בליגה. מטוס פרטי מאובזר, מסכים אישיים ומערכות שמע מתקדמות בחדר ההלבשה, מתנות מפנקות. אחרי עשור בו נחשבה למקום ממנו רצוי לברוח, הפכה דאלאס לקבוצה שהכי שווה להיות בה. המסר של קיובן לשחקניו היה פשוט: איני יכול לקלוע במקומכם, אבל אני יכול לספק לכם את כל התנאים כדי לנצח. ואכן, בתוך זמן קצר הפנימה דאלאס את אמנות הניצחון. עונות של 50 ניצחונות ומעלה הפכו לעניין שבשגרה, תחילה עם נלסון כמאמן ולאחר מכן עם אייברי ג'ונסון, שהוביל את הקבוצה לגמר מול מיאמי ב-2006.

רבות דובר על ההתמוטטות של דאלאס בסדרה ההיא, בה הפסידה 4-2 אחרי שהוליכה 0-2, אבל נדמה שנקודת השבר האמיתית הגיעה שנה לאחר מכן. לאחר עונה רגילה של 67 ניצחונות וההדחה המפורסמת בסיבוב הראשון מול גולדן סטייט של נלסון, נהנו הפרשנים להקניט את קיובן על כך ש"אי אפשר לקנות אליפות בכסף", בעוד נוביצקי סומן כמי שאינו בנוי להנהיג. הזמנתו לקבלת פרס ה-MVP של העונה אחרי ההדחה לא תרמה למזעור ההשפלה. לימים סיפר הגרמני כי בטקס תכנן לצחוק על עצמו ועל קבוצתו, אבל מצבו של קיובן, שנראה על סף דמעות, קלקל לו את התכנית.

היחסים בין קיובן לנוביצקי תמיד התנהלו בפאזה שונה מהקירבה המקובלת בין בעלים לשחקן. בין אם במלים, במזומנים או במעשים, קיובן תמיד דאג להבהיר לנוביצקי שמבחינתו, הוא היה וימשיך להיות מנהיג המועדון. לאורך הדרך, הסכים הבעלים לוותר על כוכבים כסטיב נאש ומייקל פינלי. הגרמני - גם אחרי שמתח ביקורת על קיובן ("לפעמים היה עדיף אם לא היה מושך כל כך הרבה אש") - הוא החלק היחיד בפאזל שנותר במקומו כל השנים. אלא שגם הוא נזקק לעזרה.

מנטליות מנצחת

בפברואר 2008 הגיע ג'ייסון קיד לתת כתף, אבל הסיוע הגדול הגיע בדיעבד דווקא כעבור שלושה חודשים, כשקרלייל מונה למאמן. האיש שאימץ בחום את התדמית האפורה שדבקה בו בדטרויט ובאינדיאנה, מקפיד להצהיר כי דבר לא מעניין אותו פרט לניצחון. את הגישה הוא למד מהגדולים ביותר, בימיו כשחקן. "כשהגעתי לבוסטון ב-1984, שיחקנו ביוטה וניצחנו בגדול", סיפר ל-"USA Today", "דקה לסוף הרבע השלישי החלפתי את לארי בירד, שהיה צריך עוד חטיפה לקוואדריפל-דאבל. הוא אפילו לא חשב להיכנס שוב למשחק כדי לנסות להשיג אותה. פשוט לא היה אכפת לו מדברים כאלה, וזו היתה הגישה של כל הקבוצה".

כמאמן, הוא ממשיך באותו קו. בעוד פיל ג'קסון ענד טבעת אליפות שונה בכל משחק פלייאוף, קרלייל משאיר בבית את זו בה זכה ב-1986. כשכתב רשת FOX התעקש לגרום לו להודות שניפק תצוגת אימון מזהירה במשחק הרביעי מול מיאמי, תהה קרלייל בקול רם "מי הבחור הזה?", ועבר לשאלה הבאה. ערכיו - צניעות, עבודה קשה, קור רוח - חלחלו גם לשחקנים. "הוא תמיד רגוע", מעיד ג'ייסון טרי, "ושוויון הנפש שלו הדביק את כולנו". שון מריון הוסיף שדאלאס "קשוחה מנטלית, בדיוק כמו קרלייל", וכי זו הסיבה שהצליחה לחזור מפיגור כל כך הרבה פעמים במהלך הפלייאוף.

הקשיחות המנטלית לא נבנתה ביום אחד. בפלייאוף אשתקד הודחה דאלאס בסיבוב הראשון בפעם השלישית בארבע שנים, ועתידם המשותף של קרלייל, נוביצקי והמאבריקס נראה מעורפל. בסוף כולם נשארו וצורפו חלקים נוספים, בראשות טייסון צ'נדלר ופז'ה סטויאקוביץ'. הצורה בה התגברה הקבוצה על פציעה של שחקן מפתח כקארון באטלר, שסיים את העונה בינואר, היא עדות נוספת ללכידות הקבוצתית ולעבודה השקטה של קרלייל. גם הפחתת הדקות של נוביצקי במהלך העונה, צעד ששמר אותו טרי לפלייאוף, נזקפת לזכותו. "היו אנשים שהמליצו לי לשנות כיוון בקיץ", גילה קיובן, "אבל האינסטינקט שלי היה לתת לו ולנו צ'אנס נוסף".

קיובן, שגוזר על עצמו שתיקה תקשורתית נדירה לאחרונה, יוכל להוכיח כבר הלילה שהסבלנות השתלמה. בכוחו של נוביצקי, ששדרג את מקומו בהיסטוריה בפלייאוף הנוכחי, גם להטביע את חותמו שם עם טבעת. לקרלייל יש הזדמנות להוכיח שדווקא באמצעות עבודה קשה, ולא על ידי ייצור קבוצת אינסטנט כפי שעשתה מיאמי, ניתן להגיע לטופ. דבר אחד, בכל אופן, דאלאס כבר השיגה. רמז: זה קשור לפרשנים, לכובעים ולתדמית מנופצת של קבוצה, שנחשבה במשך שנים ללוזרית האולטימטיבית.

"אמרו שנפסיד לפורטלנד. היו בטוחים שנודח מול הלייקרס. לא נתנו לנו סיכוי לעבור את אוקלהומה, ובטח לא לגרור את מיאמי לסדרה צמודה", מסביר טרי, "אבל הכל התחבר. העיר נכנסה לטירוף, אנשים עוזבים מוקדם את העבודה, בכל מקום עוטפים אותנו באהבה. זה רק גורם לך לחשוב מה יקרה אם באמת נזכה בכל הקופה".

החבר'ה הרעים | אודי הירש



צ'נדלר מקפיץ את ''אמריקן איירליינס סנטר''. העיר נכנסה לטירוף


מארק קיובן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#