בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קליעה: יורה ואינו נראה

הקלע סרגיי ריכטר חילק חתימות בגרמניה והיה הספורטאי הישראלי הראשון להבטיח מקום באולימפיאדת לונדון, רק כדי לחזור לארץ ולהבין: "כאן, בגדול, אני שום דבר. לכל יוצא צבא היה את המקבץ הכי טוב בטירונות, כולם צלפים מדופלמים. שלא יגידו שאני לא ישראלי, אני כאן כבר 16 שנה. אני מרגיש כאילו הרסתי לאנשים כי המוצא שלי רוסי"

תגובות

סרגיי ריכטר היה ילד תזזיתי, שנשלח על ידי הוריו לפרוק אגרסיות בכל חוג אפשרי - טניס, שחייה, כדורסל ואפילו איגרוף תאילנדי. אלא שבניגוד לכל הענפים הפעלתניים והכוחניים, ריכטר התאקלם היטב דווקא בתחום הסטטי ביותר.

"הקליעה מאוד עזרה לי", הוא מודה, "היתה לי ילדות לא קלה. הייתי מאוד אקטיבי, בלגניסט. לא יכולתי לשבת לרגע, קוץ בתחת. זה הרגיע אותי והכניס אותי לפרופורציות. במבט לאחור, התבגרתי מהר הרבה יותר מכל החברים שלי".

בגיל 13 החל ריכטר לירות במסגרת תכנית הגדנ"ע שהפעיל צה"ל למען צעירים. בתוך פחות משנה, לאור הצטיינותו, עבר להפועל רחובות ונשבה בקסמו של הענף. "הבנתי שיש לי את זה, שאני לא סתם עוד מישהו שבא להתאמן. ברחובות גילו אותי ואמרו לי המון פעמים שאני הרבה מעל הממוצע. קלטתי דברים בזריזות, לא התעכבתי על פרטים שוליים ועליתי מהר מאוד ברמה".

במקביל לירי, התמסר ריכטר גם לפעילות בתנועת נוער, אך בדיוק לפני שהתמסר לשלב ההדרכה, נאלץ לנטוש למען ענף הקליעה. "זה היה עצוב", הוא אומר, "אבל ידעתי שאני הולך לכיוון רציני ושיש לי פוטנציאל. בקליעה אתה מתחרה נגד עצמך, וזה ממכר. ברגע שאתה קובע רף ושואף להגיע אליו, זה מושך ונותן סיפוק. אתה מוציא את העצבים דרך השקט, סוג של תרפיה. לפעמים אני משתגע מזה, אבל זאת דרך חיים. העניין בקליעה הוא ריכוז, וזה מצב שלומדים להיכנס אליו עם הזמן. אם אתה מרוכז וממוקד מטרה, אתה בדרך הנכונה".

פוגע ונפגע

ריכטר השתפשף, התמקצע ואיפס כוונות, אבל רוב האנשים שפגש בישראל לא כל כך התרשמו מהעובדה שמולם ניצב קלע מחונן. "במה אתה יורה, אם-16? אתה בסך הכל יורה, מה הבעיה לירות?" הן רק חלק מ"התגובות המתנשאות" לעברו. "לכל יוצא צבא שני היה את מקבץ הירי הכי טוב בטירונות או שהוא היה אלוף צה"ל", אומר ריכטר, "כולם צלפים מדופלמים. אין אחד שיגיד 'וואו, כל הכבוד. זה באמת מעניין וקשה'. כולם יודעים לירות וכולם הכי טובים. אני מנסה להסביר, אבל רק כשרואים את זה מבינים במה מדובר. אלה שזלזלו ואחר כך ניסו, הבינו כמה קשה לירות, ובטח לפגוע".

לפני שנתיים קיבל ריכטר איתות ממקום שבאמת יודע להעריך קלעים - קבלר, קבוצה מהליגה הגרמנית השנייה (מתוך שמונה ליגות), עקבה אחרי הישראלי וזימנה אותו להתרשמות. אחרי שצלח את מבחן הכניסה, הצטרף לקבוצה. "ידעתי שאני מגיע למועדון קטן וצעיר, שהוקם ב-1995. ציפיתי שיאסוף אותי נהג, יקפיץ אותי למטווח ומשם מלון, תחרות, אימון וגמרנו".

המציאות היתה ססגונית מעט יותר. "זכיתי לקבלת פנים מהסרטים, מאוהדים ומכל אנשי הקבוצה. לפני כן כבר השתתפתי בתחרויות הרבה יותר גדולות וחשובות, וכשהגעתי לליגה בגרמניה חשבתי שזה יהיה קטן עלי, אבל זה היה מטורף לחלוטין - הפכו אולם כדורסל למטווח ומילאו לגמרי את הטריבונות - תופים, זמבורות, בירות. פתאום ראיתי איך כל הקהל עומד מאחוריי והציפיות ממני, כמי שהוביל את הקבוצה, ממש ריגשו אותי. היו שידורים ישירים בטלוויזיה וחילקתי חתימות לאוהדים".

כיורה הבכיר של קבלר, נחשב ריכטר לאחת הדמויות הבולטות באזור. "יצאתי לרוץ ברחובות ולא היה אדם אחד שלא הסתכל וזיהה אותי", הוא אומר, "ראיתי פוסטרים שלי בכל מקום, וכשאכלתי במסעדות אנשים הצביעו עלי". בינואר האחרון, אחרי שלוש שנים בהן הפרידו נקודות בודדות בין המועדון להעפלה לליגה הבכירה, הוביל הרכש הישראלי את קבלר להישג המיוחל. "עזרתי להם השנה בצורה משמעותית. הם החתימו אותי כדי שאסייע להם לעלות, הייתי מספר אחת וזה ריגש אותי לדעת שעמדתי בציפיות".

ספונסר, מישהו?

אחרי החגיגות חזר ריכטר למציאות הישראלית, לחברים הטובים שמכנים אותו "סבא" בשל ההשכמה המוקדמת לאימונים וההתנזרות מאלכוהול, ובעיקר שב לאנונימיות המוחלטת. "כשאני חוזר לארץ אני עושה סוויץ' ומבין שכאן, בגדול, אני שום דבר. אין מודעות וזה קצת מעצבן שלא מתייחסים, אבל למדתי להתרגל".

לפני כחודשיים המריא ריכטר לגביע העולם בסידני, במטרה להשיג את הקריטריון האולימפי בירי מעשרה מטר ברובה אוויר. "עליתי לגמר ועד הכדור הלפני אחרון הובלתי את התחרות, אבל אז הפסדתי גם את המדליה וגם את הכרטיס ללונדון", הוא מספר, "זה לא יצא לי מהראש ובאותו לילה היה לי קשה להירדם. שאלתי את עצמי 'איך זה קרה, מה עכשיו?'. הייתי מדוכא ולא היה לי כוח לכלום, אבל קמתי והמשכתי הלאה".

בתוך שבועיים נדד לגביע העולם בקוריאה, בניסיון נוסף להבטיח מקום בלונדון. מקבץ נאה, 597 נקודות מתוך 600 ומקום שני בגמר, הפכו את ריכטר לספורטאי הישראלי הראשון שאוחז בכרטיס למשחקים האולימפיים ב-2012. "זה היה מרגש מאוד, אבל בלי להישמע שחצן - היה לי ברור שאעשה את זה. עבדתי כל כך קשה וידעתי שאשיג את הקריטריון".

בארץ יורה ריכטר בהדרכת גיא סטריק, אגדת קליעה ישראלית, שממשיך להתחרות גם בעשור החמישי לחייו, ומתפקד גם כמאמן הלאומי. "הוא מודל לחיקוי", אומר ריכטר, "הוא בן 45 ועדיין נותן את כל הנשמה ונהנה. זו דוגמה נדירה, מישהו שאפשר להסתכל עליו ולהגיד 'אני רוצה להיות כמוהו'. הוא כל כך חזק מנטלית ולמרות הגיל, המשפחה והילדים, הוא עדיין הקלע מספר אחת בישראל. זה מעורר השראה".

ריכטר בן ה-22, כיום חמישי בדרוג העולמי ברובה אוויר, מפנטז כמו כולם על הפודיום בבריטניה ומרכיב את המתכון להופעה מוצלחת. "אם אני מתאמן חזק ויודע שזה מגיע לי, כבר הורדתי 10% מההתרגשות. חוץ מזה, אני אומר לעצמי שלא רק אני מתרגש, גם אלופי עולם. ברור שהחלום הוא מדליה, ואם אפשר אז מזהב", הוא מחייך.

הבטחת ההשתתפות באולימפיאדה, אם תהיתם, לא הפכה את ריכטר לאייקון ספורטיבי בישראל. "שום דבר לא השתנה", הוא מספר בצער, "אני מחפש ספונסר בנרות, אבל הם מעדיפים פליטי ריאליטי על פני ספורטאים שבאמת נותנים דוגמה ומייצגים ערכים, וזה מאוד מאכזב. אני לא רוצה להיות סלב, אבל הייתי שמח ליותר פרגון ותמיכה. יש לי מספיק תמיכה נפשית מהמשפחה והמאמן, אבל בלי סיוע כלכלי אי אפשר להתקיים".

בעוד מספר שבועות ישתחרר הקליבר מצה"ל, ואחרי האולימפיאדה הוא מתכנן ללמוד עיצוב גרפי. מקליעה, כאמור, אי אפשר להתפרנס בכבוד. "בארץ אין דרך אחרת. אם היתה לי אפשרות לחיות בידיעה שאקדיש את כל חיי לספורט ואתקיים מזה, הייתי ממשיך ולא חושב מה יהיה הלאה. בגלל שאין שום סיכוי לשרוד כספורטאי ולהחזיק משפחה בלי משכורת נורמלית, אני חייב לחשוב על העתיד ולדאוג שיהיה לי עוד משהו ביד. הלוואי שיום אחד, אולי בזכות מדליה אולימפית, המצב הזה ישתנה".

בשנה הקרובה הוא יאיץ את ההכנות לאולימפיאדה, וכלל לא בטוח שימשיך עם קבלר בליגה הבכירה ("עד עכשיו הם שילמו לי רק עבור מחיה, אני חייב לקבל גם משהו מעבר"). אחרי תשע שנים של ירי, הסתגל ריכטר לכך שלא סופרים בארצו את ענף הקליעה. יחד עם זאת, יש תופעות שעליהן הוא לא מוכן להבליג.

"יש אנשים שאומרים 'סרגיי ריכטר רוסי, הוא בכלל לא ישראלי ולא מייצג את המדינה', אבל אני כאן כבר 16 שנה, תרמתי הרבה מאוד בתנועות נוער ובקרוב אשלים שירות מלא בצה"ל, אז שלא יגידו שאני לא ישראלי", הוא אומר בעברית רהוטה ומדויקת, ללא שרידי מבטא שיסגירו את עלייתו מאוקראינה בגיל שש. "זה פשוט מוציא אותי מדעתי. אני ישראלי כמו כולם, וגם אם קוראים לי סרגיי אין שום הבדל. זה לא פוגע בי, אבל מציק לי שגם אם עשיתי דבר טוב, אני מרגיש כאילו הרסתי לאנשים כי המוצא שלי רוסי. למרות הכל, אני גאה במה שאני עושה וזה מה שדוחף אותי הלאה".

במטווח של הרצליה, מרחק שנות אור מהחתימות והפוסטרים בגרמניה, מתכונן ריכטר - ששייך למועדון מכבי רעננה - לאולימפיאדה הראשונה בחייו עם תקצוב של 2,500 שקל בחודש מהיחידה לספורט הישגי ועוד 1,000 שקל בחודש שמגרד למענו איגוד הקליעה. לעולם לא תשמעו אותו מתרץ או מתלונן, אבל בסיום הראיון ולקראת השנה הגורלית יש לו רק בקשה אחת: "אשמח אם תוכל להדגיש שאני מחפש ספונסר. כל עזרה תתקבל בברכה".



ריכטר. ''לפעמים אני משתגע מהקליעה, אבל זו דרך חיים''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#