בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האחרון לעמוד, הראשון ליפול

נוביצקי ניצח בכל קרבות האקדוחנים וקבע שיא סמלי עבור האדם הלבן מאירופה. לברון הוכיח כי הוא לא נולד עם הגן של הגדולים באמת

תגובות

1. דירק נוביצקי קבע אתמול, עם הזכייה באליפות הראשונה שלו ושל המאבריקס, לא רק שיא אישי וקבוצתי, אלא גם שיא סמלי עבור האדם הלבן מאירופה: לראשונה מאז המציא הרופא והתיאולוג הקנדי, ג'יימס נייסמית', את הכדורסל במסצ'וסטס, אי שם ב-1891, הפך אירופאי לשחקן הכדורסל הטוב בעולם. ואין מתאים מנוביצקי - אחד מנביאיו של הכדורסל המודרני, של מכונות הכדורסל האינטליגנטיות והמשוכללות שידעה אירופה לייבא לליגת הספורט המקצוענית השחורה מכולן לאורך השנים (דטלף שרמפף, טוני קוקוץ', ארווידאס סאבוניס) - לחצות את הרוביקון הזה.

2. מוכרחים לומר לזכותו: הוא עשה זאת בדרך הקשה. השתתף בכל קרבות האקדוחנים, מול כל הטוענים האמריקאים לתואר, ונותר האחרון לעמוד. קובי בראיינט ניגף בפניו בסיבוב השני; קווין דוראנט - הטוען הצעיר לכתר - בגמר המערב; ובגמר ה-NBA, כשמנגד עומדים שניים מהאגואים הגדולים בספורט המקצועני, הוא שיחק את כדורסל הפלייאוף הטוב ביותר של שחקן יחיד מאז פרש מייקל ג'ורדן מכדורסל, ואת הכדורסל הטוב ביותר ששיחק אדם לבן מאז תלה לארי בירד את ה"קונברס" הירוקות.

3. לברון ג'יימס אינו גיבור טרגי. הוא גם לא ארכי נבל. הוא פשוט אדם שסובל מהיעדר הבנה בסיסית בהיסטוריה. מעברו למיאמי, תוך הקרבת המורשת שלו בקליוולנד והסיכוי להפוך לאגדת ספורט מקומית, הסתכם בשורה תחתונה רעה. הוא גם איבד את הבכירות בקבוצתו (הפלייאוף הזה שב והוכיח כי מיאמי היא הקבוצה של דוויין ווייד), גם לא הצליח לשקם את הנזק התדמיתי שגרם לעצמו וגם נתפש, שוב - דווקא בפלייאוף - עם המכנסיים למטה. סדרת הגמר הבינונית שלו וכניעתו להגנה האזורית של ריק קרלייל, חשפו את חולשותיו ככדורסלן שרחוק מלהיות מושלם, וגם את מבנה האישיות שלו - השביר, העדין והנוטה לאפתיות ברגעי לחץ.

הפלייאוף, אומרת הקלישאה, הוא המקום בו אגדות כדורסל נולדות ובו מיתוסים מנוסחים. אבל הפלייאוף הוא גם בית קברות ענק למוניטין ספורטיבי ואישי. את תווית הטייס הבורח מהקוקפיט דווקא ברגע הקרב, שהדביק לעצמו אשתקד בתצוגת הנפל במדי קליוולנד במשחק מס' 5 נגד בוסטון, הוא תיכנן למחות השנה בפלייאוף. אבל הלסת שלו כנראה עשויה באמת מזכוכית. כמה מהלומות מדויקות, לא אדירות מדי, שהנחית עליו כדורסלן מתוקשר ומנופח אגו הרבה פחות ממנו, הפילו אותו לקרשים. את הרושם המביך של הנוק-אאוט הזה לא תספיק אליפות אחת כדי לתקן. יש אפשרות שבסדר הדברים הנוכחי, הדרך היחידה של לברון לגאול את שמו ולהשיב את עצמו אל מסלול השחקנים הגדולים באמת, תהיה לזכות באליפות בקבוצה שלו. בלי ווייד או בוש לצדו. נאמר, קליוולנד. באופן אירוני.

4. ואולי, בעצם, ללברון לא אכפת באמת. ואולי הוא אדיש בדיוק כפי שהוא נראה. תוצאה של יותר מדי ציפיות שהונחו על כתפיו של ילד צנום מאוהיו מאז היה בכיתה ו'. ציפיות שהגוף האתלטי המושלם, כאילו נבנה על ידי מחשב, וכישרון הכדורסל הכביר, הצליחו לשאת בכבוד עד לרמה הזאת: רמת גמר ה-NBA. הרמה הבאה, עלייה למדרגה הבאה, דורשת משהו אחר. משהו שדירק נוביצקי מצא בתוך עצמו במהלך חודש וחצי של כדורסל. משהו שלקח לו למצוא 33 שנה. אולי גם לברון ימצא את הדבר הזה יום אחד. דבר אחד ברור: בניגוד לגדולים באמת, הוא לא נולד אתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#