בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארץ של הסופרים | שיחה בכמה מהלכים

שבועיים לאחר ההישג ההיסטורי, שמעון אדף שוחח עם רב האמן בוריס גלפנד, שיתחרה על תואר אלוף העולם בשחמט, על סודות המשחק, ברית המועצות וצ'כוב

תגובות

כמעט מלאו לי שש, גרנו בברית המועצות, ובקיץ לקחו אותי לחוף הים לחופשה של עשרה ימים. בחוף שיחקו אנשים שחמט, הסתקרנתי, צפיתי בהם, הצטרפתי אליהם מפעם לפעם למשחק, אפילו ניצחתי בשני משחקים, אבא שלי לימד אותי לפני כן את הכללים מתוך ספר שהוא קנה, אבל לא שיחקתי. אחד השחקנים הבוגרים אמר לאבי שיש לי כישרון. אחרי כמה חודשים אבי לקח אותי למועדון שח, אני זוכר שזה היה ביום ראשון בבוקר, המאמן שאל אותי שאלות, כמו, ריבוע D4, באיזה צבע הוא, שאשלוף מהזיכרון, בלי לראות את הלוח. הוא ביקש שאדגים לו משהו. בסוף ספר השחמט הופיעו משחקים של רבי אמן ידועים. זכרתי אותם, חזרתי וקראתי אותם, הם היו כמו שירה. המאמן הופתע. הוא רצה לדעת אם גם הבנתי את המשחקים.

אני מאמין גדול ביכולת של בני אדם ללמוד ולהשתפר. בכל מקצוע מעניין אותי איך משתכללים, למשל, כשאני מדבר עם פסנתרנים. דיברתי לא מזמן עם ניקולאי לוגנסקי שהופיע בארץ, ויש דמיון גדול בין החשיבה שלו על נגינה והחשיבה על שח. בשח קיים הצד המוזיקלי, תחושה של הרמוניה, של זרימה, של התאמה, וקיים הצד המתמטי, היכולת לנתח ולחשב מהלכים, אז יש שחקנים שהם בטבעם מוזיקליים ויש שחקנים שהם בטבעם מתמטיקאים, ויש שילובים אפשריים, נגיד, שחקן שהוא עשרה אחוזים מוזיקאי ותשעים אחוזים מתמטיקאי. אני אוהב איזון. הוא סימן של בגרות.

בוריס גלפנד (מימין) ושמעון אדף בביתו של השחמטאי בראשון לציון, בשבוע שעבר (תצלומים: אלון רון)

שנים טענו ששחקני שח מגיעים לשיאם בין גיל שלושים לארבעים, אבל עכשיו נראה שהגיל יורד בעקבות החשיפה של ילדים לתוכנות שח כשהם צעירים מאוד. אני רואה שחקנים צעירים מעולים, אבל בטווח הארוך הם נעצרים. לא מתבגרים. הם לא אומנו ללמוד מהטעויות שלהם. לפני עשרים שנה, למשל, הנחתי יותר לרגשות שלי לשלוט בי, ניסיתי לנצח בכל מצב, גם כשאפשר היה להכריז על תיקו, למדתי סבלנות, למדתי למזער נזקים, למדתי להתבונן ביריב שלי טוב יותר, למדתי לאבחן את הסגנון שלו, להקשיב לדקויות, קודם הייתי מרוכז במשחק שלי בלבד. אני חושב שיש לזה חשיבות גדולה יותר היום. הרי הוכח שתוכנות מחשב משחקות שח טוב יותר מבני אדם. שמונים אחוזים מזה זה כוח חישוב גדול יותר, ועשרים אחוזים יכולת להשתפר, מזינים לתוכן משחקי עבר, הן משחקות אחת כנגד השנייה ללא הרף בכל מיני אתרים. אבל העובדה שהמציאו מכונית לא מונעת מאנשים לרוץ, להתחרות בריצה, להגיע להישגים.

הבעיה עם התוכנות היא שנוטים לסמוך עליהן יותר מדי. מזינים להן מצב על הלוח והן מציעות מהלך. ברוב המקרים השחקנים נשמעים לעצות שלהן. עקיפת הפתרונות של התוכנות, היענות לחושים הסמויים שלך, הפכו לאמנות העיקרית של זמננו. ככה ניצחתי בתחרות חצי הגמר העולמית האחרונה. ישנו מצב מפורסם על הלוח ששיחקו אותו פעמים רבות, שבו, על פי התוכנה, המשחק נוטה לטובת השחור. ישבתי עם המאמן שלי וניתחנו אותו. אמרתי לו שאני לא משוכנע שהשחור חייב לנצח, שאפשר לנצח עם הלבן, למרות הערכת המחשב. ישבנו יום, ישבנו יומיים, בסוף מצאתי את האסטרטגיה שקודם היתה רק הרגשה עמומה. אפילו במשחק חצי הגמר, כשהגענו למצב הזה, בזמן אמת, הוא שודר בכמה וכמה אתרים, גולשים שניתחו את המשחק עם תוכנות אמרו כמעט עד הסוף שהיריב שלי, ששיחק עם השחור, עומד לנצח, ואז המשחק התהפך לטובתי.

אני לא יכול לנתח כמו המחשב, חמישה עשר מהלכים קדימה, אבל אני יודע לזהות פוטנציאל שיפור. השחור מיצה כמעט את כל הפוטנציאל שלו בשלב הזה, ללבן עוד נותר פוטנציאל רב להשתפר. זו אחת הסיבות שבברית המועצות יהודים רבים בחרו לשחק שח. בשח אתה יכול להדגים את היכולות שלך בצורה מובהקת. במינסק קיבלו מעט יהודים לאוניברסיטה, היית צריך להיות גאון כדי להתקבל, גם לא נתנו ליהודים לייצג את ברית המועצות בתחרות בינלאומיות. הגעתי לישראל ב-1988 כשעדיין התחריתי בליגת הצעירים, כך יכולתי להשתתף בתחרויות בינלאומיות של ליגת הבוגרים.

בגיל 21 קיבלתי את תואר רב האמן שלי, הייתי בר מזל, שחקנים יהודים שמבוגרים ממני בעשר שנים האפשרויות שלהם נחסמו. הרבה שחקני שח יהודים מצוינים הגיעו לישראל, מהטובים בעולם, אבל אין שום משרד ממשלתי שתומך בהם. בשנה הבאה אתחרה על תואר אלוף העולם, נגד וישננתן אננד. בפעם הראשונה שני המתמודדים על אליפות העולם יהיו בני למעלה מארבעים, זה נותן תקווה לשחקנים בדור שלי, שלא הגיל הוא המגבלה, אלא המוטיבציה. זה מה שמרגש אותי בשח, לא משנה הסגנון שלך, הבעיות שלך, יש לך סיכוי. כשאני מנצח זו גאווה לאומית, אבל המצב לא משתנה באמת. מה שהשתנה אולי זה שעכשיו משלבים שח בבתי ספר ובגני ילדים, שח מלמד אותך כמה דברים חשובים, כמו להכיר בערכו של היריב שלך, לראות בו בן אדם. כך שאני מרוצה שבגן של אביטל, הבת שלי, מלמדים שח. בהתחלה היא אמרה למורה שלה שהיא לא רוצה לשחק, שזה משחק מטופש. אבא שלי יכול לשחק אם הוא רוצה, היא אמרה. חברים הציעו לנו להתקין תוכנת מחשב עם אנימציה מושכת, והיא נשבתה. אני רוצה שתלמד, שתעריך את העיסוק שלי, אבל אני יודע שזה מקצוע תובעני.

כרגע הוא מיועד למי שלא יכול לעשות דבר מלבד לשחק שח. גם נדיר שילדים של רבי אמנים נעשים רבי אמנים בעצמם. נשים צריכות להקריב הרבה יותר כדי להתמקצע במשחק. התחרויות ארוכות, והן מתישות מבחינה גופנית, אני עוד מתאושש מתחרות חצי הגמר, לא ישנתי, העצבים היו מרוטים. מור קופי?, שאל בוריס גלפנד. השיחה כולה התנהלה באנגלית. חשבתי שיש בכך מידה מסוימת של אירוניה. בפילוסופיה של הלשון משחק השחמט הוא הדוגמה התדירה ביותר למערכת לשונית עצמאית, שמתכוננת מכוח הכללים שלה, שהמשמעות שלה הן פנימיות ונגזרות מהכרת הכללים בלבד, והנה אנחנו, כושלים דרך השפות בניסיון להבין כיצד שח יכול לגלם חיים שלמים. ספרות אני קורא ברוסית, אמר בוריס, אני רוצה להיות ער לכל המשמעויות. מן הסופרים הרוסים אני אוהב את צ'כוב. דוסטוייבסקי וטולסטוי אדירים בפסיכולוגיה ובהצגת העולם הרגשי, אבל זה רק חלק. צ'כוב, הוא תופס את הטבע האנושי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#