בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אליפות אירופה בכדורסל נשים: לירון כהן - כוכבת מפלנטה אחרת

בסלובקיה העריצו אותה, בפולין היא ניצחה על שירת הקהל ובאיטליה מצטלמים האוהדים עם חולצתה, אך בישראל לא טרחה להשקיע ביחסי ציבור, לא חיפשה כותרות והעדיפה לדבר רק על המגרש. אולי משום כך אתם בקושי מזהים את לירון כהן, הקפטנית שלכם

תגובות

מיד עם סיום מסיבת העיתונאים שלשום, רצה לירון כהן לעבר האוהדים המעטים שעוד נותרו באולם זיסמן כדי להחליף מלים, לקבל חתימות ולהצטלם עם קפטנית נבחרת הנשים. שחקניות ושחקנים רבים עושים זאת כחלק ממילוי "הוראה מגבוה", אבל כהן היא מהיחידים שממש רוצים בכך, מאלה שבאמת מחפשים את הקירבה הזו.

"לפני כמה שנים, כשהיא שיחקה בקושיצה, היה לנו משחק אימון בסלובקיה", מספר מאמן הנבחרת, אלי רבי, "אחרי המשחק, כל הבנות והאוהדים רצו אליה בטירוף, הסתכלו עליה בהערצה גדולה". במארס אשתקד, לאחר ההעפלה לפיינל-פור ביורוליג עם ויסלה קרקוב, נטלה כהן את המיקרופון לידיה, הלהיבה את אלפי האוהדים באולם לשיר בפולנית ואחר כך הודתה להם באנגלית.

בארץ המגף, השיגעון סביבה אפילו גדול יותר. לטורניר ההכנה שקיימו בחודש שעבר בצרפת הגיעו משפחות שלמות מאיטליה, שנסעו מאות קילומטרים כדי לעודד את השחקנית. דף הפייסבוק שלה עמוס בתמונות של אוהדי סקיו לובשים את חולצתה, וגדוש בברכותיהם על חתימתה בקבוצה לשנתיים נוספות. "מלבד חיים רביבו בפנרבחצ'ה, אני לא זוכר ספורטאי ישראלי שזכה לכזו אהדה בחו"ל", טוען רבי.

הישגיה הגדולים באירופה, כמו גם היכולת הנהדרת מדי קיץ בנבחרת, מוכרים לחובבי הכדורסל בישראל, אבל דווקא כשהיא חוזרת ארצה זוכה כהן להתעניינות פחותה בהרבה מצד האוהדים והתקשורת לעומת מעמדה מעבר לים. "מה שקרה השנה לשי (דורון) עם רמלה מראה את ההבדל בין ספורטאי שמצליח בארץ לבין ספורטאי שמצליח בחו"ל", טוענת ליעד סואץ-קרני, חברתה לנבחרת.

טל נתן, עוזר מאמן הנבחרת, מאמין שזו בחירה שלה. "לירון החליטה להתמקד בחלק המקצועי ולא ביחצנות של הקריירה שלה", הוא אומר, "הדרך שלה מעוררת התפעלות. היא התחילה בקבוצה בינונית ביוון ומשם התקדמה מקבוצה לקבוצה. הכי קל לחזור לאחת משתי הקבוצות הגדולות בארץ, אבל היא החליטה למצות את המסע האירופי עד תומו, והנבחרת רק מרוויחה מזה. אם היא היתה משחקת ברמלה, למשל, הסיקור שלה היה ענק".

שחקנית העבר ענת דרייגור מחדדת ומעמיקה את ההשוואה המתבקשת בין היחס לו זוכות שתי כוכבות הנבחרת, כהן ודורון. "לירון משחקת ברמות הכי גבוהות באירופה ולא זוכה לחשיפה כמעט", היא מנתחת, "כשהייתי פרשנית באחד ממשחקי רמלה השנה, קיבלתי דוא"ל אנונימי עם השאלה: 'למה את לא מזכירה את שי דורון בהצלחות של רמלה?'. זאת תופעה שלא היתה בעבר. שי שחקנית טובה ובחורה מקסימה, אבל היום הרדידות משחקת תפקיד גדול. גם שחקניות בינוניות שמדברות יפה זוכות להרבה התעניינות. לירון צריכה מישהו שיטפל ביחסי הציבור שלה, השאלה אם זה מפריע לה ואם היא בכלל רוצה את זה".

לא אותה שחקנית

השוואה נוספת, רלוונטית הרבה יותר במישור המקצועי, ניתן לעשות בין כהן ללימור מזרחי. שתיהן רכזות שפרצו בגיל צעיר מאוד, כשההישג המשמעותי הראשון שלהן היה זכייה בגביע המדינה עם קבוצה קטנה - מזרחי עם בני יהודה בגיל 19, כהן עם מכבי רעננה בגיל 18.

אך בניגוד למזרחי, שכוכבה דרך בכל קבוצה בה שיחקה, כהן נעצרה מעט. האליפות היחידה שלה בשלוש עונות ברמלה היתה כמחליפה לדראגוסלבה ז'אקולה. אחרי שנה ביוון חזרה לארץ, לשתי עונות ברמת השרון. לצד משחקים גדולים, כולל בזירה האירופית, רשמה הופעות בהן אפילו לא קלעה נקודה, ובפלייאוף של 2006/07 איבדה את המקום בחמישייה לאחת, לימור מזרחי, אז כבר בת 36.

הפריצה הגדולה של כהן התרחשה דווקא אחרי שעזבה את הארץ. "היא לקחה את עצמה בידיים ועשתה שינוי דרמטי", אומר רבי, "כישרון תמיד היה לה, ולא היה צריך ללמד אותה כדורסל, אבל הגישה לכדורסל הגיעה בשלב יותר מאוחר. היא הבינה שזה המקצוע שלה וזה התחום בו היא יכולה להטביע חותם. היום היא שונה לגמרי מכפי שהכרתי אותה לפני עשר שנים".

ברמת השרון, שם עוד זוכרים את כהן בעונתה האחרונה והחיוורת למדי בקבוצה, כמעט מתקשים בשנים האחרונות להבחין בכך שמדובר באותה שחקנית. "התהליך שהיא עשתה מדהים", מתפעלים במועדון, "אנחנו יודעים איך היא יצאה מכאן ורואים אותה בכל קיץ משתפרת. משחק ההתקפה שלה עולה על ההגנה, אבל את הקליעה, המסירה וקבלת ההחלטות היא שידרגה ברמות שאי אפשר לתאר. היא אחת הישראליות הבודדות שכל הזמן משתפרות. רק הגדולים באמת, כמו מייקל ג'ורדן ומיקי ברקוביץ', שיפרו אלמנטים במשחק בגיל מאוחר".

נתן לוקח את זה צעד קדימה וטוען כי הישגיה מדרגים אותה בין חמש הגדולות בכל הזמנים: "בטורניר המוקדמות לפני שנה היא היתה מלכת האסיסטים ומלכת הסלים. מלך סלים בדרך כלל מגיע מקבוצה חלשה, והיא זכתה גם בנקודות וגם באסיסטים. זה דבר שאני לא זוכר משחקנית ישראלית או אירופאית בשנים האחרונות".

מאמנת רמת השרון, אורנה אוסטפלד, מתונה מעט יותר. "מבחינת הישגים באירופה, היא הגיעה רחוק יותר מכל שחקנית שהיתה בארץ, אבל צריך לתת לה עוד שנתיים כדי לכלול אותה בין הגדולות. אין לה את הנפח שהיה ללימור מזרחי, דרייגור או אלומה גורן".

ואולי הנפח החסר הזה הוא בדיוק המותג שכהן אינו. "ההישגים של לירון ולימור די דומים, לירון אפילו אתלטית יותר טובה", מסבירה סואץ-קרני, "אבל לימור הקרינה משהו, היתה מעין הילה סביבה. היא היתה מותג. לירון פחות מוקצנת בנקודות האלו, פחות אוהבת כותרות ולכן היא זוכה לפחות הכרה. אם תבקש מאנשים ברחוב להזכיר שמות של שחקניות, יציינו את לימור מזרחי, ענת דרייגור, שי דורון ורק אז אולי יגיעו ללירון".

אבל בנבחרת, אין ספק מי הראשונה במעלה. היא לקחה את המושכות כבר באליפות אירופה לפני שמונה שנים, ומאז מינויו של רבי החל המאמן לבנות אותה, בתחילה באינספור שיחות אישיות לפני אימונים ולפני שנה בהעברת סרט הקפטן לידיה על חשבון סואץ-קרני, מנהיגה וקפטנית ראויה לכל הדעות. "זה מעיד על המון הערכה כלפיה", מסביר נתן, "היא מוערכת על ידי הצוות המקצועי ברמות שקשה לתאר".



לירון כהן. ''אין לה את הנפח שהיה למזרחי, דרייגור או גורן'', אומרת אורנה אוסטפלד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#