בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוקי קרח: הדרך לאהבה עיוורת עוברת בגביע הכי גדול בספורט

הרוקי בן ה-22 שוב כיכב, השוער בן ה-37 שוב לא ספג, והקפטן הסלובקי המפחיד נראה כמו ילד עם צעצוע כאשר חיבק את הגביע. לראשונה מאז 1972 זכו הברואינס בסטנלי קאפ והביאו לעיר בוסטון גם את אליפות ההוקי קרח. עתה נשאר להם רק ליהנות ממעמדם החדש והמובטח, לצד בריידי, גארנט ואורטיז

תגובות

"הם זכו למען כל אב ואם בניו אינגלנד שהתעוררו אי פעם כדי להסיע את ילדיהם לאימון הוקי בשש בבוקר", כתב דן שונסי ב"בוסטון גלוב", מהעיתונים הפופולריים בבוסטון. גם הוא, כרבים נוספים, הקדיש את עמוד השער לזכייה של הברואינס בסטנלי קאפ, לראשונה מזה 39 שנים.

קשר מיוחד מתקיים בין תושבי בוסטון לקבוצת ההוקי שלהם, שכמו נותרה מאחור, לא נהנית מהרנסנס שחווה הספורט המקומי בעשור האחרון. הסלטיקס שבו וזכו באליפות, הפטריוטס ביססו את מעמדם כמעצמה ואפילו הרד סוקס קטעו בצורת בת למעלה מ-80 שנה עם שתי אליפויות. במקביל, הברואינס המשיכו בשלהם, האינדיקציה היחידה לכך שפעם לא היה פשוט להיות אוהד ספורט בעיר הזאת. אתמול לפנות בוקר השתנה הכל, התמונה הושלמה.

בוסטון חוגגת את הזכייה בסטנלי קאפ (תצלומים: רויטרס)

"הנף את הגביע" ביקשה הכותרת הראשית של העיתון מהקפטן זדנו צ'ארה הסלובקי, כמו מתחננת לסיים את ההמתנה המייגעת ולהתחיל בחגיגות. בתמונה מתחת לכותרת - יפהפיה כמו שרק תמונת ספורט ברגע כזה יכולה להיות - הוא עושה בדיוק את זה, מניף את הגביע הגדול ביותר בעולם הספורט, צורח משהו שאי אפשר לשמוע, אך אפשר בהחלט להבין.

0-4 ניצחו הברואינס בוונקובר, שתמשיך מצדה לחכות לאליפות ראשונה, והשלימו ניצחון 3-4 בסדרת גמר בה לא הובילו בשום שלב, עד שהגיעו לקו הסיום. הקאנוקס ניצחו בשני המשחקים הראשונים בביתם, כמו גם במשחק החמישי, אך מהמשחק השישי התרסקו לחלוטין.

רוברטו לואנגו, השוער המוערך של ונקובר, ספג שלושה שערים עוד לפני סיום השליש הראשון במשחק השישי, ואתמול, בזירה בה זכה עם נבחרת קנדה במדליית זהב אולימפית שנה קודם לכן, ספג ארבעה נוספים. מנגד, שמר טים תומאס, שוער בוסטון, על רשת נקייה בפעם השנייה בסדרה מול ההתקפה הטובה בליגה. הוא נבחר למצטיין בסדרה.

סיפורו לא שגרתי. עד גיל 28 שיחק תומאס בליגות נמוכות ובליגה הפינית, לפני שקיבל מהברואינס הזדמנות ראשונה ב-NHL. שלוש שנים נוספות חלפו עד שהפך לשוער הראשון. כשהוא בן 37 - מבוגר, אך לא מספיק כדי להיות בחיים באליפות האחרונה של בוסטון - שיכתב במו ידיו את ההיסטוריה. "כשהייתי בפינלנד בכלל לא רציתי לחשוב על ה-NHL, כי זה נראה רחוק מדי", אמר לאחר המשחק, "אבל לבסוף אני יכול לומר שהכל השתלם".

הילד, הניצוץ

צ'ארה, שבשליש השני עצר בעזרת ברכו מה שנראה כשער בטוח של ונקובר ומנע ממנה להשוות ל-1-1, הוא מהיום גיבור נוסף של עיר שאוהבת את הקבוצות שלה אהבה שאין דומה לה ומרעיפה על כוכביה אהבה עיוורת. טום בריידי, דייויד אורטיז וקווין גארנט מתבקשים להצטופף ולפנות מקום לאחד נוסף בהיכל התהילה.

צ'ארה, שיחד עם שותפו להגנה דניס סיינדברג שיחק כמעט 30 דקות בממוצע למשחק בסדרה, לא נראה כספורטאי מקצוען, יותר כמו גובה של המאפיה. חזותו מאיימת - מעל שני מטרים גובהו, זקנו פרוע - ולהיתקל בו על הקרח עלול להיות לעתים מסוכן יותר מלהתנגש עם מכונית בקיר. עם זאת, כשחיבק את הגביע, צ'ארה "נראה כמו ילד שהשיג סוף סוף את הצעצוע שכל כך רצה", כתבה שרה קוואק ב"ספורטס אילוסטרייטד".

אוהדי ונקובר מראים מה הם חושבים על ההפסד של קבוצתם

אם צ'ארה ותומאס הם הגיבורים הוותיקים של האליפות, הרוקי בראד מרצ'אנד, שבמשחק השביעי כבש פעמיים ובישל, הוא מי שאמור להוביל את הברואינס לאליפויות נוספות בשנים הבאות. הופעתו המזהירה אתמול היתה רק החותמת לפלייאוף אדיר, במהלכו הבקיע השחקן בן ה-22 עשרה שערים ובישל שמונה. במשחקים בהם כבש בפלייאוף הנוכחי, המאזן של בוסטון עומד על 0-9. "תקראו לו ילד, תקראו לו איך שתרצו", התייחס אליו סיינדברג, "הוא היה הניצוץ שלנו".

קרוב ל-40 שנה לאחר שהברואינס כבשו את בוסטון בסערה וזכו בשתי אליפויות בשלוש שנים, שבו צבעי השחור-צהוב של הקבוצה לקדמת הבמה. באותן שנים, בדיוק בסיומה של השושלת הגדולה של ביל ראסל ורד אאורבך, היו ה"ביג בד ברואינס" גולת הכותרת במפת הספורט העירונית. הרד סוקס לא דמו לכלום, הפטריוטס היו רחוקים למעלה משלושים שנה מאליפות ראשונה, ושמות כמו פיל אספוסיטו, בובי אור וג'ון מקנזי הפכו על הקרח למושגים נרדפים להצלחה.

היום אלו השמות שהשתנו, אך לא ההרגשה. בוסטון הכי טובה, ולאוהדי ונקובר לא נותר אלא להתפרע במרכז העיר. מכוניות הוצתו וחלונות ראווה נופצו ברגעי המעבר בין התרגשות לעצב. את אוהדי הברואינס כל זה לא מעניין. הם חיכו מספיק, הם סבלו מספיק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#