בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דייויד בלאט: "בישראל למדתי שלא הכל הולך ישר"

דייויד בלאט, מאמן מכבי תל אביב, השתתף בכנס אשדוד לקליטה וגולל את סיפור עלייתו לארץ ("ניגש אלי בחורצ'יק נמוך, מאמן כדורסל מגן שמואל"), נזכר ברשמים הראשונים ("חום ויחס חם"), בשירותו הצבאי כספק מזון בבסיס שנלר וקינח עם מסקנה: "השפה והמבטא שלי נותנים לאנשים תחושה שאני שונה. זה בסדר, יש משהו יפה בלהיות עולה חדש"

תגובות

"כשהאמריקאים שאלו אותי איך זה לחיות בישראל, הייתי אומר שאמריקאי ברחוב הוא הכי נחמד בעולם אם שואלים אותו מה השעה או איך להגיע למקום מסוים. לקבל הזמנה לבית שלו זה מאוד קשה. הישראלי שונה. הוא לא תמיד סבלני, לא תמיד נחמד. שאל אותו מה השעה והוא יענה 'מה, אין לך שעון?'. אבל כשאתה מגיע לבית שלו, הישראלי תמיד מקבל אותך בזרועות פתוחות, מכל הלב. ככה אני מגדיר את הבדלי התרבויות אליהם הייתי צריך להסתגל".

דייויד בלאט (52), מאמן מכבי תל אביב, עלה לישראל בשנת 1981 ומאז הפך לחלק מהנוף הספורטיבי כאן. בשיחה עם העיתונאי ניב רסקין, שהתקיימה השבוע במסגרת כנס אשדוד הרביעי לקליטה, נזכר בלאט בימי עלייתו לישראל.

בלאט (משמאל) ורסקין בכנס אשדוד. "לא הגעתי לישראל מטעמים ציוניים, אבל כאן הפכתי הרבה יותר יהודי והרבה יותר ציוני" (תצלום: אילן אסייג)

"בתור ילד בבוסטון", מספר מאמן מכבי, "היו מסיעים אותי בסופי שבוע לבית הכנסת הרפורמי. עד גיל בר מצווה הייתי הולך לשיעורי עברית פעמיים בשבוע ובסוף כל שיעור, היינו מתבקשים לתרום כסף למדינת ישראל. כך, פחות או יותר, הסתכמה ההיכרות שלי עם המדינה עד אז. אמא שלי היתה אומרת שהיא מחכה לכלה יהודייה, זה היה החינוך בו גדלתי. לא הגעתי לארץ מטעמים ציוניים, אבל היה לי מזל מכיוון שבישראל הפכתי להיות הרבה יותר יהודי והרבה יותר ציוני".

דיברת עברית עד גיל 13?

"לא. עד היום עדיין שואלים אותי אם אני מדבר עברית. למרות שלא למדתי בשום מסגרת מסודרת, אני קורא ומדבר עברית, אבל מתקשה בכתיבה. אני מאוד מצטער שלא הלכתי לאולפן. אני אומר את זה בחצי מבוכה, אבל בישראל לומדים להסתדר מהר מאוד".

ההגעה של בלאט לישראל, מסתבר, היתה מקרית. "שיחקתי כדורסל באוניברסיטת פרינסטון", הוא מספר, "אחרי אחד המשחקים, מול קולומביה, בלב של האזור היהודי, ניגש אלי בחורצ'יק נמוך, מאמן כדורסל מקיבוץ גן שמואל. זה היה בוב גונן, שהוא אמריקאי במקור. הוא אמר לי 'אני רואה שאתה שחקן לא רע ושאתה גם יהודי. אני רוצה שתבוא לישראל, תתנדב אצלנו בקיבוץ, תחווה את מדינת ישראל וכך גם תכיר את הכדורסל שלנו'. לא התלבטתי, ראיתי בזה הזדמנות".

פרינסטון בדרך כלל מייצרת עורכי דין ולא כדורסלנים.

"הייתי בחלק התחתון של מאגר הגנים ביחס לפרינסטון, אין ספק. לא הייתי הכי פרינסטון. גדלתי באזור מעורב, למדתי בבית ספר ציבורי, כך שההגעה לאוניברסיטה היתה סטייה ביחס למסלול שעברתי בתור ילד. אמא שלי נורא רצתה שאמשיך ללמוד משפטים ולא אסע לישראל. בכל זאת באתי, ואני זוכר את החום והיחס החם שקיבלתי. היתה לי משפחה מאמצת פנטסטית, משפחת לוי, שאירחה אותי כמו שרק ישראלים יכולים. הרגשתי כל כך טוב עם זה, שבשנה לאחר מכן חזרתי שוב לשבוע רק כדי לבקר. שנה אחר כך הגעתי עם נבחרת ארצות הברית למכביה, מתוך ידיעה שאצטרף לאחת הקבוצות בישראל. בגלל הספורט ובגלל האנשים התחברתי לישראל".

תצלום: ספי מגריזו

על פי בלאט, גיוסו לצה"ל היה "הרגע הכי משמעותי בחיבור לישראל. הייתי אז שחקן בהפועל ירושלים ומאוד רציתי להמשיך לשחק. התפקיד שלי היה ספק מזון בבסיס שנלר, אני לא חושב שהבסיס הזה קיים עוד".

נגד החשיפה

בחלוף השנים, למד בלאט להכיר את ישראל ואת הישראלי הממוצע. "יש הרבה טיפוסים והרבה הכללות לגבי הישראלי הצבר והמחוספס, אבל לי לא היה קשה עם זה", הוא אומר, "יש דברים אחרים שלא נראו לי. לאמריקאים יש שיטה ישרה, והיא עובדת - לך לפי החוק והכל יהיה בסדר. אומרים 'לך ישר ואלוהים אתך'. בישראל למדתי שלא הכל הולך ישר וקשה לי להבין את זה. בכל פעם שמדברים אתי, אומרים 'קראתי שאמרת ככה, שמעתי שאמרת ככה'. אני מרגיש חשוף באופן מוגזם. למה שמאמן כדורסל ייחשף כך? זה מטמטם אותי לפעמים. ישנם אנשים משכילים ומדהימים, אני בסך הכל עובד עם אנשים גדולים ומזיעים".

בלאט לא מרגיש כמו ה"עולה הטיפוסי", ובכל זאת נדמה שרבים רואים בו זר. "זה בסדר, יש משהו מאוד יפה בלהיות עולה חדש בישראל, כי זו היהדות שמקרבת ומאחדת אותנו", הוא אומר, "לשמחתי, יש הרבה מאוד עולים בישראל. אין ספק שהשפה והמבטא שלי מבדילים אותי ונותנים לאנשים תחושה שאני שונה. לעולים מאתיופיה ומדרום אמריקה גם יש תרבות משלהם. זה מוסיף לי משהו מיוחד ויפה".

בעד ההיטמעות

העונה האחרונה של מכבי תל אביב העניקה לבלאט חותמת של כבוד מאוהדי מכבי תל אביב, במיוחד אחרי שבקדנציה הקודמת שלו כמאמן ראשי, בתחילת העשור שעבר, הוא התקבל על ידי היציעים בקוצר רוח. "אני שמח שמכירים ומעריכים את העבודה שלי", אומר בלאט, "אבל זה לא עושה אותי מאושר יותר. כל זה יכול להיעלם ברגע. מה שמספק אותי בתפקיד שלי זו הזכות להשפיע, לדבר עם כיתה של ילדים על ערכים, חינוך והשקפת חיים נכונה. הדברים האלה נותנים לי תחושת הערכה וגורמים לי להעריך את עצמי עוד יותר".

תצלום: ספי מגריזו

יש לך עצה לעולה החדש? איך מגשימים את החלום?

"תתחבר לאנשים, זה אפשרי. אתה יכול לעבור ימים שלמים בלי לדבר עברית, אתה לא חייב ללמוד את השפה או להתחבר לתרבות ולהמשיך פה את החיים הרגילים שלך עם מזג אוויר מעט טוב יותר וצפצופים ברחוב. זו תהיה טעות פטאלית לפספס את ההזדמנות להיות בחברה הזו ולתרום לה, להרגיש מה זה להיות ישראלי. אתה פה לא רק בשביל מה שהמדינה יכולה לתת לך, אלא גם בגלל מה שאתה יכול לתרום לה".

בלאט מדבר על תרומה, ונשאל על ידי אחד מבאי הכנס על תופעת הכדורסלנים שמתאזרחים לטובת הקבוצה ואחר כך עוזבים את המדינה ושוכחים אותה. "לשמחתי", אומר בלאט, "אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, בה לכל אחד יש את הזכות לבחור. אני חושב שכשאנשים מגיעים מבלי לרצות להתערות בחברה, הם מפספסים הזדמנות להעשיר את עצמם. אם מישהו מתאזרח שלא למטרות אמיתיות, הוא מפספס את הפואנטה. אנחנו רוצים לקבל אנשים עם כוונות טובות, שרוצים להיות ולתרום פה בלב נקי ובטוח, אבל אי אפשר לבדוק זאת מראש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#