בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ווימבלדון: דיסנילנד בלבן

שחקני עבר עושים שטויות לקול צהלות הקהל, אגדות חיות מפזרות חתימות וחיוכים, ידוענים מסתובבים כאחד האדם, דוכני מזכרות פרושים בכל מקום, מתחם ענקי מציע מזון מהיר במחירים מופקעים והמוזיאון המושקע ישנורר ממך עוד כמה פאונדים. כי יש חוויית טניס, ויש את ווימבלדון

תגובות

ווימבלדון | 20.6 עד 3.7 | שידורים ישירים בספורט 5+ וב-5+ לייב

2010 היתה השנה ה-11 ברציפות שפיטר ואונה וויקלואי, זוג פנסיונרים בריטים חביבים, השכירו חדרים לתיירים בסוף יוני. ביתם הישן ברחוב פיין גרוב בווימבלדון, שלוש קומות שמאכלסות בין היתר שני חדרי אורחים עם אמבטיה ושירותים צמודים, אינו מפואר במיוחד - הפארקט העתיק חורק, המדרגות צרות עד אימה והחדר בעליית הגג לא ייטיב עם קלסטרופובים.

אלא שעבור האורחים, שמגיעים מכל קצוות תבל, מה שחשוב באמת זה הלוקיישן - מרחק תשע דקות הליכה נינוחה ממגרשי הטניס המפורסמים בעולם. "אירחנו כאן אנשים מאירופה, אסיה, סקנדינביה ודרום אמריקה", אומרת אונה, "כל אחד מהם, אוהד אמיתי של הענף, אמר את אותו משפט: 'לפחות פעם אחת בחיי רציתי לקחת חלק בחוויית הטניס המושלמת'".

אוהדים נהנים בווימבלדון. יש כאלה שמעדיפים לוותר על המשחקים ופשוט להקיף את המתחם (תצלומים: גטי אימג'ס ואלעד זאבי)

ההגדרה הזו נכונה לגבי ווימבלדון יותר מכל טורניר אחר. אנשים לא מגיעים ל"אול אינגלנד קלאב" רק כדי לחזות במשחקים - הם מגיעים כדי לצבור חוויות, כאלה ששוות נסיעה מהקצה השני של העולם, על כל הלוגיסטיקה הכרוכה בכך. אם ובת משוגעות על טניס, שעשו את כל הדרך מלוס אנג'לס וחסכו קצת כסף על לינה כשהתארחו אצל הוויקלואים במקום בבית מלון, טוענות שתכננו את המסע במשך חודשים. "כששמעתי שגוראן יהיה כאן, החלטתי ללכת על זה בכל מחיר", מגלה האם, "הוא האליל שלי".

גוראן הוא גוראן איווניסביץ', אחד מתוך עשרות טניסאים וטניסאיות עבר בולטים שמגיעים מדי שנה לווימבלדון במסגרת טורניר זוגות ותיקים. חלקם מושכים קהל רב יותר מאשר המשתתפים בטורניר עצמו. עם כל הכבוד ליורגן מלצר ופיליפ פטשנר, שנתנו משחק גדול בגמר הזוגות במגרש המרכזי, רבים העדיפו לחזות באותו זמן באיווניסביץ' ובסדריק פיולין הצרפתי נותנים שואו דווקא במגרשים הקטנים והאינטימיים יותר, בהם האינטרקציה עם הקהל שוברת שיאים.

השניים עלו לשחק עם מטריה, התיישבו על השופט אחרי החלטה מפוקפקת, שלפו כדור נוסף במהלך משחקון והחמיאו לנשים שישבו בשורה הראשונה. בשלב כלשהו החליט פיולין לאתגר את איווניסביץ', אחד המגישים הגדולים בתולדות המשחק, לשבור את שיא המהירות להגשה. כדורים התעופפו באוויר וחייהם של אנשים עמדו בסכנה, אבל הקהל השתולל. "המשחקים הללו הם הערך המוסף של ווימבלדון, ההפתעה המענגת ביותר עבור המבקרים", הגדיר זאת אחד הסדרנים, שתיזמן את כניסת ויציאת הצופים במהלך ההפסקות בין הנקודות.

מדובר בעבודה לא פשוטה. הנחיל האנושי שעמד בתור להיכנס למגרש מספר שש היה עדות לכך שהקוגרית מאל.איי היא לא המעריצה היחידה של הקרואטי הענק. ההתקדמות האטית של התור, שאגות הצחוק של הקהל במגרש והעובדה שאיווניסביץ' ופיולין היו רחוקים נקודות ספורות מניצחון, תסכלו את הממתינים. "אל תדאגו, הם יהיו כאן גם מחר", הבטיח הסדרן.

המשחק של האוהדים

כאן, שם ולמעשה בכל מקום במתחם הענק. אחת התרומות הנחמדות לחוויית הטניס האולטימטיבית היא העובדה שנדמה כי בכל מבט שני אפשר ליצור זיכרון לכל החיים. באזור הקפיטריה ניתן לראות את הצמד-חמד, אנה קורניקובה ומרטינה הינגיס, מפזרות חתימות וחיוכים של מיליון דולר. אלופי ווימבלדון לשעבר כמיכאל שטיך, ריצ'ארד קרייצ'ק ופאט קאש מטיילים במעברים בין המגרשים, בדרך מחדרי ההלבשה ואליהם, חותמים על הכל, מכדורים ועד פריטי לבוש אינטימיים, וסופגים את גלי האהדה.

כמובן שהם לא חייבים לנהוג כך - אם רק ירצו, יקבלו צמד אנגלים חסונים בחליפות שחורות שירחיקו אותם במהירות מהמהומה - אבל רובם בוחרים שלא לעשות זאת. "האוהדים הללו הם אלה שעזרו לי להפוך למישהו שרוצים את החתימה שלו, לא אפנה להם עורף", הסביר קאש, שנשאר עשרים דקות אחרי משחקו מול טוד וודברידג' כדי לחתום לאחרון המבקשים, "אני אולי אוחז במחבט, אבל טניס זה גם המשחק שלהם".

כמוהו נהגה גם מרטינה נוורטילובה, שכמובן היתה אחת היחידות שלקחה את המשחקים בשיא הרצינות, ובסופו של דבר זכתה בטורניר הוותיקות עם יאנה נובוטנה. אלופת ווימבלדון תשע פעמים ואולי השחקנית הגדולה בתולדות הענף סיימה את המשחק מול אנאבל קרופט ומגדלנה מאליבה בהנחתה אימתנית, ונתנה את האות לחיבוק דב מתמשך של כמעט כל הנוכחים במגרש מספר חמש הצפוף.

היא קיבלה מכתבים ומתנות מאנשים שעשו את כל הדרך לווימבלדון כדי למסור לה אותם באופן אישי, הגיבה לכל ברכה ולחיצת יד, וחתמה עד שלא נשארה לה כזו. אישה מבוגרת, שביקשה וקיבלה חיבוק, נראתה על סף עילפון ומלמלה: "את לא יודעת איך שינית את חיי, מרטינה". בשלב כלשהו האהבה התחילה לחנוק, והחסונים עם החליפות נכנסו לתמונה. הלקח המנהלתי הופק במהירות, ולמחרת ניתן היה לצפות בנוורטילובה צועקת "קאם און" ברצינות תהומית רק במגרש המרכזי.

סלבס במרפסת

אבל שחקני טניס אינם האטרקציה היחידה בווימבלדון. כל כמה שעות מתראיין ידוען אחר על המרפסת ודואג לנופף להמון, שנשתל במקומו ונושא מבט למעלה. טום קרוז הוא דייר קבוע במגרש המרכזי, כמו גם השחקן קולין פירת'. דייויד ו-ויקטוריה בקהאם כבר הצהירו שינסו להפוך את חוויית ווימבלדון להרגל קבוע.

עם היצע כזה של כוכבים, יש אנשים שמעדיפים לוותר על כניסה למשחקים ופשוט להקיף את המתחם שוב ושוב. "אני מכיר אנשים שאחרי היום הראשון המלא שלהם בווימבלדון נשבעו שזה יותר כיף מדיסנילנד", צוחק פיטר.

ההבדלים הם עצומים, מן הסתם, אבל גם יש כמה קווים מקבילים. דוכני מזכרות פרושים זה לצד זה; מתחם מזון ענק מציע תענוגות קולינריים מפוקפקים במחירים מופקעים; המוזיאון של ווימבלדון, מושקע יחסית אך גם כזה שממצה את עצמו תוך חצי שעה, משנורר עוד 10 ליש"ט מהמבקר בו; אבל זה לא מפריע לאיש. הכל נחשב לחלק מהחוויה.

"אנשים שלא היו כאן חושבים שיש ארבעה טורנירי גראנד סלאם", מסכמת אונה, "אבל מי שביקר כאן יודע שזה לא כך, ושקיימת חלוקה ברורה. יש את אוסטרליה, רולאן גארוס ופלשינג מדו, ויש את ווימבלדון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#