בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שריר ברכי השמאלית

המנתח הראשון קבע כי לעולם לא תחזור לשחק, כמו גם השני, השלישי והרביעי, אך לבסוף מצאה אן פנטר רופא שאמנם לא הבטיח כלום, אבל לפחות לא ויתר מראש. אחרי הליך שיקום שארך כמעט שנתיים, וכנגד כל הסיכויים, נמצאת שחקנית הוקי השדה "בכושר הטוב ביותר אי פעם"

תגובות

הוקי שדה | גביע האלופות לנשים | 25 עד 28 ביוני

עבור ספורטאים רבים, האולימפיאדה היא פסגת השאיפות. ברי המזל שהגיעו לבמה הגדולה בעולם נוטים לספר שהם לעולם לא ישכחו את החוויה, גם אם לא שמעו את המנון ארצם מתנגן בזמן שהם מזילים דמעה על הפודיום. לעומת זאת, מתברר שיש גם מקרים הפוכים. אן פנטר, שחקנית נבחרת אנגליה בהוקי שדה, דווקא מתקשה לזכור פרטים מההתנסות האולימפית שלה בבייג'ין 2008.

"הברך שלי היתה במצב כל כך גרוע עד שכמעט לא ידעתי מה קורה אתי באותם ימים", אמרה בראיון ל"טלגרף" בחודש שעבר, "קיבלתי זריקות ולקחתי משככי כאבים שהסתירו את מצבי האמיתי. החברות לקבוצה והצוות המקצועי ידעו שאני לא כשירה ב-100%, אבל איש חוץ ממני לא ידע באמת כמה זה חמור".

עוד הרבה לפני המשחקים בסין היה ברור שפנטר, ששיחקה לראשונה במדים הלאומיים כבר בגיל 18, סובלת ממקרה חמור של קללת פציעות. ב-2003 היא עברה תאונת דרכים קשה וסבלה מפגיעות חמורות שהשביתו אותה לשנה וחצי. ב-2005 נפצעה בברך בצורה קשה, ונעדרה שנה נוספת מפעילות. שילוב של כוח רצון נדיר ואהבה טהורה לענף העמיד בזמן את הנערה מקטרינג על הרגליים כדי להשתחל לסגל האולימפי ואף להצטיין במשחקים. אלא שברגע שאחרון הילדים הסינים נופף לשלום בטקס הנעילה המושקע ורמת האדרנלין צנחה, החלו הצרות האמיתיות.

פנטר (בלבן) באולימפיאדת בייג'ין. "הברך שלי היתה במצב כל כך גרוע עד שכמעט לא ידעתי מה קורה אתי באותם ימים" (תצלום: גטי אימג'ס )

"במשך שלושה חודשים לא נגעתי במקל ונתתי לרגל מנוחה", סיפרה, "חשבתי שזה יעזור לי להתחמק מניתוח נוסף, אבל ברגע שניסיתי לרוץ, חשתי כאבים נוראיים ובקושי יכולתי לעמוד. זה הגיע למצב בו הייתי חייבת לעבור ניתוח לא בשביל הקריירה, אלא בשביל איכות החיים שלי".

משפשפים את העיניים

בלית ברירה היא פצחה בסבב חוות דעת מומחים, רק כדי לעבור שוב ושוב את הסיוט גדול ביותר של כל ספורטאי. המנתח הראשון שבחן את צילומי הברך השמאלית, איש קר ומנוכר, קבע כי לעולם לא תחזור לשחק. המנתח השני היה חביב יותר, אבל טען אותו הדבר. גם השלישי והרביעי הסכימו. בסוף מצאה מנתח שאמנם לא הבטיח לה שתחזור לשחק, אבל לפחות לא פסק מראש כי זה יהיה בלתי אפשרי.

בדיעבד התברר שהברך היתה במצב גרוע יותר מכפי שחשבו בתחילה. ההליך עצמו, שדרש שני ניתוחים בו זמנית ולטענת פנטר היה הראשון מסוגו בעולם, היה סבוך במיוחד: בנייה מחדש של הרצועה הצריכה השתלה של שרירים מברכה השנייה, ובנוסף הוסרה רקמה פגומה מגיד הפיקה. כשפנטר מתארת את החודשים שלאחר מכן, ניתן להסיק שזה כאב בדיוק כפי שזה נשמע. כנראה שאפילו יותר.

"מהרגע שהתעוררתי, הרגל היתה בתוך סד ענק, מהירך עד הקרסול", היא אומרת, "זה היה סיוט. מבחן פיסי בלתי רגיל, אבל יותר מכך זה היה מבחן מנטלי. כל החששות התגנבו באותה תקופה. הייתי הרוסה מהמחשבה שהקריירה שלי הסתיימה". הדבר היחיד שהעניק לה תקווה היתה המחשבה על לונדון 2012. "זה האירוע הגדול ביותר שמישהו מאתנו יכול לחוות, והחלטתי שאני פשוט מוכרחה להיות שם. לכן הייתי חייבת לחזור למגרש ולהצטרף לחברותיי".

כנגד כל הסיכויים וההערכות, זה קרה. אחרי שעות אינסופיות של פיסיותרפיה, הליך שיקום שארך כמעט שנתיים ומצבי רוח שנעו בין ייאוש לאופוריה - תלוי מה עשתה הרגל ביום הנתון - היא חזרה לשחק במדי לסיטר בתחילת השנה. אנשי מקצוע התקשו להאמין כשראו אותה רצה היטב מצד לצד ולא חוששת ממגע. "הברך במצב הטוב ביותר שהיתה מזה שש שנים לפחות", היא אומרת, "אני לא חוששת להיפצע שוב, כי פציעות עלולות להתרחש כל הזמן, בעיקר בספורט הזה. הוקי משחקים עם כדור קשה ומקלות מעץ. פציעות הן חלק מהמשחק".

בגיל 27 מרגישה פנטר שהיא נמצאת "בכושר הטוב ביותר אי פעם", ומי שמכיר אותה מוכן להישבע שאין מישהי ראויה ממנה לנס רפואי. ילדה טובה שחוזרת לבית הוריה לעתים קרובות, כמו גם לתיכון בו למדה כדי להעניק מדי פעם פרסים לספורטאים מצטיינים. גם את מועדון ההוקי של קטרינג, בו החלה את דרכה, היא לא שוכחת, והעניקה לצוות חולצה ממוסגרת שלה מאולימפיאדת בייג'ין. "רציתי להביע את הערכתי על מה שעשו בשבילי", היא מסבירה, "חשוב לי מאוד לחזור למקומות הללו, כי שם הכל התחיל. בלעדיהם, לא הייתי נמצאת במקום בו אני נמצאת היום".

איש לא היה מהמר על כך לפני שנה, אבל מדובר במסלול הישיר ללונדון. לפני כחודשיים החלה להתאמן עם הסגל הרחב של הנבחרת, הכולל 31 שחקניות, לקראת טורניר גביע האלופות. בשבוע שעבר התבשרה על ידי המאמן דני קרי כי היא נכללת בין ה-18 שישחקו השבוע באמסטרדם. "זה סוריאליסטי לגמרי, לא באמת עיכלתי את זה", אמרה לאחר מכן, "רק לפני שנה בקושי יכולתי ללכת, שלא לדבר על לשחק הוקי. כעת, לשוב ולשחק באחד הטורנירים הגדולים בעולם, זה משהו יוצא דופן". בדיוק כמו הסיפור שלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#