בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספורט במגזר הערבי: מה מחפשים (ומוצאים) יהודים בקבוצות ערביות

למרות ההבדלים במנטליות, מחסום השפה, השמועות על כסף שחור והרמת הגבות, לא מעט שחקנים יהודים חותמים קבע בקבוצות ערביות ולא מביטים לאחור. למה? בשביל המשכורת, עליית הליגה, תחושת הכוח, החיבוק החם ובעיקר הריספקט

תגובות

היה זה סהר מזרחי, בתקופה בה שיחק בהפועל טייבה, שטבע את המשפט האלמותי "דופקים אותנו כי אנחנו ערבים". משפט שהוא כמעט נגזרת ל"החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות אחרות" של ג'ון לנון, שכן משפטו של מזרחי מכיל בתוכו עולם ומלואו - שחקן יהודי בקבוצה ערבית, הזדהות, קריירה, דת, מגזר, כבוד, כסף. וכדורגל.

התקשורת מפנה באופן קבוע את הזרקור אל השחקן הערבי שמשחק אצל היהודים או לאפשרות שזה יקרה (ע"ע ערבי בבית"ר ירושלים), אבל מה עם היהודי שמשחק בעולם המקביל? נושא הדגל היה איציק זלצר, השחקן היהודי הראשון ששיחק במגזר הערבי.

"זו היתה אטרקציה, אבל זה היה מעבר חלק. הרגשתי שם טוב מאוד", נזכר זלצר, שעבר ב-1978 מהפועל פתח תקוה להפועל כפר קאסם, "המשבר הגיע כשאוהדי הקבוצה שלנו חיכו לסיבוב השני בשביל להכות את אוהדי ושחקני קרית גת. החלטתי שאני לא ממשיך ככה. יצאתי בגלוי נגד זה".

איציק זלצר (תצלומי ארכיון: אסף קוטין, חג'אג' ראחל, ניר קידר וסתוית יאנג)

איך שחקן יהודי מרגיש כשהקהל שלו מכה אוהדים כי הם יהודים?

"יש קונפליקט. אבל אני חייב לציין שעד אז הכל היה נהדר, קבלת הפנים היתה נהדרת וככה זה המשיך כל העונה. אני אפילו זוכר את שיר העידוד של הקהל: 'יאללה זלצר, יאללה. ישמור אותך אללה'".

אני מניח שהחיבוק הופך פעמים רבות לחיבוק דב.

"האירוח הוא נהדר, פשוטו כמשמעו. עד היום אני בן בית שם. אתה יודע שאחרי משחקים ואימונים אין דבר כזה ללכת הביתה, תמיד יש אירוח אצל בכירי הכפר. אבל בגלל ההבדלים המנטלים היו מקרים שנעלבו ממני. אני, למשל, לא שותה קפה שחור, ובהתחלה הם נעלבו כשלא שתיתי את מה שהגישו לי".

סקנדל או פסטיבל

חיים סילבס גדל במכבי חיפה, שיחק לא מעט בליגת העל ואת חוויית המגזר הערבי שלו עשה באחי נצרת. שתי קדנציות הוא העביר שם, שתיהן הסתיימו בעליית ליגה, והוא היהודי היחיד בקבוצה ערבית שמחזיק בהישג כזה. לאחר מכן שיחק גם באחווה עראבה. סילבס הוא מה שנקרא "קבלן עליות".

"הגעתי לקבוצות הערביות אחרי שהבנתי שהם מאוד רציניים, דעות קדומות זה לא אני", מסביר סילבס בן ה-35, ששיחק בעונה החולפת בהפועל עפולה. "עשינו את הבלתי יאמן ועלינו ליגה, זה בנה לי שם של כוכב בולט בלאומית. ההבדל המהותי הוא שהכל שם מאוד קיצוני, מעורב עם רגש. או סקנדל או פסטיבל. מאוד קל להיבלע למקומות מלאי אמוציות, ואם אתה מצליח להשפיע ולא להיסגר למרות הלחצים, זה טוב".

איך החבר'ה היהודים הסתכלו על הקריירה שלך במגזר?

"נורא קל בהתחלה להטיל ספקות ולהרים גבות".

תמיד אומרים שזה בגלל כסף שחור.

"יכול להיות שזה מה שאומרים, אבל זה לא נכון. אצלי לא היה כסף שחור. עובדה שבאחי נצרת עשיתי את השם שלי כקבלן עליות, ולא בגלל הכסף. כשפרויקט מצליח, זה נרשם עליך והדעות הקדומות נעלמות. הרי אם אתה בא עם דעה קדומה או בפחד, הסביבה מריחה את זה".

חיים סילבס

מה קורה כשיש משבר?

"מה שהיה ברור לי לפני: התלהמות של אוהדים, בעיות עם כסף וביקורות קשות כלפיי. אם אתה אומר לעצמך שזה בגלל שאתה יהודי, אז אתה נתקע ולא יוצא מזה. אם מסתכלים על זה כמו שזה, הדברים נעלמים מהר".

ואיך הסתדרת עם העובדה שסביבך כולם מדברים ערבית?

"כן, זה היה מצחיק. בקטע הזה תמיד קפצתי וביקשתי מהם לדבר עברית. אחרי זה, כשהתחלתי להבין כמה מלים, הייתי אומר להם על מה הם דיברו לידי".

יניב אברג'יל מבלה כבר שש שנים רצופות במגזר. סכנין, אחי נצרת, אחווה עארבה, הפועל אום אל פאחם, עירוני אום אל פאחם, וכיום במכבי אום אל פאחם. ומה עם בית"ר אום אל פאחם, אני שואל אותו. "זה בסדר", צוחק החלוץ בן ה-33, "הם מחליפים שם כל שנה".

מה הכי מאפיין את המגזר?

"אם אתה מצליח, אתה מרגיש כמו מלך. אם אתה מפסיד, יש מהומות והקהל נהיה קשה".

למה אתה נשאר בסבב של הקבוצות הערביות?

"מי שרוצה לעלות ליגה, זה רק בקבוצות מהמגזר הערבי. היהודיות די חובבניות. במגזר משקיעים בכסף ובשמות; ליהודיות יש תקציב רק בשביל להישאר בליגה. קח את טבריה, שם אני גר היום. יש לה פוטנציאל יותר גדול מזה של קרית שמונה, אבל אין השקעה".

יניב אברג'יל

אבל למה אתה תמיד עוזב את הקבוצות אחרי שאתה מעלה אותן?

"לפעמים לעלות ליגה במגזר הערבי זה הכי גרוע. הם עולים, ומחליפים את כל הסגל. רוצים להתקדם מהר מדי, מביאים שחקנים מבוגרים עם שם ושוב נופלים".

מלה זו מלה

אם יש מומחה לענייני המגזר זהו מאיר כהן. סמל ההצלחה של בני סכנין בשנים האחרונות הודח בעונה האחרונה מהקבוצה, יצא לצינון בהפועל ראשון לציון, עלה איתה לליגת העל ובפגרה עשה פניית פרסה וחתם בגיל 39 במכבי אום אל פאחם.

"באחי נצרת ובסכנין מלה זו מלה, בעוד שאם אני יושב על חוזה בקבוצות היהודיות אני מפחד על כל סעיף וסעיף", עומד כהן על ההבדלים בין שני צדי המתרס. "אבל זה לא רק זה, מדובר גם בכל מה שמסביב. בכל מקום שהלכתי לאכול, לא נתנו לי לשלם. הייתי יושב במסעדה בסכנין עם עוד עשרה אנשים, ולא ביקשו ממני שקל. בחנויות בגדים הייתי קונה במחירי עלות. קבוצת כדורגל במגזר היא לא קבוצה רגילה, הכבוד הוא מעל לכל. הייתי חזק בסכנין וכיבדו אותי, מה שלא היה אצל היהודים".

אשאל שאלה קנטרנית במתכוון: למה שיקשיבו לך?

"אם אני ממליץ על שחקנים ומאמנים בקבוצה יהודית, אני לא חושב שיקשיבו לי כל כך".

אז למה בקבוצות מהמגזר כן?

"ברגע שהם אתך ומבינים שאתה בעד הקבוצה, הם מסתכלים אחרת על הדברים. גם עכשיו, במכבי אום אל פאחם, מתייעצים אתי. העונה בסכנין רצו להחתים מאמן, אז אמרתי להם 'יש לי מישהו בשבילכם'. זה היה סלובודן דראפיץ'. החתימו אותו אחרי כמה שעות, ובמהלך העונה הוא הבין שיש לי שם הרבה כוח והתחילו מאבקים חזקים בינינו".

מאיר כהן

איך אתה מחזיק 12 שנים במגזר הערבי?

"בזכות הדרך, הכבוד והאהבה. אנשים לא יודעים שבסכנין הייתי שגריר וקירבתי אוהדים לקבוצה. אנשים שהיו אנטי-ערבים הגיעו בזכותי לסכנין".

תגיד, מה קורה כשאין מזוזה ביציאה למגרש?

"אתה בא לי בהפוך על הפוך?".

לא. למה?

"כי אני זה שקבע מזוזה באיצטדיון דוחא. תבין כמה כבוד הם עשו לי".

לא ידעתי.

"אז מאיר כהן, ואני לא רוצה להשתחצן, עשה הרבה דברים. עד היום בזכותי יש מזוזה בחדר ההלבשה של סכנין".

והנה, לפחות בסכנין יכולים שחקני כדורגל יהודים לערוך את הריטואל ביציאה למגרש - יד על הראש, אחרת נשלחת לצד הדלת, נשיקה. מה שקורה אחר כך, זה כבר סיפור אחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#