בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספורט במגזר הערבי: דו קיום עולה כסף

פעם אמרו שסכנין זה כפר ערבי ליד כרמיאל. היום אומרים שכרמיאל זו עיר ליד סכנין. הכדורגל שם את העיר על המפה. אחד שהיה שם

תגובות

לקחתי אחריות על קבוצת הכדורגל בני סכנין כי ידעתי מהו הפוטנציאל הכללי והאישי שטמון במועדון. באתי מתוך אמונה שדרך הכדורגל, אוכל לקדם את האינטרסים של המגזר הערבי ושלי באופן אישי. הפוטנציאל היה עצום: תקשורת, חשיפה כלל ארצית, במה להעביר בה מסרים לטובת הציבור הערבי וקידום ענייניי האישיים. לא היססתי לערבב בין הפוליטיקה לספורט, אך השתדלתי לנתב את הדברים לכיוון המטרות החשובות.

הדרך לא היתה קלה וכרוכה בקשיים ובהתמודדויות לא פשוטות. בתחילה היה כמעט בלתי אפשרי להנחית בסכנין שחקנים יהודים. רציתי לקדם דו קיום, ולהראות שיש דרך לחיות בשלום ובאחווה. הכדורגל היווה קרקע נוחה, אך התוצאות לא היו מיידיות. שחקנים יהודים לא מיהרו לחתום בסכנין. בעיניהם, סכנין היתה כפר ערבי עוין ומסוכן, מקום לא מכובד להיות בו.

כשכבר הצלחתי לשכנע את השחקן להצטרף, נכנסו גם ההורים והסביבה הקרובה לתמונה, והביעו הסתייגות. החלום שלי היה ליצור קבוצה שתסמל דו קיום, שוויוניות וכבוד הדדי. ראיתי את עצמי כשגריר של המגזר הערבי ברחבי הארץ ולא ויתרתי. ידעתי שכשהראשונים יגיעו, כבר יבואו אחריהם. הייתי צריך רק לנפץ את הסטיגמה.

גנאים בימיו כיו"ר, ימים שהביאו אותו לראשות העירייה (תצלום: דרור ארצי / ג'יני)

היום, אחרי עבודה קשה ומאומצת, שחקנים יהודים לא חושבים פעמיים לפני חתימה בבני סכנין. יהודים וערבים הוכיחו שאפשר גם אחרת - ניתן לחיות בשכנות טובה, לסמן מטרות משותפות, לחגוג ברגעי שמחה, להתאכזב ולבכות יחד ברגעי משבר. זו גאוותי הגדולה. פעם אמרו שסכנין זה כפר ערבי ליד כרמיאל. היום אומרים שכרמיאל זו עיר ליד סכנין. הכדורגל שם את העיר על המפה, את זה לא יוכלו לקחת מסכנין.

אלא שארוכה הדרך אל המנוחה והנחלה. גם אחרי שנים בהן סכנין הפכה לסמל של המגזר וקבוצה מן המניין בכדורגל הישראלי, ספונסרים ומשקיעים לא דופקים בדלת. הכישלון הזה רשום על שמי. קיוויתי שמשקיעים, ערבים או יהודים, יקפצו על הרעיון, יתגייסו למטרה ויצעידו את המועדון לצמרת. מדי שנה מרחפת סכנת ירידה מעל הקבוצה, מאבקי הישרדות מקצועיים וכלכליים הם מנת חלקו של המועדון והמצוקה כמעט בלתי אפשרית. חשבתי שעשירי המגזר לפחות יושיטו יד, אך התבדיתי. את החומה הזו היה קשה להפיל.

המשקיעים הערבים היו צריכים להסתכל על יעקב שחר, שהגיע כספונסר ראשי ודרך הבעלות על מכבי חיפה הפך לשם דבר גם בעולם העסקי. היו צריכים להסתכל עלי, ולהבין איזו תועלת יכולה לצמוח מהכדורגל גם לעיסוקים האחרים. הרי ללא שנותיי בקבוצת הכדורגל, לא הייתי נבחר לראשות עיריית סכנין. המועדון פתח לי דלתות והעניק לי חשיפה שבשום מקום אחר לא הייתי זוכה לה. נפתחו דלתות לציבור הרחב, לפוליטיקאים, לשרי ממשלה. עד ראש הממשלה הגעתי.

אולי דווקא יהודי יבחר להרים את הכפפה. אהבת הציבור הערבי בישראל מובטחת לו. עד היום זוכרים לארקדי גיידמק את תרומתו. רק שמישהו יבוא שוב, אינשאללה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#