בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספורט במגזר הערבי: הפלאים שמחולל הטניס בג'לג'וליה

אימאן ג'באר חלמה על מקום בו יוכלו בניה להתאמן מבלי להרגיש שונים. המפגש שלה עם דניאל קסל, מאמן עם מחשבות על דו קיום, הוביל להקמת בית הספר לטניס של ג'לג'וליה. מאז, הפך המגרש הקטן בסוף שביל הכורכר למקום השוקק ביותר במועצה

תגובות

המועצה המקומית ג'לג'וליה קיבלה ציון שלוש מתוך עשר בסולם הסוציו-אקונומי של ישראל. חצי מבוגרי התיכון ב"כפר" - כפי שהמועצה מכונה בפי התושבים - אינם זכאים לתעודת בגרות, והשכר הממוצע הוא פחות מחצי מזה הארצי. לא בדיוק המקום הראשון שקופץ לראש בהקשר של טניס, הספורט הלבן של העשירים. אך דניאל קסל ואימאן ג'אבר דווקא חושבים אחרת.

לפני שנה הקימו שני חובבי הענף, יהודי וערבייה, את מגרש הטניס הראשון בג'לג'וליה, אבל הרומן שלהם עם המחבט והכדור התחיל הרבה לפני שנפגשו. אימאן, ילידת ג'לג'וליה ותושבת המקום עד היום, התחברה לטניס מאז שהיתה ילדה. מגיל צעיר היא צופה אדוקה בשידורים ("אצלנו במגזר לא מקובל שבנות יוצאות הרבה, אז ראיתי טלוויזיה").

היום היא בת 40 ואם לשני בנים - נדים (בן 14) ואמיר (9). את שניהם רשמה לחוגים רבים, ביניהם גם טניס. לא נדרש זמן רב להבחין שהספורט הזה חביב גם עליהם ושהשניים ניחנו במידה בלתי מבוטלת של כישרון, אך בהיעדר מרכזי טניס ערבים נדדו הילדים בין כמה מרכזי טניס "יהודיים".

דניאל קסל במגרש בג'לג'וליה. "פתאום הבנתי כמה חסר טניס במגזר הערבי" (תצלומים: יעל אנגלהרט)

"נדים היה היחיד שאינו... אני לא אוהבת להגיד 'יהודי', בוא נאמר שדיבר בשפה אחרת, אז הוא היה די מבוהל רוב הזמן", משחזרת אימאן את הימים הראשונים במרכזי הטניס, "אחר כך הצטרף אליו אחיו, שהוא חסר בושה ופחד. עניין של אופי. זה גם עזר לנדים לקבל ביטחון עצמי. בכל מרכזי הטניס, וגם בנוכחי ברעננה, אנחנו מקבלים תחושה טובה שאנחנו רצויים ומוזמנים, והילדים מוקפים באהבה".

ונוס וסרינה של המגזר

ובכל זאת, עם כל הרצון הטוב של כולם, עדיין קיימת רגישות מסוימת בעובדה שמשפחת ג'אבר היא מוסלמית בקרב יהודים. לפני שנתיים עלתה האפשרות שילד אחד ממרכז הטניס יזכה במלגה ויטוס למחנה קיץ בפלורידה. כדי להתקבל היה צורך להגיש טקסט באנגלית, ובמרכז הטניס ביקשו מנדים לכתוב קטע בו יספר על כך שהוא הערבי היחיד בין יהודים.

המורה לאנגלית של נדים לא הסכים לעזור לו לכתוב טקסט כזה. הוא הצהיר שנדים הוא ילד כמו שאר הילדים, ולכן יכתוב מה שכל ילד היה כותב - מה התחביבים והתכונות שלו, ומדוע חשוב לו לנסוע. בסוף כתב נדים טקסט רגיל שמספר על עצמו, מבלי להדגיש את עובדת היותו "שונה". הוא לא התקבל לתכנית.

אימאן היא מנהלת חשבונות בעסק משפחתי ליבוא קפה, ובעלה זיידאן, שנרתם גם הוא להסעת הילדים לשיעורי הטניס, הוא קבלן עפר. נדים, שמדורג במקום ה-46 בארץ לגילאים שלו, ואמיר, שנמצא במקום ה-16, הם כיום דיירים קבועים במרכז הטניס ברעננה. "הם כבר מאוד טובים לגיל שלהם", מעיד עליהם קסל, שמאמין כי לשניים יש סיכוי טוב להפוך בעתיד למקצוענים, "נדים הוא ספורטאי עם מוסר עבודה גבוה וקור רוח. אמיר יותר אמוציונלי, יש לו את האש של ספורטאים וחוסר יכולת להפסיד".

אימאן ג'באר

מבלי לטפח ציפיות גבוהות מדי ועם כל הריסון הדרוש, אפשר להעז ולומר שהשניים יהפכו להיות ונוס וסרינה וויליאמס של המגזר. אחד התרגילים החביבים עליהם הוא חיזוק ההגשה על ידי השלכת מחבט ישן בעוצמה. קסל חשף אותם לתרגיל הזה לאחר שראה אותו בסרט המתאר את שיטות האימון של האב המפורסם של האחיות ממישיגן.

ספורט, ילדים וקירוב לבבות

קסל, היום בן 31, עלה עם משפחתו מדרום אפריקה להוד השרון בגיל 12. מאז שהוא זוכר את עצמו הוא עוסק בספורט, כל ספורט. בגבעת השלושה החל לאמן טניס כדי לממן את לימודי התואר הראשון במדעי ההתנהגות, "ואז פתאום הגיעה משפחה עם שני ילדים מג'לג'וליה. התחלתי לאמן אותם ופתאום הבנתי כמה חסר טניס במגזר הערבי".

לפני כשלוש שנים נפרד קסל באופן זמני ממשפחת ג'אבר בעקבות נסיעה לאנגליה ללימודי תואר שני בפסיכולוגיית ספורט. במהלך הלימודים גבר בו הרצון לחזור לישראל ולעשות משהו שקשור בספורט, ילדים וקירוב לבבות. קסל חזר, התקשר לאימאן ובית הספר לטניס בג'לג'וליה יצא לדרך.

את העונה הראשונה במגרש החדש סיים דניאל עם שבעה תלמידים ו-28 תלמידות ("טניס זה ספורט שבנות אוהבות, רואים את זה בכל העולם. כאן במיוחד חסרים ענפי ספורט שמושכים בנות", מסביר קסל את הפער הבין מגדרי). בעונה הנוכחית מתאמנים 70 ילדים, מתוכם 20 בנים ו-50 בנות.

הגידול העצום במספר הילדים התאפשר גם הודות לשני מאמנים חדשים, אבראהים פחמאוי וחנין נזאל. "בית הספר לטניס בג'לג'וליה מגלם את הכל - עבודה, שליחות וגם אימון מעולה", מתארת נזאל, בת 24, שגדלה בכפר וסיימה לאחרונה תואר ראשון בחינוך גופני וספורט בווינגייט, "מרגש לראות כמה הילדים נהנים ואיזו חוויה חדשה ומסעירה זו בשבילם. הם מתייצבים באדיקות לכל האימונים ובינתיים גם אין בעיות משמעת".

אל מגרש הטניס עצמו מוביל שביל כורכר לא סלול. כולם בכפר יודעים לכוון אליו ועושים זאת בשמחה. מגרש הטניס מתעתע. הוא נראה קטן ושולי, אבל מהרגע שקסל פותח את שעריו, המגרש הזעיר נמלא פעילות שוקקת. ילדים באים והולכים, הורים מגיעים ועוזבים, מכוניות נכנסות ויוצאות, ערבית ועברית מתערבבות, מחבטים עפים באוויר.

קסל רשם את בית הספר כעמותה ונעזר רבות במשפחתו. הוא הצליח לגייס מעט מאוד תרומות עבור דברים קונקרטיים והכרחיים, כמו קורס מדריכי טניס מקצועי עבור נזאל או שני גופי תאורה (מתוך ארבעה), שנתרמו על ידי קרן פרדי קרבין.

בימים אלה מתרחשים גם משחקי דו קיום בין המרכז בג'לג'וליה לבין בית הספר לטניס ברעננה. הילדים משני הצדדים נלהבים מהמפגש וההיענות גדולה, אבל דרוש מימון כדי להפעיל את היוזמה באופן קבוע. ההצלחה מדגדגת את קסל וג'אבר להקים מרכזי טניס נוספים, כשהיעדים הם טירה, טייבה וכפר ברא. נדמה שהמפגש ביניהם גורם לכדורי טניס לעוף לגבהים חדשים.

הדשא של השכן | פרויקט מיוחד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#