טור דה פראנס: להיות איתם בכל עלייה

עליות, נפילות, מישורים וירידות. היום אני יודע מניסיון אישי מהי יכולתם של 198 ספורטאי-העל האלה, וברור לי לאן אני מכוון

ניב ליבנר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב ליבנר

בילדותי היתה משפחתי מתכנסת מדי שבת אצל סבי וסבתי. כולם היו מתיישבים סביב השולחן, אוכלים גבינות, שותים יין, משחקים בקלפים ומדברים על ברנאר הינו, לורן ז'לאבר ושאר אגדות רכיבה, צרפתיות בעיקר. כנראה שיחסי לאופניים קשור ישירות בשבתות האלו. אני סבור שהאווירה סביב השולחן יצרה חיבור מיוחד ביני לבין הטור דה פראנס. מאז, אני עוקב אחריו בדבקות.

כשהתחלתי לרכוב לא זיהיתי מיד קשר רב בין התחביב לבין מירוץ האופניים הקשה בעולם. רכבתי על אופני הרים בקבוצה של נמרוד דובינסקי והערצתי את עילית הרוכבים של אותה התקופה, בראשם עידו סירקין. עם השנים התחלפו אופני ההרים באופני כביש, סירקין פינה מקומו לקונטאדור והתחביב הפך למקצוע. הטור הפך למטרה ממוקדת.

ליבנר (בתלבושת הבהירה) במדי הקבוצה האיטלקית (תצלום: Amore & Vita)

הטור הוא פסגת השאיפות עבור הרוב המכריע של רוכבי הכביש בעולם. לכן ניתן להבין שהמלחמה על כל מקום קשה ביותר. 22 קבוצות, תשעה מקומות בכל אחת. לעתים המלחמה על הכניסה לתחרות קשה מהתחרות עצמה.

העונה אני רוכב בקבוצה המקצוענית Amore & Vita, המירוצים בהם אני משתתף הם ברמה הגבוהה ביותר ומופיעות בהם הקבוצות שיתחרו בטור. חלק מהרוכבים אני מכיר באופן אישי, ואף התחריתי מולם בשנה האחרונה. עתה אני יודע מה משמעות הטיפוס בעליות המדורגות בטור כ-HC, הקשות ביותר, ולעשות זאת לצד טובי הרוכבים.

הצירוף של הכרת הרוכבים והעליות משנה את חוויית הצפייה. לפעמים כשאנחנו צופים במירוצים בטלוויזיה, אבי אומר שכואב לי בעליות כפי שלו כואב בנפילות. אני לא מתקן אותו, למרות שלי כואב לא רק בעליות ובנפילות. ההזדהות שלי עם הרוכבים כה חזקה, שכואב לי גם במישורים ובירידות.

היום אני יודע מניסיון אישי מהי יכולתם של 198 ספורטאי-העל האלה, וברור לי לאן אני מכוון. סביב השולחן של סבתא וסבא היו אומרים במבטא צרפתי כבד, "זה לא מחר, הערב"; פירוש מילולי לביטוי צרפתי שמשמעותו "זה לא יקרה מחר, אבל זה יקרה". זה לא יקרה מחר, אבל אנחנו ניפגש בפאריס.

ניב ליבנר הוא אלוף ישראל, והישראלי הראשון שרוכב בקבוצה מקצוענית

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ