בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוסקר פיסטוריוס מציג: מחלוקת על חודו של להב

אוסקר פיסטוריוס, שהפך בשבוע שעבר לאתלט קטוע הגפיים הראשון שיתמודד באליפות העולם, בסך הכל רוצה להוכיח שנכים הם אנשים רגילים. הבעיה הגדולה היא שהמדע והתאחדות האתלטיקה מאמינים שהלהבים המיוחדים שלו הופכים אותו להרבה יותר מכך

תגובות

מאז התפרסם ברחבי העולם לפני ארבע שנים, חווה סיפורו של אוסקר פיסטוריוס תפניות רבות. אחת מהן אירעה בפברואר 2009, כשיצא לשוט בנהר בדרום אפריקה והתהפך עם סירתו. "הייתי בטוח שלא אשרוד", סיפר לאחרונה, "והאפשרות שאמות לא הבהילה אותי".

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

פיסטוריוס דווקא שרד, חרף פגיעות בראשו ובפניו בעקבותיהן נזקק לכ-170 תפרים. הדבר החשוב הוא מה שקרה אחר כך. "התעוררתי בבית חולים כעבור ארבעה ימים וחשבתי 'אני לא רוצה לומר שהייתי יכול לעשות יותר, להתאמן יותר, להיות מהיר יותר'", אמר ל"דיילי מייל", "אז החלטתי שלא אמשיך להיות הילד המטורף שהייתי, ולהתרכז לחלוטין בהצלחה בקריירה".

הוא עדיין אוהב לקחת סיכונים ורוכב מדי פעם על אופנוע, אבל הרבה פחות. ממשקלו הוריד עשרה קילוגרם. להקרבה יש תוצאות, כמו אצל ספורטאי רגיל. והרי זה כל מה שפיסטוריוס רוצה להיות.

עוד כתבות בנושא

כאשר התייצב ביום שלישי שעבר על קו הזינוק בתחרות בליניאנו שבאיטליה, ידע פיסטוריוס שמדובר בהזדמנות אחרונה לקבוע תוצאה שתביאו לאליפות העולם באתלטיקה בחודש הבא. כדי לעשות זאת היה צריך לרוץ 400 מטר ב-45.25 שניות ומטה, משימה קשה למי ששיאו עמד על 45.61. כשסיים לרוץ, אפילו הוא לא האמין ללוח התוצאות: 45.07 שניות. ברוך הבא לדאגו, דרום קוריאה.

תוך פחות מדקה, עשה פיסטוריוס בן ה-24 היסטוריה כשהבטיח את הפיכתו לאתלט קטוע הגפיים הראשון שיתמודד באליפות העולם. משמעותי לא פחות, הוא התקרב למטרתו הגדולה. כשדונלד מקריי, כתב ה"גרדיאן", ביקר אותו במאי האחרון, הוא ראה על המקרר של פיסטוריוס טבלת ייאוש עד לאולימפיאדת לונדון. הרץ הדרום אפריקאי עוד לא שם, אבל התוצאה שקבע עומדת בקריטריון הבינלאומי. אם ישחזר אותה פעמיים בשנה הבאה, גם לונדון תחכה לו, ועמה פיסת היסטוריה נוספת.

אחרי שסיים לרוץ באיטליה, המשיך פיסטוריוס לארוחת ערב, התקשר לאחיו ולאחותו, ואז ישב להשיב למאות הודעות הברכה שקיבל. בשלוש לפנות בוקר הלך לישון, רק כדי להתעורר כעבור שעות בודדות וללכת לאימון. "מה שעשיתי עדיין שוקע, זה היה מסע מדהים", אמר, "בשום שלב לא חשבתי שאשפר את שיאי האישי בפער כה גדול. זה מוזר והזוי. הגשמתי חלום, נדרשו 18 חודשים עד שנתיים של עבודה קשה כדי להגיע לכאן".

קרב פרופסורים

למעשה, המסע היה ארוך הרבה יותר. הוא החל ברגע שנולד, תינוק מושלם למעט פגם בולט - היעדר שוקית בשתי רגליו, העצם המחברת בין הברך לקרסול. הבחירה של הוריו היתה בין חיים בכיסא גלגלים או על גפיים מלאכותיות. כשהיה בן 11 חודשים קיבלו את ההחלטה, והוא עבר כריתה כפולה. שישה חודשים אחר כך החל ללמוד ללכת בעזרת פרוטזות.

פיסטוריוס מימין בפעולה. תצלום: אי-פי

למרות שהיה שונה, הוא מעולם לא הרגיש חריג. הוא שיחק ראגבי, טניס וכדורמים נגד ילדים רגילים. על ריצה לא חשב, עד שנפצע בברכו במשחק ראגבי בגיל 17 והחל לרוץ כחלק מהליך השיקום. חודשים אחר כך כבר התחרה במשחקים הפראלימפיים, על הלהבים שהפכו מפורסמים, וזכה במדליית זהב ב-200 מטר.

אלא ככל שפיתח את קריירת הריצה, גילה פיסטוריוס גורם בולט שהתעקש לראות בו חריג. בעוד הוא סרב להסתפק בתחרויות לנכים וסימן כמטרה את אולימפיאדת בייג'ין, על הלהבים, עדכנה במארס 2007 IAAF (התאחדות האתלטיקה הבינלאומית) את ספר חוקיה. החוק החדש אסר על שימוש "בכל מתקן שמשלב קפיצים, גלגלים או אלמנט המספק יתרון על אתלט אחר". זכותו להופיע בתחרויות רגילות נשללה למעשה.

החלטת ההתאחדות בוססה על ממצאים של פרופסור שבחן את הלהבים העשויים סיבי פחמן, ופסק שהם מעניקים למשתמש יתרון. פיסטוריוס, מנגד, אסף שבעה מומחים משלו, וחמוש בממצאיהם ניגש ל-CAS, בית הדין לענייני ספורט. במאי 2008 פסק CAS לזכותו. אמנם בזמן שנותר לא הצליח פיסטוריוס לקבוע תוצאה שתביא אותו לבייג'ין, אך הבטיח שיוכל לשוב להתחרות מעבר לריצות הנכים ויזכה להמשיך במרדף אחר חלומו.

לכאורה מדובר בסיפור מהאגדות, כזה שזיכה אותו בכינוי "בלייד ראנר". בפועל, מעיבה עליה עננה. שנה אחרי פסיקת CAS, הציגו שניים מהמומחים של פיסטוריוס, פיטר וויילנד ומת'יו באנדל, את ממצאיהם המלאים. לפיהם, הלהבים - שפיסטוריוס טוען כי אינם נוחים - מעניקים לו יתרון עצום על פני אתלט רגיל, שיכול להגיע אפילו ל-10 שניות בריצת 400 מטר.

כאשר נשאלו מדוע לא נשמע קולם קודם לכן, ב-CAS למשל, טענו השניים כי ההליך בבית הדין כלל לא נועד להוכיח שפיסטוריוס לא נהנה מיתרון, אלא רק לסתור את בדיקת IAAF. אמנם המסקנה של שני המחקרים זהה - הלהבים עוזרים לרץ - אלא שהדרך אליה היתה שונה, והפרופסור ששכרו ב-IAAF טעה כשביסס את דבריו על השקעת האנרגיה הפחותה של האצן. בנוסף, טענו, התהליך הנדרש לפרסום מחקר לא איפשר להם לעשות זאת מוקדם יותר. במלים אחרות, CAS לא ראה את המחקר המלא.

"היה קשה לראות את אוסקר אחרי הדיון אומר 'הבחורים הטובים בעולם בחנו את זה ואמרו שאין לי יתרון'", סיפר וויילנד ל"ספורטס אילוסטרייטד", "ההיסטוריה והאבולוציה גרמו לו להאמין שאין לו יתרון, בעוד המסקנות שלנו הן שיש לו יתרון ברור".

רק לא לבהות

בתקופה שחלפה, נדמה היה כי העניין נשכח, אולי בגלל ההנחה שבכל מקרה לא יגיע לאליפות עולם או אולימפיאדה. עתה נראים ניצנים ראשונים להתעוררות. רוס טאקר, מדען ספורט דרום אפריקאי, מספר כי גם לו הוצע בזמנו לתמוך בפיסטוריוס, אך הוא סרב מאחר שהאמין כי הלהבים מסייעים לו.

פיסטוריוס או בכינויו "בלייד ראנר". תצלום: אי-פי

"הראיות מצביעות על יתרון משמעותי", אומר טאקר, "הוא ממשיך לחזור לפסיקת CAS ואומר שהמדע זיכה אותו. זה לא נכון. עורכי הדין הצליחו לנקות אותו בגלל שהתהליך היה פגום. היו ראיות לפיהן לפיסטוריוס יש יתרון גדול, אך הן כלל לא הוצגו. היושרה של המדע נפגעה בהליך הזה".

המחקר של וויילנד ובאנדל טוען כי פיסטוריוס נהנה מכך שהלהבים קלים פי שניים מגפיים תחתונות של אדם, ונעים במהירות גבוהה ב-15.7% מרגליהם של חמשת שיאני העולם האחרונים ב-100 מטר. הוא משקיע פחות מאמץ בהאצה, וזוכה לגעת במסלול זמן רב יותר וכך לייצר עוצמה גדולה יותר בכל דחיפה.

"ברגע שטכנולוגיה לוקחת חלק, אז שיפור בביצועים כבר אינו צפוי או טבעי", אומר טאקר, שטוען כי מדענים רבים מסרבים להשמיע קול בגלל השערורייתיות הטמונה בסיפור, "זה יותר מכונאות מפיסיולוגיה אנושית, וזו בעיה".

השאלה היא אם יישמעו קולות דומים בתקופה הקרובה. התוצאה שקבע פיסטוריוס היתה מביאה אותו למקום הרביעי באליפות העולם 2009 ולחמישי בבייג'ין, אבל הזמנים השתנו ועתה הוא ניצב בסך הכל במקום ה-15 השנה. מאמנו אומר שיצטרך לרדת מ-44 שניות כדי לעלות לגמר בדאגו.

אלא שהתוצאות הן עניין שולי. פיסטוריוס לא מתחרה נגד אף אחד. שיפור עצמי וחשיפת הנכים לעולם כאנשים רגילים, הם המטרות שלו. "כשאומרים לי 'למה לך להתחרות באולימפיאדה, הרי לא תזכה', לא מבינים את התיאוריה", אמר, "אני לא רוצה שיגדירו אותי על פי נכות. ייתכן שתיתקל במכשול, אבל העניין טמון בדרך שאתה מתגבר עליו. אם מה שעשיתי עוזר לילדים לראות מישהו בכיסא גלגלים ולא לבהות בו, זה טוב. יש אנשים בעלי שיער אדום, או עיניים כחולות, או כתפיים רחבות. זה צריך להיות זהה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#