דייויד קולברן - ההורה המאמץ של ברק נתניה

עבור דייויד קולברן לא מדובר רק בכדורסל, אלא בהזדמנות לסייע לילדים ולתרום לעיר ולתדמיתה

ורד כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ורד כהן

יום אחד, כאשר איש העסקים האמריקאי דייויד קולברן ביקר בבית כנסת בארץ, זיהו המתפללים כי על הכיפה שלו רקום הכיתוב "אן.בי.אי מיאמי היט". הם הבינו מיד שמדובר בחובב כדורסל כבד, והכירו לו את צביקה בלנקיטני, יו"ר קבוצת ברק נתניה. כך, ממש כך, הפך קולברן לספונסר של המועדון.

כבר ארבע שנים משקיע איש העסקים היהודי-אמריקאי בבת טיפוחיו, ועם עלייתה לליגת העל לפני שנה אף הגביר את תמיכתו הכספית. התוצאות מרשימות. בעונתה הראשונה בין הגדולות, נתניה הגיעה לחצי הגמר גם בליגה וגם בגביע. האם הופתע? "אני חושב שכולם הופתעו", אומר קולברן בגאווה, "העיר כולה התעוררה לחיים בחגיגות".

אלא שחודש וחצי אחרי סיום עונת הכדורסל, נותרו מהחגיגות הללו הדים בלבד. העתיד הוא העיקר, וקולברן מודה כי יתקשה לשמור על הגרעין שהתגבש בנתניה. "אנחנו רוצים כמובן להשאיר כמה שיותר שחקנים, אבל כשאתה מצליח, השחקנים עצמם רוצים הרבה יותר כסף. אנחנו קבוצה עירונית, שלא מגובה בסכומים גבוהים, כך שעלינו לשמור על משמעת כלכלית".

קולברן, שגדל במילווקי, היה בעבר שותף בחברת האינטרנט האמריקאית AOL. כיום הוא מזגזג בין שני הבתים שלו, במרילנד וברמת פולג, אותו רכש בשנים האחרונות. משם הדרך קצרה לאולפן עקיבא, בו למדה משפחתו עברית ומורשת ישראל, אך אמריקה - ולא האולפן - היא שלימדה אותו את המנטרה המלווה אותו: "קבוצות עם תקציב קטן מסוגלות לשגשג ולהסתדר".

קולברן מאמין בצורה אדוקה במודל החסכוני, ובטוח שאפשר ליישמו גם בנתניה. כיצד? "אחד הסודות הוא שהרבה אנשים בקבוצה מועסקים בהתנדבות, בעוד בקבוצות אחרות מקבלים כסף על אותה העבודה. ההנהלה היא כמו משפחה".

בכלל, לאורך כל הראיון חוזר קולברן ומדגיש את אופייה הלא קפיטליסטי של קבוצתו. "ברק נתניה היא עמותה, לא עסק רווחי". אם תשאלו אותו, תרומתה החברתית חשובה לא פחות מהניצחונות עצמם. לצורך כך הוא מביא למשחקים, כמו גם לאימונים, ילדים משכונות קשות יום, כדי "לנתב את דרכם טוב יותר לעתיד. זו הזדמנות להעניק לעיר, להיות חלק ממנה, ולשלב את זה עם הכדורסל שאני אוהב".

לכן ההופעה בליגת העל חשובה לו כל כך: "ככל שהקבוצה טובה יותר, זה עוזר יותר לקהילה. המטרה היא להגיע לטופ, במיוחד בגלל שזה משדרג את תדמית העיר. לאחרונה גם הסכימה העירייה להקים אולם כדורסל גדול יותר, שיכיל אולי 5,000 איש. אם היינו בליגה השנייה, הם לא היו עושים את זה".

יד אליהו עוד יהיה בידינו

על אף הצלחתה, הספונסר של נתניה לא רואה בפיינל-פור הבא יעד מובן מאליו. "בלתי אפשרי עדיין לדעת איך תיראה נתניה. מכבי, ירושלים, בני השרון וחיפה הן קבוצות טובות, ובחולון משקיעים הרבה כסף, כך שהליגה תהיה טובה יותר", אומר קולברן, "לנו יש תקציב קטן. הבעיה בהצלחה שהיא גוררת ציפיות, אבל אחד הדברים הטובים בנתניה הוא שיש אהבה טהורה, גם בקרב האוהדים. הם מקבלים אותנו בטוב וברע".

לא רק האוהדים - גם העירייה מפרגנת. תקציבה של נתניה, שהגיע בעונה החולפת לכארבעה מיליון שקל, צפוי לגדול. "נשחק באירופה, אז צריך יותר תקציב לנסיעות ולהוצאות מסביב. התייעצנו עם ראש העיר, ונעשה את זה, אבל לאט לאט. זה המפתח".

בינתיים, ועל אף כל השאיפות, ברק נתניה משנה את פניה. טוני וושהאם חתם בצרפת, דנילו פינוק בלאס וגאס, וגם מרקו קילינגסוורת' צפוי לעזוב. לפחות רוב הישראלים יישארו, וכך גם המאמן אריק אלפסי.

"הוא אדם טוב, מבין כדורסל ומכיר את הקבוצה כבר כמה שנים", אומר קולברן על אלפסי, "גם בליגה השנייה הוא נחל הצלחה עם נתניה. אנחנו מנסים, כאמור, להשאיר ככל שאפשר את הגרעין ביחד, וזה תקף גם לגבי המאמנים וההנהלה".

אלפסי כבר הספיק לתפוס כותרות בפיינל-פור, כשהתכתש פומבית עם פיני גרשון, אז עוד מאמן מכבי תל אביב. האם, בהתחשב בתבוסה למכבי בחצי הגמר, זאת היתה טעות? "אתה לא יכול לדעת איך אנשים יגיבו, כיצד הקבוצה תגיב", מרגיע קולברן, "לפעמים זה דווקא מוריד לחץ מהשחקנים, כי המאמן בפוקוס. אני קורא לזה 'נויזס', רעשי רקע.

"הדברים האלה לא חשובים. חשוב איך אנחנו על המגרש. מעולם לא שיחקנו היטב ביד אליהו. בשנה שעברה הפסדנו שם בכל המשחקים. אולי היינו צריכים להתרגל להיכל, פשוט לא קלענו טוב. ככל שנשחק שם ונתרגל לשם, נהיה טובים יותר".

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ