ליגת העל: כשמכבי חיפה והפועל ת"א התחלפו

ב-10 באפריל הפכה הפועל ת"א למכבי חיפה ולהפך. ורמוט נהיה ברקוביץ', שכטר דוהר כמו רוזנטל, וחיפה? לנו יש את דדי צוקר

ניר הופמן
"העיר" תל אביב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר הופמן
"העיר" תל אביב

לא רבים שמו לב לכך, אבל כמו בקומדיות הוליוודיות שמבוססות על החלפת זהויות, סרטים כמו "משנה מקום משנה מזל" או "שישי הפוך", גם בליגת העל היה רגע אחד קסום בשנה שעברה, שבו הכל התהפך ושתי הגיבורות הראשיות החליפו זהויות ברגע אחד. זה היה ב-10 באפריל, בתום הסיבוב השני כשהקיזוז הלוזוני יושם: בן רגע מכבי חיפה הפכה להפועל תל אביב, והפועל תל אביב קיבלה בתמורה את נשמתה של מכבי חיפה.

בימים שלפני המהפך הגדול (תצלום: ניר קידר)

אנחנו הפכנו פתאום לקבוצה הגנתית, מסתגרת אחרי יתרון. ובינתיים במרכז הארץ, הנשמה החיפאית שנכנסה בהפועל הקנתה לה סגנון משחק מהיר, טכני להפליא ומלא עוצמה, ממש כמו של אותה מכונה ירוקה שהכרנו. לפתע שלישיות ורביעיות בליגה הפכו מנת חלקם של שוכני בלומפילד, בעוד בקרית אליעזר הופיעה לה קבוצה לא מוכרת שרושמת בקביעות אחת-אפסים קטנים ואדומים. גם שחקני הפועל השתנו באותו רגע: ורמוט סיפק מסירות קסם של אייל, שכטר רץ על הקווים כמו רוזנטל ומי שהתבונן זמן רב בזהבי היה יכול לזהות בנקל את הווינריות הזאהי-ארמלית שנכנסה בו, בעוד תינוקות חיפה הפגינו כבדות וחוסר ביטחון שאפיינו תמיד את הלוזרים האדומים.

ההחלפה המיסטית לא עצרה על המגרש: אלי גוטמן, הגרמני ההגנתי, הפך בעזרתה לשלמה שרף ההתקפי של שנות ה-80, ואלישע לוי שלנו שוב נראה כלא יותר ממוטיבטור שייע סטייל. בחלונות הגבוהים שפכו הבוסים על הפועל ירוקים שהיו עד כה בעיקר ירוקים, בעוד הנשיא החיפאי הפזרן עבר לחסכנות הסתדרותית. וכמובן, ליגת האלופות, שהיתה עד אותו רגע בעיקר שלנו, הפכה לזירה אדומה שבה נצפו המראות של דגל הצ'מפיונס באיצטדיון. באסה. באסה אינדיד.

כמו בכל קומדיית החלפות, ההחלפה הזו נועדה להוכיח נקודה. וכמו במקרים רבים, הנקודה היתה שאסור לקנא. החטא שלנו היה שקינאנו בכם, קינאנו בזה שאתם מיוחדים, שאתם תל אביבים. קינאנו בזה שהתקשורת עוסקת בכם. בזה שיש לכם איזו גאוות יחידה, שאתם שרים גם כשאתם מפסידים, שאתכם אוהדים כל מיני יהלי סובולים ומיקי חיימוביצ'ים ואייל קיציסים, ואותנו רק איזה עוז אלמוג אלמוני. קינאנו בכם שלכם יש את אריק איינשטיין, ולנו יש את דדי צוקר.

רוצה להחליף חולצה? רפאלוב ובאדיר (תצלום: תומר נויברג/ג'יני)

אז הבנו. למדנו את הלקח. זה לא כיף לנצח 0-1 קטן. זה לא באמת "לפרק". זה הכל היה אירוניה אחת ארוכה. אף פעם לא היינו טובים בלהבין אירוניות. קיבלנו את העונש שלנו ועכשיו אנחנו מבינים שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו, כל אחד והגורל שלו, אי אפשר לשחק איתו. אנחנו נישאר מוחצים ושוטפים על המגרש, ומחוצה לו תמיד נהיה בצל של התל אביבים, המפסידנים אך הזוהרים. בסדר, מקבלים את זה בהכנעה. מהיום ניזהר במשאלותינו וכל זה. רק בואו נחליף חזרה כבר. אולי זה יקרה השבוע, אבל אם נלך לפי הסרטים, אנחנו יודעים שיש נקודה מאוד ספציפית שבה ההחלפה השנייה תתבצע: צריך לחכות לקיזוז הבא. זה הרבה, עוד חצי שנה. אבל זה בסדר, יש לנו סבלנות. אנחנו לא ממהרים לשום מקום. אתם יודעים, חיפאים.

הופמן הוא קופירייטר וכותב בלוג הספורט 'מצד שני'.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ