אורי טלשיר
אורי טלשיר
אורי טלשיר
אורי טלשיר

ביולי 2009 המריא יהונתן קופלב בן ה-18 לאליפות אירופה לנוער בפראג. שחיין הגב ממכבי חיפה, שלא הגיע עד אז להישגים משמעותיים בזירה הבינלאומית, ידע שזוהי ההזדמנות האחרונה שלו להבריק בגילאי הנוער. בחלומותיו הוורודים הוא דמיין עלייה לפודיום וזכייה במדליה יוקרתית, אולם המציאות הכואבת בלמה אותו כבר בשלב חצי הגמר.

"החברים שלו עלו לגמר, נכנסו לסגלים האולימפיים וקיבלו מלגות, והוא יצא משם עם כישלון טוטאלי", מעיד המאמן הלאומי, ליאוניד קאופמן. קופלב, שהתברך ב-192 סנטימטרים, פלג גוף עליון חזק וידיים ארוכות, התקשה לתרגם את הפוטנציאל הפיסי לביצועים מרשימים בבריכה.

יהונתן קופולוב. "אני עושה את זה מגיל שש בלי הפסקה ופשוט אוהב את זה. לא יכול לחשוב על משהו אחר" (תצלומים: דרור ארצי )

"תשכח את מה שהיה בנוער", עודד אותו חנן שטרלינג, מאמנו האישי, "עכשיו מתחילות התחרויות בבוגרים וזה עולם אחר לגמרי". קופלב לא נשבר והגדיר את 2010 כשנת מבחן. "הצבתי לעצמי רף מאוד גבוה, לקבוע את קריטריון A", הוא נזכר, "ידעתי שאם לא אעמוד בו, אז כנראה שאני לא ברמה המתאימה. שחיינים בכירים כמו אלון מנדל ועמית עברי עזרו לי להתגבר על לחצים".

וכך, שנה אחרי המפלה בצ'כיה, התייצב קופלב על המקפצה באליפות אירופה בבודפשט, תחרות הבוגרים הראשונה בחייו. "זו היתה תחושה שמעולם לא הרגשתי", הוא מתאר, "המון אדרנלין, התרגשות ולחץ. הצלחתי לנתב את זה למקום הנכון, וכשנגעתי בקיר פשוט לא האמנתי".

קופלב נתן תצוגת שחייה מזהירה, סיים במקום ה-11 ביבשת ב-100 מטר גב ונכנס לסגל הזהב האולימפי. "יצאתי מהמים, הלכתי לבריכת השחרור ורק אז קלטתי מה עשיתי. כולם נישקו וחיבקו אותי, אמא התקשרה אלי ובכתה מרוב התרגשות. הפתעתי אפילו את עצמי, לא חשבתי שאני מסוגל לשחות כל כך מהר".

משלחת ישראל לאליפות אירופה בבריכות קצרות

קאופמן, שראה במשך השנים הרבה צעירים שהתייאשו ותלו את כובע הים בטרם עת, שמח לפגוש אחד שלא נכנע. "היה ברור שהוא בכושר אדיר, אבל עד אז הוא לא ידע להתבטא בתחרויות", מסביר המאמן, "הרבה שחיינים צריכים ללמוד מהסיפור שלו".

בעקבות ההישג בקיץ האחרון, פרץ קופלב לתודעה בקרב חובבי הספורט. "זה היה משונה, פתחתי את העיתונים ולפתע ראיתי את השם שלי. השבוע קרה לי משהו מוזר - אחת המזכירות שיושבות אתי במשרד בבסיס אמרה שהיא יצאה לדייט עם מישהו, ופתאום, משום מקום, הוא התחיל לדבר על היציאה שלי לאליפות אירופה".

דייט מתחת למים

כמו רוב שחייני הצמרת, גם קופלב עבר דרך פס הייצור של מכון וינגייט, אבל בניגוד אליהם, הוא נטש את פנימיית המחוננים בתום שנה אחת בלבד. "נכשלתי בכל המקצועות ולא הצלחתי לשלב בין לימודים לאימונים", הוא מגלה, "החלטתי שהשחייה זה מה שחשוב ובכלל לא הגעתי לבית הספר".

ההורים שמו קץ להזנחה, וקופלב גילה שהוא מסוגל ללמוד ואפילו להצטיין, עם חמש יחידות בפיסיקה וממוצע בגרות מרשים. "אם לא הייתי שחיין, כנראה שהייתי איזה חנון של מתמטיקה או פריק של מחשבים", הוא מצחקק. אחרי השחרור הוא מתכנן לטוס למכללה בארצות הברית, על מנת לשכלל את המיומנות במקצועות הריאליים לצד אימונים אינטנסיביים.

באליפות שתיפתח היום בהולנד, ינסה קופלב להשתחל למשחה הגמר ב-100 מטר גב, המקצה החזק שלו, שאמור להוביל אותו למשחקים האולימפיים בלונדון, אם יקזז משיאו האישי קצת יותר מ-30 מאיות. "יהונתן הוא לא צוללן ועליו לשפר את העבודה התת מימית בבריכה, אבל בכל יום ובכל שעה הוא רואה את המטרה לנגד עיניו", מספר קאופמן, "יש לו עוד המון זמן להתבשל. שחיין מגיע לשיא לקראת גיל 24, ואני מניח שהוא יגיע רחוק".

קופלב מפנטז על האולימפיאדה מגיל 15. כעת, אחרי שנים של השקעה אינסופית, הוא מרגיש שהוא נמצא על המסלול הנכון ומקפיד על כללים נוקשים בכל תחרות. "תמיד אני שם אוזניות ושומע את קנייה ווסט", הוא משתף, "ממש לפני היציאה לבריכה, אני חייב לשלוח לחברה שלי הודעת טקסט בה רשום שאני אוהב אותה. רק אחרי שהיא מחזירה לי תשובה אני יוצא למים. לפני הקפיצה אני מנסה לנקות את הראש ולא לחשוב על אף אחד מסביבי. אני מנסה להתעלם מקהל האלפים ופשוט להתרכז, להסתכל על המים ולתכנן בדיוק מה אני עושה".

את חברתו דניאל הוא הכיר, איך לא, בבריכה. השניים ממשיכים להשתובב שם עד עצם היום הזה. "אפילו כשיש לי חופש, כמה שבועות של פגרה, אני הולך לשחות איתה בשביל הכיף. זה כמו דייט עבורנו. שחייה היא כל חיי, אני עושה את זה מגיל שש בלי הפסקה ופשוט אוהב את זה. לא יכול לחשוב על משהו אחר".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ