יורוליג: הרגע המכונן של טל ברודי ומכבי ת"א

כשטל ברודי שודל ב-1966 לעזוב את חייו הנוחים בארצות הברית לטובת מכבי תל אביב, הוא מצא קבוצה שמשחקת על מגרש בלטות, מתמודדת עם "תנאים פרימיטיביים" ומשוועת להצלחות ביבשת. אתו, יצאה מחזיקת גביע המדינה למסע קסום בגביע המחזיקות האירופי, שרדה את הקהל בסלוניקי, חוללה את נס בדאלונה, פינקה את שחקני בורגאס בקוקה קולה והגיעה עד לגמר מול וארזה, כשהיא משגעת את ישראל ומוכתרת לקבוצה של המדינה. סיפורה של עונה מהפכנית, שאחריה דבר לא חזר לקדמותו

הינך עוקב בהצלחה אחרי אריה ליבנת.

ניתן לראות עדכונים על כתבות חדשות בעמוד הארץ שלי

15.10.2009 04:12 עודכן ב: 03.04.2017 10:52

אריה ליבנת

תגובות

"2,000 סטודנטים יהודים יצרו תחושה של ביתיות, עודדו 'אל אל ישראל' ו'קדימה מכבי', ובסיום המשחק שרו 'הגביע הוא שלנו'", כך תיאר שליח "הארץ" את האווירה באולם בווארזה במשחק הראשון בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע בעונת 1966/67, בו נוצחה מכבי תל אביב 67-77. הניצחון בגומלין ביד אליהו בהפרש נקודה בלבד (68-67) דחה את החגיגות על זכייה בתואר אירופי בעשר שנים, אבל כבר אז הפכה מכבי לקבוצה של המדינה.

1966/67 היתה עונת המפנה של מכבי גם מבחינה הישגית. בשבע העונות הראשונות שלה באירופה הצליחה האלופה הישראלית לעבור שלב רק פעם אחת. "היינו יוצאים למשחקים באירופה ומתכננים לעצמנו אחרי כן טורנירים, כי אף אחד לא חשב שעולים שלב", מספר אמנון אבידן, משחקני הקבוצה.

בקיץ 66' החליטה פיב"א להקים מפעל חדש - גביע אירופה למחזיקות גביע. מכבי, מחזיקת גביע המדינה הטרייה, נרשמה אליו. מנגד, האלופה הפועל תל אביב ויתרה על גביע האלופות בגלל עייפות השחקנים ממשחקי אסיה בבנגקוק, וראתה כיצד מכבי זוכה בתהילה.

לא ברור מה הוביל לפריצה הגדולה - העובדה שמכבי הופיעה במפעל המשני וניצלה זאת, או הצירוף של טל ברודי. נח קליגר, יו"ר מכבי תל אביב מ-1951 ועד הגעתו של שמעון מזרחי ב-1969, מספר כיצד שכנע את כוכב מכללת אילינוי, שנבחר במקום ה-12 בדראפט ה-NBA בידי בולטימור בולטס, להעדיף את הליגה הישראלית. "באותן שנים היו לנו שחקנים מעולים, כמו תני כהן מינץ וחיים שטרקמן, שהיה הרכז הכי טוב שאי פעם שיחק בארץ. מה שהוא ידע על כדורסל, שאראס בחיים לא ילמד. אברהם הופמן, אם היו אז שלשות, היה קולע 60 נקודות למשחק. החבר'ה האלה פשוט חיו בתקופה הלא נכונה.

"במשך כל השנים האלו לא הבנתי למה אנחנו לא מצליחים באירופה, עד שהבנתי שצריך אמריקאים - כי לכולם היו אמריקאים. ברודי הגיע למכביה ב-65'. שמוליק יעקובסון ואהרון קפלן, שהיו בארצות הברית במחנה, כתבו לי בדואר, בנפרד, שראו שחקן מהמם, ושאשכנע אותו לשחק בארץ.

"כשהוא הגיע, הכנתי הכל כדי לעבוד עליו. הכרנו לו בחורה ואמרתי לו 'הרבה כסף אני לא יכול לתת לך, אבל אעשה אותך מלך בישראל'. הוא רצה לסיים את המאסטר באילינוי והגיע אחרי שנה. הוא קיבל ממני דירה ו-600 דולר. כבר ברגע שירד מהמטוס, עם כל הג'ט-לג, הוא טימטם את כולם. באותו רגע נוצרו הציפיות להצליח". ברודי מספר את הגרסה שלו: "כשהגעתי למכביה, מכבי ורשות הספורט נתנו לי אתגר - לקחת את הקבוצה לרמה אחרת. עד אז, מכבי לא עברה את השלב הראשון באירופה. זאת היתה העונה שיצרה שינוי כיוון גדול בכדורסל הישראלי".

משחק אחד, שלוש שעות

באותה תקופה, מכבי התאמנה ושיחקה באולם הישן על בלטות ברחוב מכבי, ליד קולנוע אורלי. את המשחקים באירופה אירחה ביד אליהו, שהיה מגרש עם בלטות ויציעי בטון ובלי קורת גג. לברודי לא היה קל לרדת ברמה. "לאילינוי היה מטוס פרטי, חדר הלבשה גדול ונקי עם סאונה, חדר כושר, פיסיותרפיסט ורופא צמוד והיכל של 16 אלף צופים. המשחקים שודרו בכל רחבי ארצות הברית. כאן, חדר ההלבשה היה זוועה, בקושי ירדו מים במקלחת, לא היה מקום לשבת בשירותים והכל היה מקולקל ומלוכלך. אבל התאפקתי ולא התלוננתי. ידעתי שאם נצליח, הכל ישתנה. האמונה ביכולתי להעביר דברים לשחקנים עלתה על כל התנאים הפרימיטיביים. גם לא הייתי רגיל לשחק במקום פתוח, אבל אולי זה היה יתרון".

בשלב הראשון בגביע המחזיקות פגשה מכבי את אריס סלוניקי. במשחק הראשון ניצחה מכבי 101-71 ביד אליהו, עם 42 נקודות של ברודי, אבל היוונים - כבר אז, מתברר - לא בחלו בשום אמצעי כדי לנצח. "במשחק הגומלין היתה אווירה עוינת, לא מהעולם הזה. זרקו כל הזמן דברים על הפארקט. המשחק ארך בערך שלוש שעות", מספר אבידן. קליגר מדייק: "יהודי אחד שישב בטריבונה מדד את הזמן וסיפר לי שהמחצית הראשונה ארכה 27 דקות והשנייה 32. בתקופה ההיא לא היה לוח שעונים, את הזמן מדדו בסטופר על היד. בכל פעם שהלכתי למזכירות לשאול מה התוצאה, שני שוטרים החזירו אותי לספסל. הוציאו שחקנים שלנו על ארבע עבירות, למרות שעשו רק אחת". "שחקן אחד שלהם עשה עלי עבירה שביעית ושמינית", מוסיף אבידן, "שאלתי אם הוא לא מתבייש, אז הוא יצא לבד מהמשחק". ברודי היה בהלם. "זה היה ניסיון ראשון שלי באירופה והייתי המום. בארצות הברית היו שופטים והכל היה מסודר. פה היה כזה בלאגן במשחק".

למרות כל הפרובוקציות, אריס הצליחה לנצח רק ב-20 הפרש, 91-71. קליגר: "השופטים, מפולין ומאיטליה, אמרו לי במחצית לא לדאוג כי הם לא יגיעו ל-30 הפרש". בארוחה משותפת שהתקיימה אחרי המשחק ניגש למכבי אחד השחקנים היוונים, קוסטאס פאריציס, והתנצל על האירועים. "הוא אמר לטל שהוא מתבייש שהוא יווני", מספר אבידן. פאריציס הפך בהמשך לסגן יו"ר התאחדות הכדורסל היוונית ועד היום הוא בקשר עם ברודי. קליגר לא חזר עם מכבי לארץ, ונסע לפיב"א להתלונן על אריס. בעקבות המשחק החליטה פיב"א שבמשחקים יישב במזכירות משקיף ממדינה נייטרלית.

בוסקטו לא שוכח

ברבע הגמר פגשה מכבי את חובנטוד בדאלונה. במשחק הראשון, בספרד, הובסו חניכיו של המאמן יהושע רוזין 69-101. "לא היינו רגילים לשחק על פארקט. החלקנו עליו והם עשו לנו בית ספר", מתרץ אבידן. במכבי השלימו עם סיום העונה האירופית, ומבדאלונה נסעו לטיול. "לקחתי את הקבוצה לארבעה ימים במאיורקה כי צריך גם לטייל. היה ברור שאי אפשר לנצח", צוחק קליגר.

ברודי חשב אחרת. "טל אדם נחמד, אבל לא חכם גדול", מלגלג עליו קליגר, "לפני הגומלין הוא אמר לשחקנים 'מה אתם מודאגים, צריך רק 16 סלים'". לאבידן יש גרסה מעט שונה: "בהפסקה הובלנו רק ב-4 (28-24), אז טל נכנס לחדר ההלבשה ואמר לנו 'זה רק 14 סלים ואנחנו יכולים לעשות את זה'. הוא עשה את המשחק, חיפשנו רק לתת לו את הכדור".

כנגד כל הסיכויים, מכבי ניצחה בדיוק ב-32 הפרש, 83-51, כשברודי מסיים עם 36 נקודות. "זה אחד המשחקים היפים שהיו בארץ", אומר קליגר, "כשהגענו ל-26-28 הפרש, השופטים קצת עזרו לנו. בוסקטו (רכז בדאלונה) לא סולח לי על זה עד היום". הוא בטח מתכוון לעובדה שהשופטים, סטפאנוטי מאיטליה ואווגאלאטוס מיוון, פסלו לו סל, שמונה שניות לסיום, בטענה לצעדים.


	מתוך האתר "צהבת"

על פי תקנון פיב"א זכתה מכבי לארח את המשחק המכריע, כעבור יומיים במוצאי שבת. "היה ברור שננצח, כי שלושה שחקנים שלהם היו פצועים", מספר קליגר. מכבי ניצחה בקלות 75-51, והדאגה היחידה של 5,500 אוהדיה היו טיפות הגשם שנפלו על משטח האבן במחצית השנייה וכמעט גרמו להפסקת המשחק.

הניצחון על הספרדים הוכתר מאוחר יותר ל"נס בדאלונה". תני כהן מינץ נזכר: "גם בעונות שמכבי לקחה את הגביע, תמיד היה סיבוב שמנצחים בנס ואחר כך הכל הולך טוב. זה מה שקרה שם. זה היה נס. לא בגלל שבדאלונה קבוצה כל כך טובה, אלא בגלל שהפסדנו סתם ב-32 הפרש. כמו שלא היינו רגילים לשחק על פארקט מעץ, כך להם היה קשה לשחק פה כשהאולם היה רטוב". ברודי: "לפני שנה, כשברצלונה הגיעה לאשדוד, סיפרתי להם שכאשר בבתי הספר אצלנו לומדים תנ"ך ומדברים על ניסים, מזכירים גם את נס בדאלונה. זה משחק ששינה את הכדורסל בארץ. עד אז הכדורגל היה ענף מוביל, ופתאום השחקנים הרגישו שכותרות הכדורסל עוקפות את הכדורגל. העם הבין שאנחנו באירופה. זה משחק שגם ששינה את האמונה של כל ענפי הספורט ביכולתה של ישראל להתמודד בספורט האירופי. כל העם קיבל מזה ביטחון. זאת אותה התלהבות שעזרה לחיילים שלנו במלחמת ששת הימים (שפרצה כעבור שלושה חודשים)".

הדרך לבורגאס

בחצי הגמר פגשה מכבי את בורגאס הבולגרית. "הארץ" דיווח על "מתח ודריכות שלא זכורים שנים רבות", אבל המשחק הראשון בכלל לא היה מותח - מכבי ניצחה 91-60 ביד אליהו ולמעשה סגרה את הסיפור. הגומלין אמנם התגלה כבעייתי, אבל לא בגלל משהו שקרה על הפארקט. קליגר: "הגענו דרך איסטנבול, ונכנסנו לבולגריה עם ויזה קולקטיבית, כשכל שמות השחקנים על דף אחד. כשעלינו לאוטובוס אמרתי לנהג בצחוק, 'אני מקווה שנגיע עד מחר בבוקר'. הוא ענה, 'אם יהיה לנו מזל, כי באמצע הדרך נגמר הכביש'. ירדנו מהאוטובוס והחלטנו לחכור מטוס כדי להגיע לבולגריה. באותה שנה התקציב שלנו היה פי 3-4 משנים קודמות. קיבלנו כסף ממרכז מכבי, העירייה נתנה הקצבה לאירופה וגם הצלחנו לגייס כספים מאוהדים. הבעיה שהיינו צריכים גם לחדש ויזה וגם לקבל אישור נחיתה מהבולגרים. שלטונות בולגריה אמרו שאי אפשר לנחות בבורגאס, כי שדה התעופה עמוס. איימתי שאם לא ירשו לנו לנחות, אלך לבית הדין האירופי ויעיפו את הקבוצות שלהם מאירופה לכמה שנים. אישרו לנו לנחות בבורגאס, וכשהגענו המקום נראה כאילו כבר שנים לא נחת שם מטוס. הביאו מוכסים מסופיה כי לא היו בבורגאס.

"מבורגאס נסענו ליאמבול, כי בבורגאס לא היה אולם. קיבלנו מלון עם שתי קומות ובכל קומה מסדרונות ארוכים עם חדרים, כשבסוף שירותים אחד שהיה בכלל סתום. אחרי המשחק (68-67 לבורגאס) הביאו לנו מסופיה שני ארגזי קוקה קולה. לשחקני בורגאס כמעט יצאו העיניים, אז העברנו להם בקבוקים. בשבילם זה היה אוצר. את אלו ששתינו ולא סיימנו השארנו בכוונה על השולחן, כדי שהם יקחו. באותו זמן היה נהוג שקבוצה מארחת נותנת דמי כיס לאורחת. אנחנו נתנו להם חמישה דולר ביום, והם נתנו לכל אחד קילו לבה (מטבע בולגרי), שזה לא היה שווה כלום. לא היה מה לקנות עם זה, חוץ מדברי עץ ומי ורדים. את הכסף שנשאר לנו נתנו למוכסים כשחזרנו, כי לא היה לנו מה לעשות אתו".

תקנון פיב"א באותם ימים קבע שהגמר יתקיים במשחק אחד בביתה של אחת הפיינליסטיות. מיד אחרי העלייה לגמר טס קליגר לווארזה כדי לדון בדבר עם ראשי איניס. "איניס היתה אימפריה. הכל היה להם - אולם, חדרי כושר, מסעדה, מועדון לילה. כל הגדולים שלהם ישבו אתי כל הלילה לשכנע אותי שנשחק אצלם. הם הציעו לי שבוע אירוח ל-25 אנשים ו-10,000 דולר בונוס. עניתי שאתן להם 30 איש ו-15 אלף. הם לא ידעו שאין לנו את הכסף הזה".

"ראינו שאי אפשר להסכים, אז הצעתי שנעשה שני משחקים. נסעתי ביחד עם מנכ"ל איניס, מארקו גואלקו, לישיבת ועדת המשחקים של פיב"א במדריד. ישבו שם כל הידידים שלי - ספורטה, סטנקוביץ' ואחרים, והם הסכימו. זאת היתה הפעם ראשונה שפיב"א שינתה שיטה ברגע האחרון. כשנחתתי בארץ, מאות אוהדים של מכבי הרימו אותי על כפיים, רקדו ושרו אתי. הפכתי לגיבור על זה שהצלחתי להביא את הגמר לארץ".

עם אשכול ודיין

לפני משחק הגמר הראשון, שנערך בווארזה, דיווח שליח "הארץ" כי ציר ישראל ברומא סיפר למכבי על קרבות בצפון הארץ בין מיראז'ים ישראליים למיגים סוריים, אבל השחקנים שרואיינו לכתבה לא זכרו שהדבר השפיע עליהם במשחק. העידוד הישראלי הנהדר עורר, לפי תיאור כתב "הארץ", גם את האוהדים האיטלקים: "היו קללות בין מחנות האוהדים, שגרמו להתערבות המשטרה". אבידן נזכר: "היו שם פלסטינאים וגם זרקו תרנגולות שחוטות למגרש". וארזה כבר הובילה ב-17 הפרש, אבל למרות יציאתו של כהן מינץ בחמש עבירות הצליחה מכבי לצמק בסיום ל-10.

משחק הגומלין ב-13 באפריל יצר גל אדיר של התעניינות. זאת היתה הפעם הראשונה שראש ממשלה (לוי אשכול) מגיע למשחק. גם משה דיין, שר הביטחון, החל להופיע באותה עונה. "כאן הוא הפך לידיד המחלקה", מספר קליגר. זה היה המשחק הראשון של מכבי ששודר ברדיו על ידי נחמיה בן אברהם בגל א'.

הבעיה הגדולה היתה כרטיסים, מאחר שהאולם הכיל אז רק 5,500 מקומות ישיבה. כהן מינץ: "הגיעו אנשים מהדרום ומהצפון. היתה ליד האולם בריכה, ומי שלא השיג כרטיס ישב על טריבונות וצפה במשחק על מסך". ברודי: "המדינה פתאום התהפכה. הדבר הנחשק ביותר היה להגיע למשחק של מכבי. היה לחץ על השחקנים לגבי כרטיסים. אני אישית קניתי 60 כרטיסים". קליגר לא זוכר אם מכבי עשתה מהמשחק הזה קופה: "הגזבר ברנרד חווסט קבע את המחירים. אני רק יודע שיכולנו למכור פי ארבעה".

ההתעניינות לא התבטאה רק במרדף אחר כרטיסים. ברודי: "הלחץ על השחקנים היה בלתי סביר. לא היה אחד במדינה שלא דיבר על כך. אז עוד לא היתה טלוויזיה, רק רדיו, אבל זה עבר מפה לאוזן. בקולנוע היו עושים סיכום של החדשות ודיברו עלינו. באותו יום, ובכלל בכל התקופה שלי, יום חמישי היה קדוש. לא היו בר מצוות וחתונות. מי שתכנן חתונה ביטל, כי ידע שאנשים לא יגיעו".

למרות הרצון הלאומי העז, מכבי לא הצליחה למחוק 10 הפרש והסתפקה בעצם הניצחון. את כד החרסינה האדום קיבל קפטן וארזה, פייראנג'לו ג'רגטי, מידיו של מזכ"ל פיב"א, וויליאם ג'ונס, אבל מכבי יצאה מחוזקת מהמשחק - ומהעונה. קליגר: "זאת העונה בה מכבי הפכה לאימפריה". אבידן: "פה הכל התחיל. באותה שנה הרגשנו שאנחנו מייצגים את המדינה. זה לא היה רק מכבי. אז לא התביישו לקרוא למכבי 'הקבוצה של המדינה'".