ניר וולף
ניר וולף

דודי סלע גילה את החיים האמיתיים. הוא נרדם בלי לכוון שעון מעורר, יוצא בלילה לבלות בנמל תל אביב, נרדף על ידי צלמי פפראצי בבתי קפה ולראשונה גם זוכה לנצל עד תום את הדירה השכורה בה הוא מתגורר במרכז העיר. ספונטניות וזמן פנוי, בהחלט לא חיים שגרתיים עבור טניסאי מקצועני.

"לא חוויתי את זה קודם, וכל סגנון החיים הזה נראה לי מוזר", הוא מאבחן ממקומו מושבו, על הספה בסלון מול הפלזמה. לפני שבועיים, כשהודח מהמאסטרס בשנחאי על ידי המדורג 396 בעולם, החליט סלע לעצור הכל. זה היה הפסד שישי ברציפות, שאחריו ביטל את השתתפותו בשני הטורנירים הבאים, הקדים את חזרתו ארצה ופתח בבטלה של שבועיים. ניקוי הראש, כידוע, הוא הכרחי.

דודי סלע."רק כשבאמת ארצה לשחק וארגיש שוב רעב, אחזור לשחק טוב" (תצלום ארכיון: אי-פי)

"כבר שבוע וחצי אני בארץ, ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי. אני לא זוכר מתי הייתי כאן יותר משבוע ברצף. אני מנסה להעסיק את עצמי - כדורגל, ים. בבוקר אני אומר 'אוקי, מה נעשה היום?', ואין לי מה לעשות. לא ייאמן כמה זה מוזר לי. בשבוע שעבר הלכתי לשחק כדורגל ובטעות לקחתי אתי את התיק עם המחבטים.

"אני לא מתאמן עכשיו. לקחתי קצת חופש. בדרך כלל יש לי המון תוכניות, צריך לארגן טיסות, עוברים ממדינה למדינה, וכל הזמן לחץ של משחקים ותחרויות ואימונים. פתאום אני בבית, קם בעשר בבוקר ולא עושה כלום. זה כיף לי. משהו אחר לגמרי, וזה מוזר מאוד. רק שאני לא אתרגל לחיים האלה ולא ארצה לטוס", הוא מתלוצץ, "האמת, זה קשה לי כי על כל יום שאני לא מתאמן יש לי מצפון ואני מתבאס, אבל אני יודע שאני צריך את זה. אני חייב את זה נפשית".

את העונה החולפת החל סלע מהמקום ה-120 בעולם, "ואני מאמין שאסיים בסביבות 50-60. בסך הכל היתה לי שנה מאוד טובה, חוץ מהחודשיים האחרונים".

מה כבר אפשר להפסיד? הכל

למעשה, הכל התחיל בנקודה בה הסתיים רגע השיא של חייו, לפחות עד עתה - העלייה לחצי גמר הדייויס. "שיחקתי ארבע תחרויות ברצף ואז בווימבלדון, משם לדייויס מול רוסיה בארץ ואחר כך ישר טסתי לחודשיים בארצות הברית. לא היתה לי שום מנוחה, עשיתי טעות כשבחרתי לשחק ביותר מדי טורנירים, ושילמתי על זה. היו לי הגרלות ממש טובות, הייתי אפילו יכול לסיים את השנה במקום ה-15 בעולם, אבל זאת בעיקר אשמתי שלא לקחתי חופש. במבט לאחור, הייתי מוריד מעצמי אולי שש-שבע תחרויות מהעונה הזאת. כבר לא היה לי חשק, הייתי משחק בלי שום אנרגיות, בלי כלום.

"אם הייתי עכשיו שוב בנקודה הזאת, כנראה שהייתי עושה את אותה טעות, כי אתה אומר לעצמך 'אני בשוונג עכשיו', וכשיש לך ביטחון בטניס אז זה קל לנצח. הגעתי לשמינית הגמר בווימבלדון, ניצחתי את רוסיה בדייויס, ואמרתי 'אני אסע לתחרויות בארצות הברית, אני מדורג שני-שלישי. מה אני כבר יכול להפסיד שם?'. עובדה. לא נתתי מספיק והפסדתי לשחקנים שאפילו לא נמצאים במאייה הראשונה. הייתי מגיע למגרש בלי קהל, לא היתה לי מוטיבציה ושאלתי את עצמי למה לא לקחתי חופש - עוד לפני שהמשחק התחיל.

"הראש שלי היה יותר מחוץ למגרש מאשר על המגרש, לא הצלחתי להתרכז למשך משחק שלם. אבל זרמתי, אמרתי: 'אסיים פה בחצי גמר, שם ברבע גמר, ואגיע למקום ה-20 בעולם'. זה לא היה קל. הפסדתי, התעצבנתי, במשך שבועיים הייתי פצוע במפשעה ורצתי אחרי נקודות דרוג סתם. הגעתי לאליפות ארה"ב עם הגרלה טובה בסיבוב ראשון (קווין קים, 100 בעולם), אבל שיחקתי גרוע ובכלל לא רציתי להיות על המגרש. אחרי משחקים לא הצלחתי להירדם, ואני לא מדבר על יום-יומיים אלא על שבוע-שבועיים. הייתי חושב רק על 'למה אני ככה, למה אין לי מוטיבציה, לאן נעלם הרעב הזה'.

"המשכתי להתאמן פעמיים ביום, אבל לא השקעתי הכל מעצמי. דקה אחרי משחק כבר שאלתי את עצמי 'מה עשית עכשיו? למה שיחקת ככה?'. אני בא לאליפות ארה"ב, התחרות הכי גדולה בעולם, ולא נותן מעצמי 100%. לא יודע ממה זה נובע, אנשים מחוץ לטניס לא יכולים להבין את זה.

"ניסיתי לעודד את עצמי ולומר: 'הטניס זה החיים שלי, מזה אני אמור לחיות ולעשות כסף'. אבל אז שוב מצאתי את עצמי בפיגור, כשאני לא עושה שום דבר בשביל לשנות משהו במשחק ולהתחיל לנצח. רק בחצי גמר הדייויס הכל התחבר לי והבנתי מה קורה. הגעתי לספרד מרוקן לגמרי, סיפרתי לאייל רן (הקפטן) שאין לי אנרגיות, ורק התלוננתי. בכל אימון הייתי מתעצבן, שובר מחבטים. לא היה לי כיף להיות על המגרש".

גם אחרי המנוחה, סלע עדיין מחפש את התשוקה שבערה בו לפני חצי שנה. "הייתי אמור לנסוע לשתי תחרויות - וינה ובאזל - וביטלתי בגלל שאני מרגיש לא מוכן. לא התאמנתי מספיק, ובראש אני עדיין לא במצב של לחזור. כל מה שאני עושה זה לברר עם עצמי לאן נעלם הרעב שלי לטניס. כנראה שאני צריך חופש, להטעין מצברים ולהרגיש מוכן. רק כשבאמת ארצה לשחק וארגיש שוב רעב, אחזור לשחק טוב. אני מקווה שזה לא יהיה עוד שנתיים", הוא צוחק.

השבוע ייקח סלע את המחבט וישוב בהדרגה לאימונים. הכוונה היא לשים דגש על כושר גופני, לשלב טורניר או שניים ולהכין את הגוף והראש לעונה שתיפתח בינואר. "אעשה תקופת הכנה ארוכה. אני רוצה לעבוד על כמה אלמנטים, לשנות דברים והפעם יהיה לי זמן לזה, מה שלא היה לי בעבר".

את האימונים יקיים סלע עם מאמנו החדש, עמוס מנסדורף. שיתוף הפעולה בין השניים הוא חלק ממסגרת אימונים שבנה איגוד הטניס. התוכנית החדשה מאחדת את עובדי האיגוד (מנסדורף, עודד יעקב, אנדי זיגמן ואחרים) עם סלע, נעם אוקון, הראל לוי ומספר צעירים.

"כשאהיה בארץ, עמוס יהיה זה שקובע. אעבוד אתו רוב השנה, ובשאר הזמן עם המאמנים האחרים", מפרט סלע, "עבדתי עם מנסדורף מדי פעם בעבר, ותמיד זה נתן לי הרגשה טובה בטניס שלי. גדלתי עליו, אני רוחש לו הרבה כבוד וזה מרגיש מיוחד לעבוד אתו. לא כל אחד זוכה לכבוד הזה. כשאני מכה אתו, אני מדמיין מה היה קורה אם הוא היה משחק בתקופה שלנו. כנראה שהיינו ממש טובים בדייויס".

התקופה הקשה של סלע הובילה גם לסיום העבודה עם חבר הילדות והמאמן היוצא, יואב שב, אחרי יותר משנתיים. "יואב באמת היה עשר. קפצתי אתו עד המקום ה-29 בעולם ומגיע לו הרבה קרדיט על כך, אבל נכון לעכשיו זה הסתיים. מאמן זה כמו חברה, ואני מרגיש שהשינוי הזה נחוץ, שאני צריך להתרענן קצת עם מישהי אחרת".

"השאיפה לעונה הבאה היא קודם כל לא להיפצע, טניס גומר את הגוף", מעיד סלע, "הרבה משחקים אני גומר כשהגב, הברכיים והידיים הורגות אותי. מבחינת דרוג, הייתי שמח להישאר בטופ-40. אני בהחלט מאמין שאני שחקן ששייך לטופ-40".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ