בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אליפות העולם בניווט: לא מאבד את הצפון

גיא סבו-בר עשה כל מה שצריך כדי להפוך לנווט מקצועי: התאמן בסקנדינוויה ("ה-NBA של הניווט"), הצטייד במאמן אתלטיקה ובפסיכולוג ספורט ורכש בגדי פוליאסטר בהזמנה מיוחדת מנורווגיה. עכשיו הוא רק צריך להשתדל לא ללכת לאיבוד

3תגובות

אליפות העולם בניווט | 10 עד 20 באוגוסט

גיא סבו-בר היה ילד ספורטיבי, אבל ממש לא טיפוס של טבע. הוא שיקשק מכלבים שנקרו בדרכו, לא התעניין בנעשה ביערות הסמוכים למודיעין, עיר הולדתו, ונסע במונית אל העיר הגדולה כדי לקלוע לסל במדי קבוצת הנערים של מכבי תל אביב. כשעלה לכיתה ז' נתבקש לבחור באחת מבין ההתמחויות בבית הספר - כדורסל, אתלטיקה או ניווט. כדי לגוון ולהרחיב אופקים, בחר באופציה האחרונה (והמסתורית).

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

בימי חול המשיך לכדרר על הפארקט בתל אביב, ובסוף השבוע לקח מצפן ומפה ויצא לשוטט בקברות המכבים, בבקעת הנזירים וביתר האטרקציות שטומן בחובו יער בן שמן. "נדלקתי", הוא נזכר במשיכה הפתאומית לתחרויות הניווט, "בכדורסל הייתי סוליסט, לא אהבתי למסור. הגעתי לניווט, ראיתי שאני לבד והבנתי שזה בשבילי. יש לי את הדרך שלי ואני המאמן של עצמי".

סבו-בר ביער. "ראיתי שאני לבד והבנתי שזה בשבילי" (תצלומים: שרון בוקוב)

שילוב של סנטימטרים שחסרו לו והצלחה באליפות העולם לבתי ספר בניווט בכיתה ט', שכנעו את סבו-בר לנטוש כעבור שנה את הכדור הכתום ולהתמסר למפה. בזכות המהירות וכושרו גופני, הוא החל לנצח את בני גילו בתחרויות מקומיות, אבל ידע שקפיצת המדרגה האמיתית תתרחש מעבר לים. "סקנדינוויה זה ה-NBA של הניווט", הוא מתפעל ממגוון השטחים האדיר, "המקצועיות שם ברמה גבוהה מאוד. למדתי מהם שיטות אימון, וגם כמויות האימונים שלהם לא נורמליות. בארץ אני מתאמן תשע פעמים בשבוע ואנשים מסתכלים עלי כמו משוגע, בעוד שהסקנדינווים מתאמנים 14 פעמים באינטנסיביות הרבה יותר גבוהה".

סבו-בר בילה שבועות רבים במחנות אימון במקומות האקזוטיים ביותר שניתן להעלות על הדעת ("לפלנד יפה כמו שאומרים, מישורים ענקיים ומדרונות סקי"), חווה את השיגעונות של המקומיים ("מסיימים אימון, קופצים למים הקרים באגם ואז נכנסים לסאונה") וגם הבין שהסטטיסטיקה המצערת לא משקרת ("ניווטתי וראיתי מישהי בוכה, הסתבר שמישהו מהמשפחה שלה התאבד"). הישראלי הצטייד במאמן אתלטיקה ובפסיכולוג ספורט שהקנה לו את הכלים להתמודדות עם לחצים, אך באליפות העולם לנוער שנערכה לפני חודש בפולין, הדברים לא הלכו כפי שתכנן. "הגעתי לשם תשוש", הוא מודה, "הראש שלי לא היה שם, חשבתי יותר על הרגליים מאשר על הניווט עצמו. אחרי התחרות הבנתי דבר אחד - אני צריך לעבור לגור בפינלנד, להתאמן שם בחודשי הקיץ ולחזור לארץ בחורף. רק כך אפשר להתקדם, בישראל נגמרים המסלולים ובעייתי לרוץ ביער כשיש קוצים".

שרוט ופרפקציוניסט

את התכנית הגרנדיוזית נאלץ סבו-בר לדחות לעוד שנה לפחות, אז יגיע השחרור המיוחל מצה"ל, שם הוא משמש כיום מדריך בחדר כושר. בכל יום, השעון המעורר מקפיץ אותו מהמיטה בחמש לפנות בוקר כדי להמשיך בהכנות לקראת אליפות העולם לבוגרים הראשונה בחייו, שתחל בצרפת ביום רביעי. מקום בין 30 הראשונים מתוך 55 משתתפים במקצה המוקדמות (אחד מבין שלושה) ייחשב עבורו למשביע רצון בהופעת הבכורה.

לתחרות באזור ליון יתייצב סבו-בר עם בגדי הפוליאסטר שהזמין במיוחד מנורווגיה. "אני עושה חימום, לוקח עשר נשימות, מנסה להתרכז ולדמיין את עצמי רץ בלי טעויות לתחנה הראשונה", הוא מתכונן, "מהרגע שאני מקבל את המפה יש מעין חשש, הכל לא צפוי וזה היופי. בהדרגה אתה שולט במצב ולא מרגיש את הריצה, רק רוצה להגיע כמה שיותר מהר לתחנה הבאה. האדרנלין מתפרץ כל הזמן, להגיע ליעד בלי טעויות זו תחושת סיפוק נהדרת. אם טעיתי, עלי להתמודד עם הלחץ ולהחליט שמעכשיו הניווט יהיה מושלם".

הדרך לשלמות בהרי צרפת רצופה במכשולים. "השטח מאוד טכני, יש הרבה גזעי עץ על הקרקע והריצה ביער סבוכה", מנתח סבו-בר, "הכי מפחיד להיתקע באמצע סבך - במפה נראה שאפשר לעבור אותו, אבל כשאתה מגיע אליו אתה תקוע באמצע ולא יודע לאן ללכת. בתחרויות תמיד הולכים לאיבוד. אם אתה רץ מהר יותר מכפי שאתה מנווט, אתה מוצא את עצמך מחוץ למפה. אם ארוץ לאט יותר ממה שאני רגיל ולא אעשה טעויות, תהיה לי תוצאה טובה".

סבו-בר בן ה-20, שאוהב משום מה לנווט בגשם, מרגיש "קצת שרוט ומאוד פרפקציוניסט", יודע שמדובר בתחביב יקר שלא יימשך לעד, אבל שואף לנווט במקצוענות לפחות בחמש השנים הקרובות כדי להתברג בצמרת העולמית. "זו דרך החיים שבחרתי, נראה לי שזה הייעוד שלי", הוא מסכם, "בזכות הניווט אני יותר עצמאי ויש לי יותר ביטחון. עד לפני שנתיים רצתי בעיר כי פחדתי להסתובב לבד ביערות. עכשיו, מי יעז לגעת בי? אני כבר מכיר את כל הכלבים ביער".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#