"אל בוצ'ה" תמיד העדיף לשחק בקצב אחר

ריקרדו אנריקה בוצ'יני, שחקן נבחרת ארגנטינה זוכת גביע העולם ב-86' ואחד ממושאי ההערצה של דייגו מראדונה, חזר לשחק כדורגל בגיל 53. הוא הכריז שיהיה יעיל ל-20 דקות בלבד, אבל ביקש להתחלף לבסוף רק בדקה ה-43. "אני שמח שהילדים שלי זכו לראות אותי משחק", סיכם

רועי בית לוי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רועי בית לוי

"הוא נראה כמו וודי אלן על מגרש כדורגל", אמר עליו חורחה ולדאנו, מי שזכה עם ארגנטינה כשחקן בגביע העולם ב-86'. היו לו רגליים עשויות מחוט ברזל, גוף מפלסטלינה וראש של פקיד מכס, כולל קרחת מבריקה וכמה קווצות שיער סוררות שהוא היה מלווה בריבית, מצד אחד של הראש לצדו האחר. ריקרדו אנריקה בוצ'יני, "אל בוצ'ה", הגיע ביום טוב לגובה של 1.68 מ' ושקל כ-70 ק"ג. הוא לא נראה כמו שחקן כדורגל טיפוסי, אבל היה אחד מגדולי האלילים של הכדורגל הארגנטיני במשך עשרים שנה.

בגוף המצחיק הזה של בוצ'יני היו חבויים כל הסודות של הכדורגל הדרום אמריקאי. הוא שנא לנגוח ("נשארו לי רק ארבע שיערות על הראש ואני לא מתכוון לסכן אותן", אמר פעם), רגל שמאל שלו היתה כמעט חסרת משמעות, וגם ברגל ימין הוא לא אהב לבעוט חזק מדי. הוא תמיד העדיף ללטף את הכדור, לשכנע אותו בעדינות להתגלגל בדיוק לאן שהוא רוצה. הוא היה גאון של כדורגל. כל מי שראה אותו משחק יכול להישבע בכך. כולם, חוץ מבוצ'יני עצמו.

הוא אף פעם לא דיבר על כדורגל בתשוקה גדולה מדי. הוא תמיד נשאר צנוע, גם כשהאוהדים קראו בשמו בהתלהבות, גם כשהפרשנים היללו אותו. הוא היה טיפוס רגוע, קצת משעמם. הוא לא אהב להתאמן ושנא לרוץ. פעם שאלו אותו מה הוא חושב על יוהאן קרויף הגדול. "הוא רץ הרבה, אבל למרות זאת הוא שחקן טוב", ענה בוצ'יני. הוא אף פעם לא הבין למה שחקנים מוכשרים צריכים להזיע.

היתה לו דעה ברורה מאוד על מהות הכדורגל: "מסירות כפולות, הטעיות ומסירות עומק". הוא תמיד שיחק כדי להשיג שער, בתנאי שמי שיכבוש אותו יהיה שחקן אחר מהקבוצה שלו. בסוף שנות ה-70, במשחק ידידות של נבחרת ארגנטינה, בוצ'יני סדר לחבריו להתקפה עשרות מצבים נוחים ליד השער, אבל הם החטיאו את כולם. במהלך ההפסקה הוא פנה לחבריו בחדר ההלבשה בכעס: "בקצב הזה לא תהיה לי ברירה אלא להבקיע שער בעצמי". בוצ'יני בעט לשער רק אם לא היתה לו ברירה.

הוא זומן לנבחרת לפני המונדיאלים של 1978 ו-1982, אבל בשני המקרים הוא נופה מהסגל ברגע האחרון. לפני המונדיאל של מקסיקו 86', המאמן קרלוס בילארדו רצה לוותר על שירותיו - בוצ'יני בן ה-32 כבר היה מעט מעבר לשיאו - אבל דייגו מראדונה, המנהיג הבלתי מעורער של הנבחרת ואחד ממעריציו הגדולים ביותר של "אל בוצ'ה", התעקש שהוא יישאר בסגל. הוא היה המחליף של מראדונה, ללא ספק אחד התפקידים הקשים בהיסטוריה של המשחק. במונדיאל הזה דייגו היה בלתי ניתן לעצירה, וכל כדור שהוא נגע בו, ברגל או ביד, הפך ליהלום. בוצ'יני רשם לזכותו רק שש דקות משחק, כשנכנס כמחליף של חורחה בורוצ'גה בניצחון 2-0 על בלגיה בחצי הגמר. כשהוא עלה על כר הדשא, מראדונה חלק לו כבוד בשתי מלים: "dibuje. Maestro" (צייר, מאסטרו).

בוצ'יני אמר שהוא לא הרגיש כמו אלוף עולם אחרי המונדיאל, אז הוא חזר לליגה הארגנטינית כדי לזכות כעבור שנה בעוד אליפות עם אינדפנדיינטה, הקבוצה בה שיחק במשך כל הקריירה המקצוענית שלו. הוא עלה לקבוצה הבוגרת בשנת 1972, בגיל 18, ולא הוריד את החולצה האדומה עד 1991. האוהדים של הקבוצה היו מטורפים עליו. הם הקדישו לו את הקריאה הפשוטה והבלתי נשכחת "בו-בו-צ'יני, בו-בו-צ'יני", וכשהחליט לפרוש בגיל 37, הלב שלהם כמעט נשבר. בוצ'יני תלה את הנעליים ועבר לאמן את קבוצות הילדים של אינדפנדיינטה.

שחקן למשימות מיוחדות

עכשיו, בגיל 53, הוא חוזר. אמנם בוצ'יני כבר לא יכול לעמוד בקצב של הליגה הראשונה בארגנטינה, גם עם הסגנון האטי ומעט עצל שלו, אבל הכושר הנוכחי שלו הספיק לו ביום ראשון כדי לשחק 43 דקות בליגה הרביעית, במדי באראקאס בוליוואר. חברו הטוב אנריקו סאקו, עיתונאי ואיש עסקים שרכש לפני ארבע שנים את באראקאס, ביקש ממנו להצטרף למשחק אחד, כדי לסייע לקבוצה במאבק העלייה שלה לליגה השלישית (וגם למשוך מעט רעש תקשורתי). בוצ'יני הסכים. ביום שישי הוא ניגש למשרד ההתאחדות כדי לחתום על טפסי ההעברה שלו - רשמית הוא עדיין נחשב לשחקן של אינדפנדיינטה - וביום ראשון הוא עלה למגרש מול 5,000 צופים, בחולצה אדומה, כמובן. כל נגיעה שלו בכדור לוותה במחיאות כפיים סוערות. לפני המשחק הוא אמר שהוא יכול לשחק רק 20 דקות, אבל רק בדקה ה-43 ביקש לצאת.

באראקאס ניצחה בסופו של דבר את דפורטיבו פוואחו 2-1, ובוצ'יני נשמע שמח, אבל גם קצת מאוכזב: "זה היה נהדר. אני שמח שהילדים שלי זכו לראות אותי משחק. התרגשתי מאוד ועשיתי כמה דברים יפים, אבל המגרש היה מעט רטוב מדי לטעמי ולא ממש הצלחתי לשלוט בכדור. האמת? זה השאיר לי טעם של עוד". גם לנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ