בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השבוע לפני 39 שנה: מורשת קהת

הגורל לא חס על קהת שור, שנספה בטבח הספורטאים במינכן, אבל החותם שהשאיר על ענף הקליעה בישראל הוא תזכורת נצחית לפועלו

תגובות

5.9.72 - במהלך המשחקים האולימפיים בקיץ 1972, הגיעה למינכן אשתו ההולנדית של מאמן הסיף הישראלי אנדריי שפיצר. מאמן הקליעה קהת שור הציע שאנקה תלון במיטתו, שהיתה סמוכה לזו של שפיצר בחדר הראשון בביתן הישראלי. אנקה סרבה, והשתכנה במלון בקירבת מקום.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

מספר ימים לאחר מכן, שור הלך עם קרובי משפחתו לצפות במחזמר "כנר על הגג". הם הפצירו בו ללון אצלם, אבל הוא לא רצה להשאיר את שפיצר לבד בחדר. כך חזר היישר לגורל אכזר - הטבח הנוראי שביצע כמה שעות לאחר מכן ארגון המחבלים "ספטמבר השחור" בספורטאים הישראלים.

קהת - שנקרא על שם סבו של משה המקראי - נולד ב-1919 בעיירה הרומנית פודו אילואיי. הוא היה ספורטאי מצטיין ועסק במספר ענפים, ביניהם טניס, סקי וקליעה, אך כבר בגיל צעיר התמסר לאימון ולטיפוח בני נוער. הוא אימן קלעים רבים, שחלקם הגיעו לנבחרת הלאומית. "הוא היה נוסע כל הזמן למחנות ברומניה ומחוצה לה", נזכרת בתו היחידה מיכל, "המטווחים היו בחוץ ובחורף אי אפשר היה להתאמן, אז הוא הזמין את הקלעים הביתה והיה עושה להם אימוני משקולות".

שור. "תמיד רצה ללמוד עוד" (תצלום: י.פ.פ.א)

ב-5 בספטמבר 1963, תשע שנים בדיוק לפני אותו לילה נוראי במינכן, עלתה משפחת שור לארץ. "אבי היה מאוד ציוני ורצה לעלות קודם, אבל השלטונות ברומניה לא רצו לשחרר אותו כי הוא אימן את הנבחרת, ונאלצנו לברוח לישראל דרך איטליה", מספרת הבת.

זמן קצר לאחר מכן מונה שור למאמן הנבחרת הלאומית והפך את ענף הקליעה לאחד המובילים בספורט הישראלי. "הוא היה אדם בעל סמכות עליונה בנושא", מספר שמואל ללקין, שהיה אז מנכ"ל ההתאחדות לספורט. "ענף הקליעה תמיד היה פופולרי בקרב צעירים שהשתחררו מהצבא, אבל לשור היה ניסיון רב כקלעי והוא פיתח מאוד את הענף".

"בארץ לא היו אנשי מקצוע כמותו", מספר הנרי הרשקוביץ, חניכו הבכיר של שור, "הוא עשה המון בשביל הקליעה בישראל והשאיר אחריו דורות של קלעים. הוא היה נחמד והיה קל לעבוד איתו. הוא גם לא אחד שחשב שהוא יודע הכל, אלא תמיד רצה ללמוד עוד".

ההישגים של שור מדברים בפני עצמם. מתוך עשרה ספורטאים ישראלים שנשלחו לאוליפיאדת טוקיו 1964, שלושה היו קלעים - מקסים כהן, נחמיה סירקיס וחנן קריסטל. ארבע שנים לאחר מכן, במשחקים האולימפיים במקסיקו סיטי, יוצגה ישראל בארבעה ענפים בלבד, ביניהם קליעה.

לפני אולימפיאדת מינכן יצא קהת עם שני הנציגים הישראלים, הרשקוביץ וזליג שטרוך, למחנה אימונים ברומניה. גם אשתו שרה יצאה איתם, ונשארה שם בזמן שהנבחרת שבה לארץ לפני היציאה למינכן. בדיוק ב-5 בספטמבר חזרה שרה שור לישראל. באותו זמן, בתה כבר ידעה שמשהו נורא קרה במינכן.

"נודע לי על כך דרך הרדיו", אומרת מיכל, "שמעתי ששני ספורטאים נרצחו ושיש בני ערובה. הייתי שקטה, היתה לי הרגשה שהוא לא ביניהם. אספתי את אמי משדה התעופה ונסענו הביתה. בערב נודע לנו שאבא בין החטופים. היינו בהלם, לא רציתי להאמין. אמרתי שהם לא יודעים בדיוק מי שם, ושהם בטוח טועים". המחבלים לקחו את תשעת החטופים לשני מסוקים, ובניסיון החילוץ של משטרת גרמניה נהרגו כל הספורטאים. מסוק אחד נשרף כליל על ידי המחבלים, והמסוק השני ספג יריות מהשוטרים הגרמנים. שור היה במסוק השני, והעיתון "דר שפיגל" בישר למשפחתו כי ככל הנראה נהרג מאש הגרמנים.

מיכל, שהתחתנה זמן קצר לפני האסון עם אברהם שחר, קראה לבנה הבכור שנולד כעבור שלוש שנים על שם סבו. בנו, ברק, הפך לפני חמש שנים לנכד הראשון של חללי מינכן, ונכח בטקס האזכרה כבר בגיל שלושה חודשים. עדי, בתה הצעירה של מיכל, הירבתה לספר על סבה בזמן שהשתתפה בתכנית הטלוויזיה "הדור הבא 24/7". "לא הכרתי אותו, אבל זה משהו שגדלתי עליו וזה תמיד יצר אצלי תחושת הזדהות וגאווה", היא מספרת.

השבוע לפני 21 שנה | לידתו של אלוף

5.9.90 - איוון לנדל זכה באליפות אוסטרליה וברולאן גארוס, אבל אליפות ארה"ב היתה ה-טורניר שלו. בין 1982 ל-1989 הגיע הטניסאי הצ'כי לגמר שמונה פעמים ברציפות והוכתר לאלוף שלוש פעמים.

ב-1990 הוא הציע לטניסאי אמריקאי בן 19 להשקיע בחיזוק גופו, דבר שהתבטא בשכירת מאמן אישי ובעבודה אינטנסיבית שכללה ריצות והרמת משקולות במשך שש שעות ביום. בהמשך אותה שנה התייצב הילד - אחד, פיט סמפראס - בדרכו של לנדל בפלאשינג מדו, ברבע הגמר.

בקרב שארך חמש מערכות, מצא עצמו לנדל תחת מתקפה של 24 אסים, ולבסוף הפסיד 6-2, 4-6, 3-6, 7-6, 6-4. הרצף שלו הסתיים, ולגמר בארה"ב הוא לא חזר מעולם. סמפראס, לעומתו, עשה אז את כל הדרך, ניצח את אנדרה אגאסי וזכה בתואר גראנד סלאם ראשון מתוך 14. כך מתחילים קריירה גדולה.

השבוע לפני 55 שנה | הספירה החלה

7.9.56 - היריבה היתה קורינתיאנס. המשחק היה ידידותי. והוא, בן 15 ועשרה חודשים, חודש בלבד אחרי שהחל להתאמן בבוגרים של סנטוס, פתח על הספסל. במחצית השנייה נכנס במקום הכוכב דל וקיו, ותוך דקות כבש אחרי הדיפה של השוער. "הייתי באקסטזה, רצתי כשאני חובט באוויר מרוב אושר. זה היה מעבר לחלום", סיפר באוטוביוגרפיה שלו. סנטוס ניצחה 1-7.

הדרך למעלה היתה מהירה. ב-17 המשחקים הבאים כבש 11 שערים, שנתיים אחר כך היה אלוף עולם, ועד שסיים את הקריירה הענקית, מצא את הרשת מעל 1,200 פעמים. אך אותו משחק בספטמבר 56' נותר חקוק בזיכרונו. הרי באותו יום, הבקיע פלה את שערו הראשון בבוגרים. (אמיר ענבר)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#