בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אייקידו, אמנות הלחימה של בית"ר ירושלים

תגובות

1 בית"ר

לאט לאט, בית"ר התעשתה. זה התחיל עם התקפות מתפרצות, המשיך עם התקפות מסודרות, ומשם אל התקפות מסודרות-מהירות - כאלה שנראו למראית עין כהתקפות מתפרצות. זה היה בעזרת התנועה של חיפה, כמו אייקידו, אמנות הלחימה שעובדת לפי תנועת היריב ומתמזגת בהתאם אליה. רוני לוי הכין את שחקניו נגד חיפה, כמעט יתר על המידה (קרי, ההתייחסות היתה קודם לקבוצה היריבה ולא לקבוצתו), אבל שחקני בית"ר לקחו את זה הלאה בעזרת התנועה. עזריאל, כמו שאומרים בכדורגל, "לא הרים את הראש", וקטנה לפינה הקרובה היתה מסיימת את המחצית הראשונה עם 1-0. אגב, דברים כאלה אינם קשורים לחוסר ניסיון, אלא לבמה. במשחק נוער הוא היה עושה מזה גול, אבל אתמול הוא "רק רצה לגמור עם זה". המדיום הוא המסר, וכו'

2 חיפה

חיפה שיחקה באנמיות. בעצם לא; "אנמיות" היא תכונה של קבוצה שמגיבה בהתנשאות אל הסיטואציה. חיפה, אם כן, שיחקה באפרוריות ובפיזור. כמו קבוצת מרכז טבלה משעממת שכל שחקניה הרוויחו מחוסר ערנותו של בעל הקבוצה. סוכניהם הוציאו חוזים ללא פרמיות - "שכר פיקס". קטן לא סיפק מסירה מבריקה אחת, חמד לא רכב על המומנטום שלו, ודוואלישווילי ניסה להיכנס למשחק (כמעט עד סופו) דרך פעולות שמרחיקות אותו מהשער. חיפה לא אהבה אתמול את המשחק הזה, כדורגל. היא היתה כמו "עוזי גופיה" ביחס לבגדי החורף. בית"ר אהבה את המשחק, היא אהבה אותו כמו שבוני גינצבורג אוהב את החורף, בגלל האפשרות להתלבש יפה

3 אנקדוטת סיום

בדקה ה-12 גולסה לקח את הכדור ופרץ קדימה במהירות. לא יצא מזה כלום, אבל היה זה מחזה מרנין. למה? כי פתאום שמתי לב שהדבר הזה, פריצה עם כדור על כמה עשרות מטרים, התאיידה לה מהכדורגל הישראלי. לא מדובר על סלאלום, לא ריצה עם הראש בקיר ולא על היתול בשחקנים, אלא למשהו שסוחף: הן בפיסיות שלו, והן כמדליק ציפיותיו של הקהל. משהו שכל מה שדרוש לו - למרבה האירוניה - זה שחקן עם כוח פריצה. מדברים הרבה מאוד על טקטיקה, חילופי מסירות, סגירות וכו', אבל לאן נעלמה הפריצה? שלמה שירזי, יגאל אנטבי, אילן בכר, רוני רוזנטל, אלון חזן, דוד אמסלם, אבי כהן הירושלמי. מה יהיה? מי יחזיר את העטרה ליושנה? הפריצה היא התחייה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#