בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טניס: הנדלק מול הנחנק

בנגיעה

3תגובות

זה היה גמר לא טוב. ממש לא טוב. הוא היה לא טוב בגלל אנדי מארי. מארי עלה למגרש, אבל לא הופיע למשחק. הוא עשה תנועות של טניס, אבל לא שיחק טניס. המתח הכריע אותו, במובנים רבים הוא "נחנק". כששחקן מגיע כל כך מתוח, כל כך לא בטוח בעצמו, הוא בוחר בטקטיקה פסיבית, מתגוננת, שמעבירה את השליטה לצד השני. הוא פוחד לטעות יותר מאשר רוצה לנצח. מארי חיכה שנובאק דיוקוביץ' ימעד, ימצמץ, יחשוף חולשה. הוא רצה להישען על הפגם של האחר, לשאוב כוח מהיריב, לשתות לו את הדם. אבל הסרבי לא שיתף פעולה: הוא הכה בכדור כמו מול רוג'ר פדרר בחצי הגמר - בלי לעשות חשבון למעמד ולמועמד. זה נגמר מהר ובקלות, פה ושם אף הורגשו סימני מבוכה.

דיוקוביץ' עשה קפיצה בחודשים האחרונים: היד כבר לא רועדת ברגעי שיא, הרגליים לא כושלות, העייפות לא מכריעה. הוא טוען שהזכייה בגביע דייויס בתחילת החודש העניקה לו את הביטחון שהיה דרוש. מוכשר הוא היה תמיד, אבל כעת הוא מסוגל לממש את הכישרון מבלי שהמעמד יקפיא אותו, מבלי שהמתח יפגום ביכולת. במונחים מנטליים, המחשבה של דיוקוביץ' מרוכזת בכדור ולא בפחד שהכדור יטוס מעבר לקו. לכן הכדור לא טס מעבר לקו, אלא נוחת עליו בדייקנות של כירורג. דיוקוביץ' פשוט התבגר. מארי עדיין מביט על אמא שלו ביציע כשהכדור פוגע ברשת, משתוקק לקבל את מבט ה"לא נורא" שלה.

ביום שלפני המשחק, באתר האינטרנט שלו, אמר מארי את הדברים הבאים: "ייתכן שלא תהיה עבורי עוד הזדמנות כזאת, ייתכן שזאת ההזדמנות האחרונה. אני הולך לעשות הכל, לתת 110%". מארי בסך הכל בן 23, העתיד לפניו. לדבר במונחים של "הזדמנות אחרונה" בגיל כזה, מלמד משהו על האופן בו הוא תופש את עצמו. מארי לא באמת מרגיש שייך לאליטה, לטופ של הטניס. הוא לא באמת חושב שמול פדרר או נדאל בגמר גראנד סלאם, יש לו מה למכור. לכן גמר מול דיוקוביץ' נתפש בעיניו כמשחק של להיות או לחדול. באופן אבסורדי, דווקא ה"להיות או לחדול" הזה ייצר אצלו מתח שלא איפשר לו לתפקד. ברגע שנכנס לאיצטדיון והפנים את גודל המעמסה, קרס.

המשחק הראשון בין מארי לדיוקוביץ' נערך לפני 11 שנה, כששניהם היו בני 13. "ניצחתי 6-0, 6-1, אם אני לא טועה", סיפר מארי לפני הגמר, "אחר כך הוא התקדם מהר ממני והשתלב בסבב המקצועני לפניי. אני הדבקתי את הפער רק מאוחר יותר". לא בדיוק, אנדי, לא בדיוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#