בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בביצת הסאדו-מאזו של הספורט הישראלי

אם אלי ז'ינו הטמיע בהפועל באר שבע את העיוותים שממשיכים לחרב את הקבוצה, מדוע דווקא הוא עולה לשידור ב-103fm כסמכות חיובית? התשובה מסתתרת במאמץ האדיר של שלושת המגישים להוציא כותרת

7תגובות

1. במשך כמעט חצי שעה היה אלי ז'ינו על הקו. ספק אם הרגיש אי פעם כה רצוי, כה מחוזר, כה אטרקטיבי. הוא ענה לשאלות בפאסון של נשיא מדינה בדימוס, משל היה אחד מגדולי האומה וכעת, ממרום גילו ומעמדו, לא נותר לו אלא לשתף את העולם בזיכרונותיו הפיוטיים ובתובנותיו העמוקות מני ים.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

אלא שז'ינו היה בסך הכל הבעלים של הפועל באר שבע בתקופה שהנביטה את ה-DNA המעוות שעדיין שולט ועושה בה שפטים. את ה-DNA הז'ינואי אפשר לתמצת בעזרת הצימוד "חוסר תרבות". ז'ינו הוא מהדמויות המרכזיות שהפכו את הכדורגל הישראלי לענף בעל מאפיינים זולים ונטולי דרך ארץ. בתקופתו, קדנציית אימון לא תמיד עלתה באורכה על משך תבערת סיגריה. הוא היה קפריזי, עילג, חובב קומבינות - בהחלט קלסתרו של הענף בתוכו פעל.

ניר קידר

2. והנה, ביום שלישי, בסביבות שש וחצי, אני שומע את מאיר איינשטיין, משה פרימו ורון קופמן - בתכנית הספורט שלהם ב-103fm - משוחחים אתו ארוכות בנוגע למצבה של הפועל באר שבע. על פי השיחה, השלושה תופשים את ז'ינו כאורים ותומים של המועדון, האיש שבתוכו שוכנת התרופה לאמוציות הפרועות השולטות במקום. וחשוב מכל - האדם שעשוי לפתור את חידת כישלונם של ניר קלינגר ואלונה ברקת.

האופן בו הוצג ז'ינו, והדרך בה התייחסו אליו השלושה, הם כמובן היפוך של תמונת המציאות. האיש שמיתג את הפועל באר שבע כמלת גנאי, מתפקד לפתע כמקור סמכות חיובי. התהייה מובנת מאליה: מה מקור ההיפוך? כיצד מוצגת הבעיה כפתרון? מדוע המחלה מתראיינת בתפקיד התרופה?

3. נדמה לי שהתשובה לסוגיה אינה מצריכה ידע נרחב במדעי החיים או בפרמקולוגיה (תחום ברוקחות). איינשטיין, פרימו וקופמן לא באמת חיפשו תובנות, אבחנות עומק או מבט על. זה לא היה שיעור בסוציולוגיה, זה היה שיעור ברייטינג. השלושה בסך הכל חיפשו "כותרת". כלומר, משפט אחד שז'ינו יגיד ושאפשר יהיה למורחו בעיתון/אינטרנט ולעשות שריפה בהפועל באר שבע. המשפט שכה ייחלו לשמוע הוא "קלינגר צריך ללכת הביתה", או מוטב: "ברקת צריכה ללכת הביתה".

במשך חצי שעה גלגלו וסובבו השלושה את האובייקט שמולם על צירו, עד שיאתרו את התקר, את נקודת החולשה, ויוציאו לאוויר העולם את בועות הרעל הנדרשות. בסופו של דיון הושגה המטרה: ז'ינו הודה שבתקופתו, עם הסגל הזה, קלינגר לא היה מחזיק מעמד. "ארבעה מחזורים? אפילו שניים לא, אצלי אין סנטימנטים, רק הקבוצה חשובה". לשמע דבר השריפה, קופמן נשם לרווחה. "כמה זמן לקח עד שהוצאת את זה, הרגת אותנו", הוא פלט בכנות ראויה לציון.

נמרוד גליקמן

4. היה משהו מאוד מעליב בדיון הזה. תחושה של השתכשכות ארוכה ואובססיבית במים רדודים, במטרה לצרף לתוכה עוד משתתפים (קלינגר, ברקת). ההתייחסות לז'ינו כאל מקור סמכות רציני היא כמובן מעשה נטול אחיזה במציאות, ואילו ההתעלמות מחלקו המכריע במאפיינים המקולקלים שעד היום אוחזים במועדון ומסרבים להרפות, היא סוג של פחדנות עיתונאית.

אלא שלא רק הניסיון להצית שריפה בלט לרעה, כמו הנחת מוצא עקרונית ששכנה מתחת לפני השטח לאורכה ולרוחבה של השיחה. כל המשתתפים הסכימו שארבעה הפסדים הם די והותר כדי להודיע לקלינגר על סיום תפקידו. התרבות הפסקנית המאוסה הזאת, בה חודש של עבודה מאפשר קביעה מהסוג הזה (הוא אמנם אימן בעונה שעברה, אך ניתן לו קרדיט מחודש לגבי העונה הנוכחית), מעלה תהיות: האם ארבע תכניות ספורט לא מוצלחות במיוחד, מחייבות את החלפת איינשטיין, פרימו וקופמן? האם ארבעה משדרים בינוניים של "יציע העיתונות" מחייבים החלפת פאנל? האם חודש לא מזהיר של קופאית בסופר מחייב פיטורים?

5. התרבות הזאת מכונה לעתים "מבחן התוצאה". זהו כמובן מושג מטעה, משום שמהותו הרשמית היא מעין מתכון להצלחה, ואילו מטרתו הסמויה היא לרוב ייצור עניין על ידי שינוי תמידי. האדם הדוגל בקנאות ב"מבחן התוצאה", הוא זה שלרוב אינו מסוגל לשבת בשקט שתי דקות, זה שזקוק בכל רגע ורגע להכרעה, זה שאינו מסוגל לשאת בתוכו מתח, זה שסולד מהסבלנות הנדרשת במסגרת תהליך. האדם המסוכסך עם עצמו מעוניין להעביר את הסכסוך הפנימי החוצה, אל הכלל, כדי שסבלו יתחלק בין רבים. הוא בוחן בכל שבוע את התוצאה באופן כה דרמטי כדי להשליך את הדרמה שבראשו החוצה. הוא מייצר רעש בעולם כדי להשתיק את הרעש הפנימי שמאיים עליו.

6. ככל שחולפות השנים, אני משתכנע שספורט בישראל - קהל, תקשורת, שחקנים, מאמנים - הוא בסך הכל צורה של סאדו-מאזו. הרי מה שמעניין את איינשטיין, פרימו וקופמן זה לא ההצלחה של הפועל באר שבע, אלא כישלונה של הפועל באר שבע. מבחינתם, ההפסדים של הקבוצה מבורכים, משום שהם מספקים חומר תבערה לתכנית. עבורם, האפשרות שקלינגר יפוטר או שברקת תעזוב מציתה את הדמיון, מפעמת בהם רוח חיים.

מאחר שאינם יכולים לומר את האמת ("אנו שמחים על הכישלון של הפועל באר שבע"), הם מייצרים היפוך: כעת הם "דואגים" למועדון. לצורך ה"דאגה" הם מגייסים את ז'ינו, שמטרת הראיון הרשמית אתו היא לעזור לקבוצה, בעוד מטרת הראיון האמיתית היא לפגוע בקבוצה על ידי כך שיוציאו ממנו את האמירה "קלינגר הביתה"/"ברקת הביתה".

7. ביום שלישי בערב, כשנסעתי בדרכי הביתה ושמעתי את ז'ינו מלהג, נזכרתי בשלטי הענק שמרוחים ברחבי המדינה ושמספרים כי התכנית שאני שומע כעת היא "תכנית ספורט. נקודה".

על מאבקים וצעקנים | גולשים בין לאומיות לכוחנות

המאבק בין הגולשים שחר צוברי ונמרוד משיח גורר כל כך הרבה אמוציות, משום שהוא מעלה מעל לפני השטח שני מאפיינים מרכזיים של הישראלים: לאומיות וכוחנות.

נמרוד גליקמן

שני הגולשים הפכו למייצגים קלאסיים של כל אחד מהמאפיינים. צוברי הוא הגולש שאמור היה לזכות במדליה עבור ישראל. הוא ה"לאומיות". משיח הוא זה שפעל באגרסיביות (חסם את צוברי) כדי למנוע את הצלחת יריבו. הוא ה"כוחנות".

מובן מאליו שמרבית האנשים מצדדים בצוברי, משום שמשיח כאדם פרטי, כמתחרה, אינו מעניין אותם. מדליה ישראלית, לעומת זאת, כסמל להצלחת העם היהודי בתפוצות, נוגעת להם הרבה יותר.

העובדה שהתחרות עצמה - כמרבית תחרויות השיט - לא שודרה בטלוויזיה, ושלמעשה אף אחד לא באמת מתעניין בשיט עצמו, אלא בתוצרים הנלווים שלו (מדליות, הישגים, ראיונות עם הספורטאים עצמם), שמה את משיח בעמדה בעייתית. זאת משום שהשיקול היחיד שנלקח בחשבון על ידי האוהד ההדיוט הוא סמלי - האדרת שמו בעולם באמצעות הספורט.

ואילו במציאות עצמה, הלא סמלית, ישנו ספורטאי שכל הקריירה שלו מונחת על ארבע תחרויות, שזו אחת מהן. לכן הפער שנוצר בין ההיגיון הלגיטימי של משיח לבין צרחות הגינוי ההיסטריות של צביקה ושלמה שרף ב"יציע העיתונות", הוא ככל הנראה בלתי נמנע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#