במרתפי ספורט הנשים נלחשת מילת הקסם: 'טייטל 9'

'טייטל 9', התקנה שחוקקה בארה"ב בשנות השבעים וקבעה שוויון בהקצאת משאבים בין ספורט הנשים והגברים, היא שמפיחה תקווה לעתיד תקציבי לנשים. הדרך ליישומה מתחילה מהרזרבות של הטוטו

יואב גורן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יואב גורן

בארצות הברית הבינו מזמן כי גם מוקש מסובך חברתית כספורט נשים, ניתן לפצח בעזרת כסף, ובאחת ההחלטות החשובות בתולדות הספורט בכלל והנשים בפרט חתם הנשיא האמריקני דאז (1972), ריצ'רד ניקסון, על תקנה שנקראת 'title 9'. התקנה קובעת כי בכל מוסדות החינוך האמריקאיים הממסדיים, יתקיים שוויון מוחלט בין גברים לנשים ברמת המשאבים. כלומר, על כל קבוצת גברים, יידרש המוסד להקים קבוצת נשים. לדוגמה, אם יש לך נבחרת בייסבול, עליך לפתוח גם נבחרת סופט-בול.

'טייטל 9' שינה מהותית את ספורט הנשים בארה"ב. ב-1971 פחות מ-300 אלף בנות עסקו בספורט, אחת מכל 27 נשים. היום יש למעלה משלושה מיליון ספורטאיות אמריקאיות במוסדות הלימוד, 1 מכל 2.5 נשים. ב-71' לא היו כלל מלגות לספורטאיות במכללות, היום שווי המלגות הוא 371 מיליון דולר. מריה בורטון נלסון, כדורסלנית מסטנפורד בעברה והיום יועצת לארגון הספורטאיות האמריקאית, אומרת כי "'טייטל 9' שינתה את הדרך שהחברה מביטה על נשים, ואת הדרך שנשים מביטות על עצמן. כוח, עצמאות וחופש, אלו שלושה דברים שהספורט נותן לנשים, וזה שיפר את יחס החברה כלפיהן".

המהלומה ש'טייטל 9' נתנה לספורט הגברים היא משמעותית. אוניברסיטאות רבות ביטלו תכניות לימודים לגברים, כדי להקצות משאבים לנשים. מאז שחוקקה התקנה, 400 קבוצות גברים אוניברסיטאיות הוכחדו, 50 מהן באתלטיקה קלה. ב-2002 חברו עשר מכללות כדי לתבוע את המדינה על אפליה, בכך שהיא מכריחה לתקצב נשים.

המהפכה הפמיניסטית הגיעה גם לספורט האירופי. ב-84' נחתמה בבריטניה, בהשתתפות 72 מדינות נוספות, "הצהרת ברייטון", שהגדירה 'ייצוג הולם' (40-60 אחוזים) לנשים בספורט. מדינות סקנדינביה החלו בשנות ה-90' תוכניות רב שנתיות בעניין. בפינלנד היקצו לכך עוד 50 מיליון דולר, כהעדפה מתקנת. כל השנים הללו עמלו בישראל על שוויון תקציבי לספורט הנשים, והעלו בעיקר חרס.

הואצה הזחילה לברז

דונה גילס (היום אורנדר), היא הנשיאה החדשה של הוו.אנ.בי.איי. לפני 20 שנה היא היתה חלק מתהליך שהגיע לשיאו בשבוע שעבר, כשהשרה לימור לבנת אימצה דו"ח של הוועדה לקידום ספורט נשים. גילס היתה אז בנבחרת ארה"ב למכביה, שהגיעה לגמר מול ישראל. ביום הגמר קיבלו הנשים הודעה שהמשחק לא ייערך ביד אליהו כמשחק מקדים לגברים, אלא בכפר המכביה. גילס ושאר הנבחרת האמריקאית חברו לנבחרת הישראלית שהנהיגה מבחוץ שחקנית העבר אורנה אוסטפלד, והחרימו את הגמר. לאחר האירוע, סגר איגוד הכדורסל את הנבחרת למשך שנה וחצי. כלקח מאותה התייחסות מזלזלת, הקימה אוסטפלד, עם עוד נשים, את עמותת ל.כ.ן (לקידום כדורסל וספורט נשים). "זה מה שהחל את המהפכה", אומר סקוט גרנויץ' מהאתר ג'ואיש דוט קום.

בשנים האחרונות, המאבק של הנשים בישראל להשוואת משאבים עם הגברים מתרחש בשתי חזיתות: הממוסדת, שהובילו ד"ר נעמה קוסטנטיני ועו"ד דפנה לנג; ול.כ.ן, שמובילות בנות רמת השרון. קידום ספורט נשים על ידי הממסד נכשל, כל עוד לא הגיעו נשים למקום בו נמצא הברז. שרה ומנכ"לית מונו למשרד החינוך. במקביל, החליפה שלומית ניר טור את יום טוב סמיה בראש מועצת ההימורים, הגוף העיקרי שמתקצב ספורט בישראל. כך, תוך חצי שנה, הופנו 80 מיליון שקל מ'יתרות תקציב' של מועצת ההימורים, לקידום ספורט נשים.

הנשים בעמדות המפתח, מגובות במהפכה עולמית שנמשכת 30 שנה, זרזו את התהליך: בשנת 2003 התקבל בכנסת תיקון לחוק הספורט, המחייב ייצוג הולם לנשים בקרב העובדים באגודות ספורט; בג"צ פסק כי על קבוצות נשים לקבל מהרשויות המקומיות תקציב גבוה פי 1.5 מהתקציב שמקבלים הגברים, ובכך יישם את הכלל של העדפה מתקנת; הוועדה הלאומית לקביעת אמות מידה לחלוקת כספי הטוטו קבעה כי יש להקציב 7.8% מהסכום לתשתיות לספורט נשים.

רזרבות? אנחנו?!

זה, כמובן, טיפה בים, אומרת אוסטפלד. "אני פותחת 'הארץ' בבוקר ורואה שמחליטים סוף סוף לתת כסף לספורט נשים. אני ממשיכה לקרוא ואז מגלה שזה בא מ'יתרות תקציב'. אני נורא שמחה על התכנית, אבל גם נורא עצובה. יתרות תקציב זה יותר ממעליב. ברגע שהולכים על רזרבות, ניראה כמו רזרבות. מועצת ההימורים זה גוף שצריך לקדם ספורט, אין שום גוף אחר".

שינוי תרבות של חברה שוביניסטית וקידום העניין שנשים יכולות להיות חזקות וספורטאיות, דורש זמן. "צריך לפתות אותן", אומרת אוסטפלד, "לכן צריך להגיד תודה שהיו פה אסתר רוט ויעל ארד, למרות כל הקשיים. אם אגודה תדע שכדי להפעיל קבוצת גברים היא צריכה קבוצת נשים, אז יהיו קבוצות נשים והמערכת תיפתח".

בארצות הברית נאבקת תנועה בשוויון ספורט הנשים. אחד מחבריה, ויל הייז, אומר כי "השוויון מגוחך. כשאתה פוגש גבר ושואל אותו על המשחק אמש, 99 אחוז שהוא ידע על זה. כשאתה פוגש אישה, היא לא תדע על מה אתה מדבר. נשים לא מתעניינות בספורט כמו גברים, אז למה הן צריכות תקציב כגברים?". לעומתו, קריסטין גראנט, מנהלת תכניות אתלטיקה באוניברסיטת איווה, טוענת כי "אנשים מבלבלים בין חוסר עניין לחוסר הזדמנות. אני לא מכירה תחום שנשים לא ניצלו קבלת הזדמנות".

האפליה בישראל מגיעה לפרטים הקטנים. הנבחרת בכדורסל נוסעת לחו"ל עם רופא צמוד, הנשים נוסעות עם עסיין. "אם המאמן הכי טוב בגברים מקבל חצי מיליון דולר לשנה, והמאמן הכי טוב בנשים מקבל 30 אלף דולר, אז יש בעיה", אומר מאמן אליצור רמלה, טל נתן.

הצעד הבא של ל.כ.ן הוא בג"צ נגד הטוטו. הן לא ינוחו עד שתהיה חלוקה שיוויונית. וברגע שזה יקרה הממסד הגברי ישתולל, כי הוא ייפגע. "נכניס את ה'טייטל 9' הישראלי", מבטיחה אוסטפלד, "ויהיו נפגעים".

האפליה נגד קבוצות הכדורגל

היום תיערך אצל השרה לימור לבנת ישיבה עם היועצים המשפטיים של מועצת ההימורים, בדבר תשובת המדינה לבג"צ לאחד המקרים המפלים בכל הנוגע לחלוקת תקציבים בין נשים לגברים. הנדון הוא ליגת הכדורגל נשים, אותה מייצגת עו"ד דפנה לנג. העתירה היא נגד ההקצבות של מועצת ההימורים לכדורגל - 100 מיליון שקל לליגה העל לעומת 470 אלף ש' לליגה הראשונה נשים. כל קבוצת נשים מקבלת 2700 ש' לשנה. ההתאחדות מתנה רישום קבוצת נשים לליגה בערבות תקציבית בסך 200 אלף שקל, מה שמקשה עליהן לפתוח את העונה. מטרת העתירה היא להשוות את תנאי ליגת הנשים לליגה הלאומית בהקצבות הטוטו - 200 אלף ש' לעונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ