סיוט ושמו צ'ה בום קון

נבחרת ישראל היתה קרובה להעפיל למונדיאל ב-78', אבל צ'ה בום קון ודרום קוריאה היו גדולים עליה

אשר גולדברג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אשר גולדברג

למרות שלא העפילה למונדיאל ב-2002, ישראל כבר היתה בקוריאה, אפילו כמה פעמים. אחד הביקורים האחרונים היה בשנת 77', במוקדמות מונדיאל 78', כישראל נאבקה מול הקוריאנים על הזכות להעפיל לטורניר החשוב מכל.

באותן שנים אימן את נבחרת ישראל דוביד שוויצר, שהחליף את אדמונד שמילוביץ'. שוויצר השאיר בנבחרת שחקנים בודדים מדור המונדיאל של 1970 בהנהגת עמנואל שפר. ההישג הגדול של דוביד היה בטורניר הקדם אולימפי בסיאול, כאשר הצליח לנצח בטורניר משולש את יפאן ודרום קוריאה. ישראל ניצחה בשני משחקים בסיאול את יפאן 0-3 ואת דרום קוריאה 1-3, הוסיפה ניצחון על יפאן ברמת גן 1-4 ותיקו ללא שערים מול דרום קוריאה ששלח את שוויצר ושחקניו לאולימפיאדת מונטריאול 1976 בקנדה.

לכן שררה אווירת ביטחון בנבחרת ישראל כאשר שובצנו בתת בית יחד עם דרום קוריאה ויפאן במוקדמות מונדיאל 78'. שוויצר החזיר לסגל שני שחקנים ותיקים שלא שיחקו כמה שנים בנבחרת בגלל הופעות בחו"ל: מוצי ליאון, מגן מכבי יפו, ומוטל'ה שפיגלר שחזר למכבי נתניה. הנבחרת התכוננה היטב ופתחה את שנת 1977 בשלושה משחקי הכנה לקראת הטורניר העולמי: תיקו 1-1 ברמת גן עם יוון, ושתי תוצאות תיקו 1-1 מול אוסטרליה במלבורן ובסידני.

המשחק הראשון נגד דרום קוריאה היה ברמת גן, ובהרכב נבחרת ישראל נכלל מושיק שוויצר (שיחק אז בהפועל פ"ת), בנו של המאמן. לאכזבת האוהדים והשחקנים הישראלים, הסתיים המשחק בתיקו ללא שערים. יצחק שום, נזכר במפגש ההוא: "עשינו לדרום קוריאה בית ספר לכדורגל. שיחקנו מצוין, אבל השוער שלהם מנע מהכדור להיכנס. התקשורת שיבחה אותנו וכולם היו בטוחים שנעלה בקלות למונדיאל, למרות שגם אם היינו מסיימים במקום הראשון היינו צריכים להתמודד בבית מוקדם נוסף. במשחק הזה היו לגידי דמתי ולויקי פרץ הזדמנויות מצוינות, אבל גם 0-0 נראה טוב". דוביד שוויצר דיבר בהתלהבות על שחזור מבצע מקסיקו של עמנואל שפר. שוויצר הסביר כי גם לפני מקסיקו 70' היתה נבחרת ישראל באולימפיאדה של 1968, וכך גם עכשיו. שוויצר דיבר על הבאת כבוד למדינה, על תהילה ועל דגל כחול-לבן.

היריבה הבאה היתה נבחרת יפאן, שמסיבות בטחוניות סירבה לארח את ישראל בטוקיו. בהתערבות ראשי פיפ"א וגורמים ממשלתיים בשתי המדינות, הוחלט כי שני המשחקים יהיו באיצטדיון רמת גן. היפאנים היו זריזים ומהירים, אבל נכנעו לאיכות של ישראל. גידי דמתי מנסה להשוות בין יפאן של אז לזו הנוכחית: "נדמה לי שהם לא היו יריבים קשים. שנה קודם לכן ניצחנו אותם בקלות, ואפילו כבשתי שער מצוין. לא היה להם כדורגל חכם. חוץ מכושר גופני וזריזות, ליפאן לא היה מה למכור. יהיה מעניין לראות אם היפאנים של היום עשו שינוי".

המשחק הראשון ב-6 במארס 1977 הבליט את עודד מכנס וחיים בר שהבקיעו לזכות ישראל (0-2). במשחק השני, כעבור ארבעה ימים, שוב כבש מכנס והפעם הצטרף אליו ויקי פרץ. ישראל יצאה מייד בטיסה ארוכה מאוד לסיאול.

ישראל שיחקה נגד דרום קוריאה גם ב-1973, אז על הזכות להעפיל למונדיאל 74' בגרמניה. מאוחר יותר נפגשנו עם הקוראינים במקודמות אולימפיאדת מונטריאול ב-76' ועתה לקראת מונדיאל 78' בארגנטינה. שלושה שחקנים לקחו חלק בכל המפגשים: גידי דמתי (שמשון ת"א), ירון עוז (מכבי ת"א) וצ'ה בם קון.

סאנג, ואין

הכוכב הגדול ביותר של דרום קוריאה הפך לסיוט עבור ישראל. ב-73', למשל, הוא הכניע בדקה ה-109 בהארכה את איציק ויסוקר, ומנע מישראל העפלה למונדיאל. במוקדמות מונדיאל 78' חזרה אימת צ'ה בום קון. גידי דמתי מודה כי הנבחרת הוכנה למשימה לעצור את צ'ה בום קון: "כולנו הכרנו רק שם אחד, צ'ה בום קון. כל התרגולים היו על השחקן הזה, שהיה גבוה, מהיר עם משחק ראש מצוין ובעיטות איומות בשתי הרגליים. דוביד הזהיר שוב ושוב את השוער סורינוב להיות ערני והבלמים שלנו, חיים בר ואבי כהן (מכבי ת"א), התבקשו להיות ערניים".

שוויצר כלל בהרכב את שייע פייגנבוים, שלא שיחק בנבחרת כמה שנים אבל נענה לצו 8 שהוציא המאמן. שוויצר האמין בשחקן הנשמה של הפועל ת"א. האיצטדיון בסיאול היה מפוצץ ב-20 במארס. 35 אלף צופים, כולם לבושים לבן.

נבחרת ישראל עלתה בהרכב הבא: יוז'י סורינוב, אלי לוונטל, חיים בר, אבי כהן, מוצי ליאון, שייע פייגנבוים, ירון עוז (אורי מלמיליאן), משה שוויצר, מוטל'ה שפיגלר (יעקב כהן), גידי דמתי, ויקי פרץ. הפתיחה של ישראל היתה הססנית, כאילו משקלות הוצמדו לרגלי השחקנים. בדקה ה-22 נדמה שכל סיאול בשמיים. צ'ה בום קון מצא פעם נוספת את הרשת מאחורי גבו של סורינוב.

במחצית השנייה ביצע שוויצר שני שינויים. אורי מלמיליאן נכנס במקום ירון עוז, יעקב כהן מהפועל באר שבע החליף את מוטל'ה שפיגלר. בדקה ה-76 צהלו אנשי השגרירות והחבר'ה בכחול-לבן, כאשר מלמיליאן השווה ל-1-1. נדמה היה כי שוויצר ממשיך להיות מצליחן כרוני. אבל השעון רץ קדימה וישראל נסוגה לאחור, מחפשת את התיקו שיכול להבטיח לה את המקום הראשון. ואז הגיעה הדקה ה-89, אותה מתקשה אלי לוונטל לשכוח: "הבלם שלנו, חיים בר, התנהל עם הכדור ובמקום לבעוט אותו קדימה, נכנס ללחץ ובעט כדור לחוץ. ההגנה לא הספיקה להתארגן. הוצאת חוץ ארוכה לתוך הרחבה, צ'ה בום קון עלה לשמיים ונגח לאחור, והקשר סאנג אין עשה את זה אין בתוך הרשת". 1-2 לדרום קוריאה. שחקני ישראל בהלם. הכדור הונח על קו האמצע, ו-ויקי פרץ פתח בריצה קדימה. אבל הכדור נחטף על ידי שחקני דרום קוריאה, הועבר לרחבה וג'ים קוק קבע 1-3. שחקני נבחרת ישראל ירדו מכר הדשא עם דמעות בעיניים.

נבחרת ישראל חזרה ארצה וחיכתה לשני המפגשים בין יפאן לקוריאה. ציפו שיפאן תנצח את קוריאה, אבל זה לא קרה. ישראל נשארה בבית וראתה את המונדיאל בטלוויזיה, בדיוק כמו היום. אבל גם דרום קוריאה נשארה בבית, למרות שהעפילה לשלב הגמר האסייתי. היא שיחקה בבית בו השתתפו אוסטרליה, כווית, הונג קונג ואיראן. איראן, שבטורניר הנוכחי לא הצליחה לעלות אחרי הפסד לאירלנד, זכתה אז בבכורה והעפילה לראשונה בתולדותיה לטורניר גמר גביע העולם. שוויצר קיים עוד שני משחקי ידידות. ישראל ניצחה את דנמרק 0-2, הפסידה להולנד 2-1 וראשי ההתאחדות החליטו להחזיר לעמדת המאמן הלאומי את האיש של מקסיקו 1970, עמנואל שפר, שמינה לעוזרו את אמציה לבקוביץ'. והמונדיאל? כבר התרגלנו לראות אותו רק על מסכים.

תאריך: 20 במארס 1977

מקום: סיאול, דרום קוריאה

אירוע: מוקדמות מונדיאל 78', דרום קוריאה - ישראל

נחשים, צפרדעים וחיות מוזרות

בנבחרת ישראל פחדו מצ'ה בום קון, כוכבה של נבחרת קוריאה, אבל מתברר כי גם הביקור בסיאול של אותם ימים זכור כחוויה טראומטית.

אלי לוונטל, שחקן הפועל חיפה ונבחרת ישראל, נזכר בחוויה הקשה: "כשהגענו לסיאול זו היתה עיר, מדינה שלמה תחת שלטון צבאי. בכל פינה היו חיילים ומכוניות משוריינות. בשעה 10 בלילה היה עוצר וזו היתה סכנת נפשות להסתובב בחוצות סיאול. ישראל שוכנה במקום סגור מחוץ לעיר הבירה. המקום היה מוקף מאות חיילים בלבוש מצוחצח, עם כלי נשק חדשים. ראינו כמעט את כל הצבא הקוראיני.

"השחקנים החדשים של הנבחרת שהגיעו בבוקר לחדר האוכל, הרגישו סירחון איום. התברר שהמקומיים היו אוכלים נחשים, צפרדעים וכל מיני חיות מוזרות שעוררו גועל. רק כשיצאנו להתאמן הרגשנו משוחררים. לכל האימונים שלנו הגיעו אלפי קוריאנים שהביטו בנו בצורה מוזרה, כאילו לא ראו אנשים מאירופה. מאות צלמים לא הפסיקו לצלם ולזכותו של דוביד שוויצר יש לציין כי איפשר לנו כמה שעות חופשיות בצהריים בסיאול, חופשי חופשי. עשינו מה שרצינו, אבל כשהחשיך היינו חייבים להגיע למקום המפגש. כולם הגיעו, אף אחד לא רצה לשים את נפשו בכפו ולהיתקע בזמן העוצר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ