בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא משחק ילדים

דמות הילד שמביט בהערצה על מאמן הבייסבול שלו היא אייקון אמריקאי. הפרשיות האחרונות, שחשפו התעללות מצד מאמנים והציתו דיון ציבורי סוער, מאיימות לרסק תרבות ספורטיבית עתיקה

תגובות

אם יש מחזה שגרתי שחוזר על עצמו בכל מדינה ועיר בארצות הברית, הוא זה שבו אם מורידה את בנה הקטן לאימון בייסבול. את השעתיים שחולפות עד שהיא אוספת אותו, הילד מעביר עם המאמן, אדם חביב למראה ואלוף בסמול-טוק, שתמיד מחייך באדיבות ומנופף להורים לשלום כשהם מביטים במראה האחורית. הילדים מעריצים אותו, לומדים ממנו והוא מהווה דמות דומיננטית בחייהם, לפחות כמו המשחק עצמו.

התסריט הפסטורלי לכאורה קיבל לאחרונה טוויסט מזעזע. זה קרה בעקבות הפרשיות הנוראיות שנחשפו במכללות פן סטייט (פוטבול) ובסירקיוז (כדורסל), בהן הואשמו בכירים בעבירות מין ובניצול מיני של ילדים. העובדה שדבר כזה יכול להתרחש באוניברסיטאות יוקרתיות ובעלות מוניטין מכובד רק העצימה את החשש אצל מיליוני הורים, ששולחים את ילדיהם מדי יום לחוגי ספורט או לאימונים במסגרת בית הספר; האם טרחנו אי פעם לברר מי באמת אמון על ילדינו? האם אנחנו יודעים על האיש משהו מעבר לכך שהוא מבין בטקטיקה ומנצח משחקים? ולבסוף, האם למעשה אנחנו מפקידים את היקר לנו מכל בידיו של טורף?

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות אליכם

הסכנות הטמונות לילדים בספורט עומדות בימים אלה במרכזו של דיון ציבורי סוער בארה"ב. המקרים האחרונים הציתו אותו מחדש, אבל מדובר בסיפור ישן. "הספורט תמיד איפשר סביבה כמעט קלאסית להתעללות מינית", טוענת לין זינסר מה"ניו יורק טיימס", "הוא מכיל את כל המרכיבים שיכולים להוביל לכך - מאמנים שיש להם יחסים קרובים עם ילדים וגישה נטולת השגחה אליהם, בזמן שהם מחזיקים בעמדה של אמון וסמכות שלעתים קרובות מונעת מהילדים לדווח על הבעיות להוריהם". דייויד פינקלהור, חוקר במרכז לפשעים נגד ילדים באוניברסיטת ניו המפשייר, מאשר: "המסגרת הספורטיבית מאפשרת למתעללים מרחב פעולה. מבלים הרבה זמן בנסיעות למשחקים ובאימונים שלאו דווקא מתקיימים בשטח בית הספר. יש גם את כל עניין חדר ההלבשה והמקלחות".

אילוסטרציה: גטי אימג'ס

לבנים קשה יותר לדווח

בשנים האחרונות נתפסו עשרות מאמני שחייה שהתעללו מינית, בדרגות כאלה ואחרות, בבנות אותן אימנו. בהתעמלות, בהחלקה אמנותית ובכדורגל נרשמו מקרים דומים. אלא שנדמה כי הטרדה מינית אצל בנים היא בעייתית יותר. מומחים מעריכים כי היו הרבה יותר מקרים מכפי שדווחו, מפני שלוקח להם הרבה מאוד זמן לצוץ מעל לפני השטח. "אצל בנים יש יותר מחסומים, בין היתר בגלל התרבות הגברית של הספורט", טוען תומס פלנט, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת סנטה קלרה, "זה גולש לפחד מהומוסקסואליות ופשוט שובר אותם. ילדים חושבים שזה משהו בהם, משהו שהם ביקשו שיקרה. הם חשים שפחות יאמינו להם מאשר לבנות".

כריס גוואגן, במאי, מפיק ותסריטאי מניו יורק, החליט לעשות על זה סרט. את הפיצ'ר הדוקומנטרי Coached Into Silence ("אומן לשתוק"), שעוסק בהתעללות מינית בספורט ונמצא בשלבי הפקה מתקדמים, הוא יוצר בעקבות עברו האישי. כשהיה נער, הוטרד מינית על ידי מאמנו בקבוצת ההוקי של בית הספר ולא סיפר על כך לאיש. בסרט הוא החליט לדפוק על דלת המאמן ולהתעמת עמו.

כמובן שלרוב הקורבנות אין האומץ הזה, וכאן נכנסים לתמונה גורמים נוספים שקשורים לתרבות הספורט באמריקה. לפעמים, כמו אצל ברני פיין מסירקיוז, הפוגע יהיה אדם נערץ ומכובד בקהילה. לעתים, כמו במקרה של ג'רי סנדסקי מפן סטייט, אנשים אפילו יידעו על כך וישתיקו את הפרשה במשך שנים. הרי מה היא התעללות בילדים לעומת הכתמת המוניטין של קבוצת הפוטבול, ביצת הזהב של המכללה, שמכניסה למוסד 50 מיליון דולר מדי שנה?

"עם כל האווירה המאצ'ואיסטית בספורט, אלה הנסיבות המושלמות", אמר גוואגן ל"טיימס", "יש פולחן אישיות שהופך את המתעללים הללו למלכים, יש הערצה כלפיהם. הדברים שסנדסקי הציע לילדים בהם התעלל הם חלום של כל ילד - טיולים למשחקים, ללכת על הדשא. וכשאתה לא מספר למישהו ישר כשזה קורה, אתה מרגיש שותף לפשע". דייויד קלוסי, שמנהל מרכז לנפגעי תקיפה מינית בשיקגו, טוען: "קשה במיוחד להתוודות כשהתוקף הוא אדם מכובד. כחברה, עלינו להפנים שגם אנשים מוכרים בציבור יכולים להחזיק בתוכם שדים נוראיים".

אחד הדברים שגוואגן מנסה להשיג, מלבד הפנמה ציבורית של ממדי התופעה ועידוד נפגעים אחרים לדבר על מה שעברו, הוא גיוס תמיכה להצעת חוק שתבטל את ההתיישנות שחלה על עבירות מין. שיטה נוספת להילחם בתופעה היא פשוט לדעת טוב יותר מי האיש שמבלה כל כך הרבה זמן עם ילדיך. המועצה הלאומית של ספורט לנוער מסננת מאמנים כבר שנים באמצעות בדיקות רקע מקיפות, וארגונים פרטיים רבים אימצו את השיטה. "חייבים להבין שזו תופעה חברתית רחבה", מדגיש ג'רוד צ'ין, מנהל פרויקט ספורט וחברה באוניברסיטת נורת'איסטרן, "ספורט הוא מקום בו טורפים מיניים מוצאים דרכים לבצע את זממם בצעירים. צריך להיזהר בבחירת האנשים שנמצאים בסביבתם".

נקודה לחיוב: המודעות

ויש גם שיטות אחרות, כגון חינוך והטמעה. הורים לא ששים לערוך את השיחות הללו עם ילדיהם - יש נושאים סימפתיים בהרבה לדבר עליהם בזמן ארוחת הערב - אבל צוק העתים לא מותיר ברירות. חוסר הנעימות שלהם הוא כאין וכאפס לעומת הנזק שיכול להיגרם לילדיהם כשלא יזהו את הסיטואציה הנוראית, אם וכאשר ייתקלו בה.

סטיב רוקרור, מנהל מחלקת אתלטיקה בבית ספר באילינוי, סיפר למגזין ESPN על השיחה שערך לאחרונה עם ילדיו, בן שבע ובן תשע. יחד עם אישתו, הוא הסביר להם על מגע טוב ומגע רע, והשביע אותם שתמיד ניתן לבטוח באמא ואבא. בעוד שהבן הצעיר רק הינהן ושאל אם הוא יכול ללכת לשחק בלגו, המבוגר יותר החל לשאול שאלות, ביניהן האם הוא נמצא בסכנה. "פשוט יכולתי להרגיש את אובדן התמימות שלו", העיד רוקרור, "הרגשתי כאילו בישרתי לילדיי שאין סנטה קלאוס".

מה שעצוב באמת זה שאפילו אם נוקטים את כל פעולות המנע, דבר אינו מובטח. "עבור חלק מהבועלים הללו, מדובר בצורה של אומנות", מנתח עיתונאי הספורט הוותיק דון ייגר בסרטו של גוואגן, "יש להם יכולת לתמרן מבוגרים וילדים כאחד. זה סוג של ריקוד עבורם, והם נהדרים בו. וכשאנחנו מנסים לראות במשחק ילדים אם המאמן טופח על ישבנו של הילד, אנחנו פשוט מחמיצים את הריקוד".

השיח הציבורי הנוכחי לבטח אינו נעים, אבל חשוב מאין כמוהו. הוא מכריח את ההורים להתמודד עם הנושא, ולא לברוח ממנו באמצעות הכחשה. כבר אין טעם להפעיל את מנגנון ההגנה האוטומטי ולשנן "לילד שלי, בעיר שלי, זה לא יקרה". העובדות מוכיחות שזה קורה כמעט בכל מקום. "האב הממוצע לא יצפה בסרט בהולמרק שמספר על ילדה שבעלו אותה", אומרת השחיינית האולימפית לשעבר מרגרט הולצר, שעברה התעללות בגיל חמש, "אבל אפשר להאמין שהוא יצפה ב-ESPN ויידע מה קורה בפן סטייט ובסירקיוז. אם יצא משהו חיובי מכל הסיפור, זה בדיוק זה. אולי זה ישמש כקריאת ההשכמה שאנו זקוקים לה באופן כה נואש כחברה".

מאוד מטריד

* למעלה מ-40 מיליון ילדים משתתפים בפעילויות ספורט מאורגנות בארצות הברית מדי שנה

* יותר מ-2.5 מיליון מבוגרים מתנדבים לאמן ילדים. רובם, כמובן, אינם מזיקים

* בארבע השנים האחרונות, הואשמו 625 מאמנים בדרגות שונות של עבירות מין נגד ילדים

* אחת מארבע בנות ואחד משישה בנים חווים התעללות מינית עד גיל 18. ביותר מ-50% מהמקרים, הבנים הללו לא ידווחו על כך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#