אורי אוזן נפרד מהכדורגל - ספורט - הארץ
חג חירות עצוב

אורי אוזן נפרד מהכדורגל

השבוע נודע לאורי אוזן, שחקן מכבי פ"ת, כי פריצת דיסק שאובחנה אצלו מחייבת את פרישתו מכדורגל. בטור מיוחד לספורט הארץ הוא מספר על הכאב, הצער, הפחדים והתקוות לחיים שאחרי הכדורגל

אורי אוזן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי אוזן

כל ליל סדר שואלים "מה נשתנה הלילה הזה?" ובליל הסדר הזה הבנתי שלא רק הלילה הזה עומד להשתנות, אלא כל חיי כפי שהכרתי אותם. לפני שלושה חודשים, אחרי משחק הגביע המצוין מול סכנין קמתי בבוקר עם כאבים חזקים בעורף ובכתף שמאל. לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות והמשכתי לשחק עם כדורים, טיפולים וזריקות.

בגדול, אני מתורגל לשחק עם כאבים. לא האמנתי ששלושה חודשים לאחר מכן הקריירה שלי תיגדע בפתאומיות בעקבות הבוקר הזה. אני נמצא השבוע ברכבת הרים רגשית, אני נע בין מבוכה, עצב, תחושת אי ודאות, הלם ובלבול וישנם אפילו רגעים לא מעטים של בכי, ככה לבד עם עצמי. החיים עומדים להשתנות לנצח. הכדורגל זה הכל בשבילי: מקצוע, גאווה, אגו, ביטחון, הגשמת חלומות ילדות. בכדורגל כל הרגשות שלי הגיעו לקיצוניות - היו לי שמחות גדולות ואכזבות מרות, רגעי אושר עילאי וכאבי לב, הכל מהכל ובעוצמות אדירות.

ביום רביעי בצהריים היה לנו משחק מול הנוער, היו לי כאבים אדירים, אבל בגלל שהקבוצה עברה שבוע קשה והיו הרבה שחקנים פצועים החלטתי לנשוך שפתיים, להילחם בכאב ולעלות לשחק כדי לתת השראה לחברים, ולעזור לקבוצה בהמשך מאבק ההישרדות ומשחק הגביע.

אורי אוזן. האסימון עדיין לא נפלצילום: ניר קידר

הפעם זה היה גדול עלי. אחרי 25 דקות פשוט לא יכולתי יותר ויצאתי מהמגרש בזחילה, הבנתי שעובר עליי משהו חמור, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה. חזרתי הביתה, לקחתי כמה כדורים נגד כאבים ובקושי נרדמתי. למחרת בבוקר נקבע לי תור לבדיקת CT.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות ופרשנויות הספורט ישירות לפייסבוק

ביום שישי בבוקר דיברתי עם ד״ר להב, רופא הקבוצה, שאמר לי בעדינות שיש לי פריצת דיסק ושאני חייב להפסיק פעילות באופן מיידי עד לפגישה עם נוירוכירורג מומחה שיחליט אם אני יכול להמשיך לשחק כדורגל. באותם רגעים עדיין לא הבנתי מה הוא אומר. קיוויתי שעם קצת פיזיותרפיה וכמה תרופות, תוך שבוע, גג שבועיים, אני חוזר למגרש.

לאחר תחקיר ובירורים עם רופאים נוספים, התחלתי להבין שיש סיכוי שהעניין לא כזה פשוט. נקבע לי תור לד״ר לידר, מומחה בעל שם עולמי בתחום עמוד השידרה, והזמן עד הבדיקה עבר כנצח. הייתי עם הילדה שלי כמה שיותר כדי לברוח למקום טוב, נקי - מקום שנוח לי בו - אבל הרגשתי ריקנות עצומה. הייתי ולא הייתי. מין סוג של ריחוף. הנפש פשוט התנתקה מהגוף. במשחק הגביע מול אשדוד, יום לפני הבדיקה, תהיתי ביני ובין עצמי האם אני עדיין חלק מכל זה?

אורי אוזן. "לא הייתי הכי מוכשר אבל הייתי הכי נחוש"צילום: ניר קידר

לילה לפני הבדיקה בקושי נרדמתי. בתחילת הקריירה מצאו אצלי בעיה קלה בלב. הייתי צריך ללכת לבדיקה מכרעת אצל קרדיולוג בכדי לדעת אם אני יכול להמשיך בכדורגל. הלכתי עם אבא שלי ולשמחתי הבדיקה עברה בשלום. החלטתי שאני אלך לבדיקה הקרובה עם ליה, הבת שלי בת הארבע וחצי - סוג של סגירת מעגל. שאלתי אותה בדרך אם היא רוצה שאבא ימשיך לשחק כדורגל, הייתי בטוח שהיא תגיד כן. אבל היא אמרה שהיא זוכרת שבאתי עם תחבושת גדולה בכתף (שברתי את עצם הבריח לפני שנה) והיא נבהלה, והיא לא רוצה שיכאב לי יותר. היא אמרה שהיא רוצה שאני אהיה בבית ואגדל אותה. פה נזלה הדמעה הראשונה.

הבעות פניו של הרופא שבחן את בדיקת ה-CT אמרו הכל. הבנתי שזה נגמר. הוא הגדיר את הפריצה כאחת ה"מפוארות". הוא אמר שאני חייב לעבור ניתוח בדחיפות. שיש לי מזל שאני חזק ושרירי אחרת הייתי משותק. הייתי בהלם. לא ידעתי מה לחשוב. נסענו הביתה והרמתי טלפון להוריי ומהתרגשות לא יכולתי אפילו לסיים משפט. גם עכשיו כשאני כותב אני לא מבין איך זה נגמר.

מגיל 7 אני בכדורגל, זה העולם שאני מכיר. עברתי פציעות גם כילד, והצלחתי בניגוד לכל הסיכויים. לא הייתי הכי מוכשר אבל הייתי הכי נחוש; תמיד האמנתי בעצמי גם בתקופות הקשות שאמרו שאני משחק בגלל נפוטיזם (אבא שלי היה הבעלים של מכבי נתניה), ועד היום אחד הרגעים המאושרים בחיי היה כשהגעתי לנבחרת. גם שעברתי אח"כ פציעה קשה בברך נלחמתי, וחזרתי מהר יותר מכל התחזיות, ואותו דבר קרה גם עם הניתוח בכתף. ה

האמנתי שהגוף שלי יחזיק לפחות עוד 5 שנים אבל טעיתי. כנראה שיש גבול לסבל שהגוף יכול לעבור. אותה שאפתנות שבזכותה שרדתי, היא גם אותה שאפתנות שכמעט גרמה לי להיות נכה, אותה שאפתנות שלבסוף סיימה לי את הקריירה המקצוענית בטרם עת.

מאז הבשורה היו לי הרבה שיחות טלפון מפתיעות ומרגשות שגרמו לי גאווה גדולה - שעשיתי משהו, שנגעתי בחיים של אנשים, שאנשים מעריכים אותי - אבל עדיין אני מרגיש מרוקן. לא יודע מה עושים עכשיו, מה יהיה, מה אעשה. מה אני אענה שישאלו אותי מה אני עושה בחיים? איך אני שומר על כושר? (בכל זאת אני רווק, מעדיף לשמור על הקוביות).

עדיין קשה לי להגיד, אפילו לעצמי - שפרשתי. אולי כשהעונה הבאה תתחיל וכולם יהיו על המגרש בזמן שאני אסע לטיול ביום שבת עם ליה, ייפול האסימון. אבל כרגע, הכי חשוב לי לעבור את הניתוח בשלום. הקריירה שלי הסתיימה בפסח, שזהו ראש השנה האמיתי של היהודים, חג של התחלות חדשות, חג שמשמעותו יציאה מעבדות לחירות. ואני מקווה שהשינוי יעבור בקלות, ושאצא לחירות חדשה, לא מוכרת אך מאתגרת ומעניינת לא פחות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ