אורי אוזן
אורי אוזן

אנחנו עוברים ימי ספורט מרתקים. שני חצאי גמר ליגת האלופות שהניבו משחקים מרתקים, אחד הסתיים בהפתעה קטנה והשני בסנסציה ענקית, הדרבי של מנצ׳סטר ביום שני יכריע את האליפות באנגליה, פליי אוף ה NBA מתחיל בשבת, טניס, ג׳ודו ועוד. אבל בעיר אחת קטנה ליד תל אביב כל זה ממש לא מעניין. את תושבי פ״ת מעניין השבוע רק דבר אחד - דרבי המלאבס. שתי הקבוצות עוברות שנה קשה וסביר להניח שהדרבי בשנה הבאה יהיה בליגה הלאומית, אך בין הקבוצות יש הבדל משמעותי -  בעוד גורלה של הפועל נחרץ  בתחילת העונה כשהורדו לה תשע נקודות, מכבי הדרדרה ככל שהעונה נמשכה והיא מגיעה למשחק במצב קשה כשהיא שש נקודות מתחת לקו האדום. דווקא בשנה שנחנך בעיר איצטדיון חדש ומודרני שהחליף את איצטדיון האורווה האנכרוניסטי, שתי הקבוצות של העיר פ״ת כנראה ישחקו בשנה הבאה בליגה השניה.


ולמרות כל זה, למשחק הגיעו כ4000 צופים שנתנו אווירת כדורגל נהדרת. המשחק התנהל בקצב טוב ובצורה הוגנת ונראה היה שהקבוצות השלימו עם הירידה. בשביל אוהדי הפועל ניצחון במשחק או אפילו תיקו, שתגרום לירידת היריבה העירונית, יהיו כמו אליפות. לאוהדי מכבי ניצחון יתן תקווה שניתן להישאר וישאיר טעם מתוק לאוהדים אחרי עונה איומה ונוראה. בסופו של דבר מכבי ניצחה 1 0 קטן ועצוב, מכיוון שבאר שבע ניצחה והשאירה את פער שש הנקודות בעינו. אוהדי מכבי עודדו את השחקנים בסיום המשחק כאילו נשארו בליגה ואוהדי הפועל חגגו מנגד את הצטרפותה הצפויה של מכבי  לליגה השניה.


שיחקתי בשני המועדונים וחוויתי את אווירת הדרבי משני צידי המתרס. היריבות והעוינות בין המועדונים ענקית. לפני דרבי אוהדים באים לאימונים ומתחננים בפני השחקנים שינצחו ומסבירים להם את חשיבות הדרבי להמשך חייהם. מגיעים גם חברי הנהלה, שאת חלקם השחקנים לא רואים כל השנה, ונותנים שיחות מוטיבציה כאילו מדובר בגמר גביע העולם. לדוגמא, באחד ממשחקי הדרבי, ששיחקתי בהפועל, בא אליי חבר הנהלה בכיר ואמר - "תביא לי את הרגל של ...... האדום עליי". כשעברתי למכבי חוויתי את הדרבי מהצד השני. ראיתי כמה הניצחון חשוב למשפחת לוזון, כמה הם שמחים שההגמוניה בעיר עברה למכבי ושהפועל הלכה מדחי אל דחי. בדרבי הראשון בשנה שעברה כשמכבי הובילה 4 0 במחצית היה אבל בהפועל ומחפוד הלך הביתה ובמכבי החל שבוע של חגיגות. בדרבי השני כשהפועל עשו מהפך וניצחו 3 2, בסוף המשחק התפתחה מהומה שלא ביישה את אירועי המושבה. היתה שנאה בעיניים של כל המעורבים. הבנתי איך נוצרת השנאה והיריבות כשראיתי דרבי ילדים, שבעה נגד שבעה. ראיתי איך מטריפים את הילדים, מכניסים להם לראש שנצחון בדרבי זה הכי חשוב וצריך להביא אותו בכל מחיר ואיך הילדים, המאמן וההורים חגגו את הניצחון כאילו זכו בפיס. כשרואים דבר כזה מבינים מאיפה הכל מתחיל.

אוהדי הפועל פתח תקוה
אוהדי הפועל פתח תקוה. "זה מהלך תקדימי גדול מאוד שעוד לא היה בארץ", מתגאה אור עוזצילום: ניר קידר

לבלוגים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו ועשו לנו לייק

אפרופו ירידת ליגה, תרבות ספורט ועידוד - השבוע ירדה פורטסמות לליגה השלישית, ירידה שנייה בשלוש שנים. בסיום משחק הירידה רבבת הצופים נשארה ביציעים, עודדה, שרה ומחאה כפיים לשחקנים שהסתובבו במגרש, חלקם עם ילדיהם הקטנים. השחקנים מחאו לקהל כפיים ולחלקם היו דמעות בעיניים. בלי ספק מחזה נפלא שמייצג את כל מה שטוב באהדת כדורגל. רק שחקן אחד נשאר בחדר ההלבשה ולא נתן כבוד לאוהדים, לשחקן הזה קוראים טל בן חיים, פשוט מביך ומעליב. במקום להביא מאנגליה את הדברים הטובים לישראל, טל בחר להביא את הדברים הרעים מישראל לאנגליה.
ביום ב אני אצפה בדרבי של מנצ׳סטר, אולי אחד המשחקים הגדולים של העונה ואחד הדרבים הרותחים והמרתקים של העשור הקרוב. אבל לאלפי אוהדי כדורגל באם המושבות תמיד יהיה דרבי גדול יותר, לא משנה באיזה ליגה הוא יהיה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ