הארץ
שלומי ברזל
שליח "ספורט " למדריד

נשף המסיכות הסתיים. אין עוד ליקוקים, אין פרגון, אין אפילו נימוסים. השנאה התהומית בין ברצלונה לריאל, בין קטאלוניה למדריד, עברה לנגן כינור ראשון. מוריניו האשים את גווארדיולה בבכיינות על פסיקות השופטים, מאמן ברסה לא נשאר חייב ואמר שהפורטוגלי מנהל את כל התקשורת המזוינת. מלחמת עולם. מול מיקרופונים ועל המגרש. אין טעם לצנזר את המלה האסורה הזו, כי חומר הנפץ פוצץ הכל. היא לא נאמרה ברגע של כעס, אלא ברוגע ועם הרבה כוונה.

גווארדיולה רצה להבעיר את העסק. נמאס לו מהכבוד ההדדי שברצלונה וריאל חלקו אחת לאחרת בתקופה האחרונה. היה לו חלק מרכזי בכך, אבל אז הוא כנראה נזכר בימיו ככוכב ברסה ובדברים הטובים שמביא עמו הכעס, והחליט להמר על זה לקראת המפגש בברנבאו.

מסי מטיל יאוש על מדריד. תצלום: רויטרס

התלהטות היצרים הזו הרגה את המשחק. מה שהיה אתמול בברנבאו שייך לזירת האיגרוף ואינו חלק מהקלאסיקו של הקלאסיקו. מי שכיכבו כאן הם שחקני מרכז המגרש, בעלי המשקל הכבד, שהתמקדו בסיכול ובחיסול. של היריב ושל עצמם, ראה מקרה פפה. ככה זה כששני מועדוני ענק מגדירים לעצמם את המשחק הזה כשובר שוויון. הם מנסים בעיקר לא להפסיד, מעדיפים לדחות את הקץ, גם אם מדובר בפחות משבוע.

אלא אם קוסם מתערב פתאום. קטן, חמקמק, אלגנטי, גאוני. כזה שלא תמיד מופיע למשחקים גדולים, אבל אתמול הוא הרגיש מצוין. כי זה באמת לא היה משחק גדול, אלא רק ניצחון ענק של ברצלונה ושל גווארדיולה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

אדולף אייכמן. "פנינים" מתועבים

חשבתי שכבר שמעתי הכל. ההקלטות של אייכמן טלטלו אותי

הפגנת מחאה נגד פסיקת העליון, מול בית הנבחרים של יוטה

למה מתכוון בית המשפט העליון בארה"ב כשהוא מדבר על "ניטרליות"

"שבב של אהבה 2". נקודת מבט מקורקעת במציאות

העונה הראשונה היתה מצוינת. השנייה משונה ומהנה לא פחות

צביקה הדר ומירי מיכאלי. לא נתנו לבוט האנושי לפצוח במונולוג

בעולם מלא פייק ניוז, דווקא צביקה הדר התגלה פתאום כעיתונאי

אוסטין בטלר כאלביס. "הרגשתי כאילו אני מסתכל למעריצות בתוך הנשמה"

"אם הוא לא יקבל אוסקר על התפקיד של אבא שלי, אוכל את כף הרגל"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ