מה האימון הקשה מכל: ריצה, שחייה או רכיבה?

היכן נדרשת מיומנות גופנית גבוהה, מתי מופעל עומס על הגוף וממה יכולים ליהנות גם בעלי מוגבלויות? הפיזיולוג מולי אפשטיין מנתח

אורי טלשיר
אורי טלשיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי טלשיר
אורי טלשיר

כמו שלא משווים בין מסעדה איטלקית למטבח יפני או לנפלאות הבישול ההודי, כך נהוג להפריד ריצה מרכיבה על אופניים ומשחייה. שלוש פעילויות גופניות בשלושה ממדים שונים, השזורות בשלל ענפי ספורט - בין אם כתחרות בפני עצמה או כאחד המרכיבים בה - והפכו בשנים האחרונות לפופולריות מאוד גם בקרב ספורטאים חובבים.

שלושת העולמות הללו מתנקזים לאתגר משולב בטריאתלון, בו הספורטאים מזנקים לים, עוברים לרכיבה ומקנחים בריצה. הסיפורים על אודות ראשיתו של הענף גוררים לא מעט תיאוריות משעשעות; אחת מהן, אמריקאית, גורסת כי הוא הומצא כתוצאה מהתערבות בין שלושה חיילים - רוכב, שחיין ורץ - שכל אחד טען כי מקצועו הוא הקשה ביותר. אין גרסה ודאית באשר לשורשי ההחלטה על סדר המקצועות בטריאתלון (שחייה, רכיבה ולבסוף ריצה), אולם רבים סבורים כי הוא נובע בעיקר משיקולי בטיחות. מולי אפשטיין, פיזיולוג ויועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מסביר: "מיקום השחייה בחלק האחרון של התחרות עלול להגדיל את הסיכון בטביעה בשל עייפות רבה וכניסה למים קרים מאוד כאשר הגוף חם. מיקום הרכיבה בחלק האחרון עשוי להגביר את הסיכון לתאונות ולהתנגשויות. מיקום השחייה בחלק האמצעי יצריך החלפה כפולה של בגדים וציוד, וגם ימנע את תמונת הזינוק היפהפייה של המוני המשתתפים בדרכם אל המים".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ