שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עפר פרלמן
עפר פרלמן
עפר פרלמן
עפר פרלמן

השפלה, אין מלה הולמת יותר. אולי עלבון. אפשר בושה, גם מבוכה תתאים. למען האמת, השפה העברית מציעה די והותר חלופות להגדרת הרגע שבו ילד בן מחצית מגילי, שספק אם מסוגל לאיית "סכין גילוח", הטיל אותי למזרן, פעם אחר פעם אחר פעם.

תחילת הערב לא ניבאה את סופו העגום. האימון נבנה בהדרגתיות, כשכל תרגיל הוקדש לרכישת מיומנות בסיסית, שעל גביה הונחה אחת נוספת, עד ליצירת רצף פעולות חלק. כמטבע עובר לסוחר, דילגתי בין שותפים לקרב: עם וובה, שבין כתפיו יכולתי להידחק שלוש פעמים, תרגלתי נפילות ובלימות; עם עידן, חצי ראש מעליי, למדתי כיצד יש לאחוז בשריר התלת ראשי; עם מוטי, חולצת סוף מסלול גזורה לגופו, גיליתי דרכים להשתחרר מלפיתה על הקרקע. כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו חזקים ומנוסים ממני, אך בד בבד, סבלנים ונכונים לעזור תוך כדי תנועה. כשביצעתי תנועה לא מדויקת, הם תיקנו אותי. כשהקצב נעשה מהיר מדי, עצרנו להסדיר נשימה. עם כל הרעש, הבעיטות והצלצולים, MMA נראה באותם רגעים כסדנה להעצמה גברית. יחדיו הגענו לרמת אינטימיות השמורה לבני זוג; חזה הושען על גו, ירכיים הושקו, זיעתנו המשותפת הדביקה איש את רעהו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ