אקטיב

איש הברזל? קטן עלינו

הדבר הבא בתחום ספורט הסבולת: תחרויות האדוונצ'ר רייסינג - ריצה, הליכה, סנפלינג, אופניים ועוד ועוד למרחק של מאות ואלפי ק"מ

דניאל קרן, interval
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דניאל קרן, interval

רצתם עשרה קילומטר ואחר כך מרתון. ואחר כך עוד מרתון, ועוד אחד וחיפשתם את הדבר הבא. אז עשיתם טריאתלון אולימפי ונדלקתם, ועשיתם עוד אחד ואפילו חצי איש ברזל ובסוף גם איש ברזל אחד או שניים ואולי גם התלהבתם ועשיתם קעקוע. מה הלאה?

אז הנה לכם: תחרות האקו צ'אלנג' סימנה לכם את היעד הבא והשתמשה בסלוגן שאומר הכל: "עבור אלה שאוכלים איירונמן לארוחת בוקר". האקו צ'אלנג' היא תחרות מסוג Adventure Racing, שבה מתחרים יחידים, זוגות או קבוצות של עד חמישה אנשים במגוון סוגי ספורט המשולבים בתחרות אחת ארוכה. האדוונצ'ר רייסינג יכול להימשך 24 שעות, אבל יכול להימשך גם 12 ימים ולהגיע למרחק של 1,200 ק"מ.

אין שלד אחיד לתחרויות הללו, מכיוון שהן מתקיימות במקומות שונים בעולם ולא תמיד ניתן להתחרות בכל הדיסציפלינות בכל מקום. כך, למשל, במרוקו לא יהיה ראפטינג אבל כן תהיה רכיבה על גמלים ובגרינלנד לא תהיה שחייה, אבל כן יהיה קטע של הליכה על שלג. בדרך כלל, סוגי הספורט המשולבים בתחרות הם ריצה והליכה, סנפלינג, רכיבה על אופניים, רכיבה על סוסים, ראפטינג או קיאקינג ולפעמים גם גלגיליות, טיפוס צוקים, שחייה ועוד. לפעמים מסלול התחרות ידוע מראש, אבל בדרך כלל הוא סודי ונמסר למשתתפים רק ערב התחרות. בצורה הזו, אף אחד לא מכיר את המסלול לפני התחרות וכך נשמרת השוויוניות בין הקבוצות.

שחייה היא רק חלק קטן מהסיפור

האקו צ'אלנג' היא תחרות שהייתי בה חלק מצוות ישראלי ביחד עם רונן לביא, אלעד בנימין וליאור כרמי והיא נערכה בניו זילנד לאורך כ-400 ק"מ וכללה ריצה, טיפוס הרים, רכיבה על סוסים, רכיבה על אופניים, ראפטינג וניווט לפי מצפן ומפה וללא שימוש
ב-GPS. לתחרויות השונות בעולם דרגות קושי שונות. חלקן מתגאות בכך שהן הקשות ביותר בעולם וכשתחרות כמו האקו צ'אלנג' מכריזה שהיא מיועדת לאנשים שאוכלים איירונמן לארוחת בוקר - היא מתכוונת לכך. סטטיסטיקת הקבוצות המסיימות את המירוצים הקשים מבהילה. רק רבע עד שליש מאלה שעמדו על קו הזינוק מגיעים לקו הסיום והקבוצות שמגיעות הן קבוצות של אתלטי-על, ספורטאים מקצועיים בעברם שחלקם מתחרים בתחרויות אדוונצ'ר רייסינג על בסיס מקצועי.

אקטיב | מדור חדש על ריצה, אופניים ואקסטרים

האתגרים בתחרות אינסופיים. החל מהעובדה שהימים ארוכים ביותר והסיבולת הנדרשת היא גבוהה ביותר. בתחרות בניו זילנד, שתי הקבוצות הפייבוריטיות, הניו זילנדית והאמריקאית, התחרו ראש בראש באסטרטגיה שונה. הניו זילנדים מתחילים ולא עוצרים, מההתחלה עד הסוף, חמישה או שישה ימים, כמה שייקח, בלי מנוחה בלי עצירה. האמריקאים המפונקים החליטו לקחת את המירוץ בקצב שלהם - שעתיים שינה כל 24 שעות. אחרי קרוב לשישה ימי תחרות, ניצחו האמריקאים בפוטו-פיניש, בהפרש של 17 דקות. אנחנו התפרענו עם שינה של שעתיים עד ארבע שעות בלילה. שינה? לא בדיוק. בגדים רטובים, שקי שינה רטובים, שלג וגשם אבל בכל זאת מנוחה.

סיימת חלק אחד? קדימה לחלק הבא

לתחרויות הנחשבות צריך להגיע אחרי צבירת נקודות זכות בכמה תחרויות ועם ידע מוכח בשיטות השונות. לתחרויות הרציניות אי אפשר להגיע בשיטת "סמוך" הישראלית. כך, לדוגמה, כחלק מההכנות לאקו צ'אלנג', נדרשנו להביא תעודת הסמכה ממדריך ראפטינג מוכר על ידי האיגוד הבינלאומי, ונאלצנו לעבור קורס והשתלמות ראפטינג בחו"ל. כנ"ל לגבי כישורי הסנפלינג והרכיבה על סוסים. על כישורי הניווט, העזרה הראשונה, ועל דברים נוספים נבחנו במבחן שנערך בימים שקדמו לתחרות. כל זאת לא רק כדי לשמור על רמת תחרות גבוהה, אלא גם כדי להפחית את רמת הסיכון הגבוהה. חישבו על 50 מטר סנפלינג, בתוך מפל מים, אחרי 20 שעות ערות, או על ניווט ביער סבוך בשעות החשיכה, או על הליכה לאורך מצוק משונן - בואו נאמר שזה לא פיקניק.

אחד האתגרים הגדולים הוא דווקא לא הקושי הפיסי, אלא הקושי הנפשי. עייפות מצטברת לאורך ימים ארוכים של מאמץ פיסי והרבה צמתים בהם צריך לקבל החלטות, גורמים למתחים בתוך הקבוצה והרבה פעמים גם לפירוקים של קבוצות. בוועדת חקירה שמינה הצבא האמריקאי לגילוי הסיבה לכישלונן של יחידות העילית בתחרות, התברר כי בעיקר היה מדובר על ויכוחים בנושא הניווט. 12 שעות אחרי שחיילי הקומנדו האמריקאי נכנסו ליער סבוך במטרה לצאת בצדו השני, הם מצאו עצמם באותו מקום שנכנסו אליו, כועסים אחד על השני, מתוסכלים ולצערם גם מחוץ לתחרות כי פיספסו את ה-Cut-Off Time לנקודת הביקורת.

יש לכם סיפורים מתחרויות בהן השתתפתם מסביב לעולם? ספרו לנו בפייסבוק

האדוונצ'ר רייסינג הפך מזמן ללהיט הגדול בין ענפי ספורט ה-Outdoor בעולם. הקושי הפיסי המתמשך, הגיוון בתוואי השטח, הדינמיקה הקבוצתית והקשיים העצומים של התחרויות היוקרתיות ביותר, מושכים את מיטב הספורטאים שמיצו את השבלוניות של הטריאתלון ומאפשרים למצות את יופיו של הטבע ואת מגוון הכישורים הנדרשים לתחרות. ההכנה לתחרות אדוונצ'ר רייסינג מצריכה רמת מחויבות גדולה של הצוות. מחויבות זו נדרשת גם בגלל שכדי שקבוצה תסיים את המירוץ, היא צריכה להתחיל ולסיים את התחרות באותו הרכב. אם מישהו פורש, הקבוצה כולה נפסלת. הדרישות הפיסיולוגיות בתחרות קשה של עשרה ימים הן גבוהות: נדרשת סיבולת גבוהה ביותר, מיומנות גבוהה בדיסציפלינות השונות ועבודת צוות טובה.

בהכנות לאקו צ'אלנג' טיפסנו באופניים אלפי קילומטרים. כל סופשבוע מהשפלה לירושלים ולפעמים גם שלוש פעמים בכל רכיבה. הרגשנו מוכנים לאלפים הדרומיים של ניו זילנד. בערב התחרות, כשהוצג לנו לראשונה תוואי התחרות על הפרשי הגובה המצטברים שלו - 18 אלף מטר (!) - אמרנו למפיק המירוץ, מרק ברונט: "תוואי המסלול לא אנושי". הוא חייך והשיב: "חכו, ראיתם רק שליש ממנו". ביום השלישי לתחרות, כשהגענו לשלב האופניים, כפות הרגליים שלנו היו מרוטשות, מדממות ופצועות מהשילוב של רטיבות מתמדת, משקל כבד של תרמילים והליכה בלתי פוסקת.

שמחנו על ההפוגה שעוד מעט ניתן לכפות הרגליים ובכלל שמחנו לעלות על האופניים - התאמנו חזק לקראת השלב הזה. עלינו בהתרגשות על האופניים שהטסנו מהארץ וכעבור שעה של רכיבה נעצרנו למרגלות המדרונות התלולים של האלפים. את תשע השעות הבאות עשינו ברגל, דוחפים את האופניים ומתנחמים בכך שגם נבחרת האופניים האולימפית של צרפת נמצאת מאחורינו וגם הם צועדים לצד האופניים, מתבלים בביטויים בצרפתית שמותר להגיד רק אחרי שבע שעות של הליכה מיוסרת במעלה הר קפוא בניו זילנד.

אחרי כמעט עשרה ימים של מאמץ מתמשך, אנחנו בחשיכה מוחלטת, תחת שמיים זרועי כוכבים, חותרים במרץ באגם שבקצהו מצוי המראה היפה ביותר בעולם: הפרוז'קטורים הבוהקים המאירים את קו הסיום. המראה המהפנט משכיח מאתנו את כפות רגלינו שהפכו לעיסת בשר מדממת, את שרירי הגוף המאיימים להתפקע ממאמץ החתירה, את תלאות הדרך ואת כוח הרצון ומאגרי הסבלנות שהיינו צריכים לגייס כדי להגיע לנקודה הזו. כבר מרחוק אנחנו שומעים את העיתונאים, החברים והמתחרים שרים לנו "הבה נגילה" כשאנחנו מניפים את דגל ישראל על גדות אגם וואנאקה ומחייכים חיוך גדול של אושר.

הכתבה לקוחה ממגזין interval - מגזין ספורט הסבולת החודשי של "הארץ"

המראה היפה ביותר במירוץ הוא קו הסיוםצילום: רויטרס

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ