טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לחצות את הארץ ביום אחד

מה דעתכם לעלות על האופניים ולרכוב ממטולה, דרך ים המלח ועד אילת? זו לא אשליה, זהו מסע "מטולת" - 470 ק"מ בפחות מ-20 שעות

תגובות

האם חשבתם פעם על הרעיון המוזר לעלות על האופניים במושבה הצפונית - מטולה, אחר צהריים אחד אי שם בתחילת הסתיו ולרדת כעבור 470 ק"מ ו-20 שעות רכיבה, בעיר הכי דרומית בישראל - אילת?

למסע הארוך והמייגע הזה קוראים בקיצור "מטולת", ומסתבר שהיו מי שחשבו עליו כבר מזמן, ומעטים אף ביצעו אותו, אם בקבוצות קטנות ואם כרוכבים בודדים. היו שחצו את הארץ בנשימה אחת כחלק ממחאה, היו כאלו שעשו אותו לצורך העברת מסר כלשהו, והיו שעשו אותו ועדיין עושים אותו כחלק מדרך חיים של רכיבות ארוכות, או כחלק מאימוני ברווט.

איציק היימן, מהנדס תוכנה בן 48 מצפון הארץ, רוכב אופניים ותיק ומנהל פורום "אופני כביש" בפורטל תפוז אנשים, ביצע את מטולת כבר מספר פעמים ומנסה להיזכר מי היו ה"אבות המייסדים" של האתגר. "מטולת הוא סוג של אתגר שבונה את עצמו", הוא מסביר, "לכן אני בטוח כי רכיבות ממטולה לאילת התקיימו מאז ומעולם, אולם הרכיבה הידועה הראשונה שהתפרסמה היא של רוכב בשם יוסי אבני ז"ל, שביצע אותה בהשתתפות רוכבים נוספים. הרכיבה התפרשה על פני מספר ימים, בדומה לאירוע הרכיבה 'רוכב ישראל' שמתבצעת כיום".

אתר BONK

בימים אלו ולראשונה בישראל מתארגנת קבוצה של כ-30 רוכבים שפויים לחלוטין, בגילאי 50-25, בכוונה לחצות את ישראל מן הצפון אל הדרום בלא פחות מ-20 שעות ברוטו. ליאור זך-מאור, 39, מיוזמי האירוע, הוא פסיכולוג ספורט ומאמנה של קבוצת 3ZONE, קבוצה שמכינה ספורטאים להשתתף באירועי סבולת.

זך-מאור דואג להגדיר את הרכיבה כאירוע סבולת. "ספורטאים תחרותיים מקובעים יותר מדי על תחרויות סבולת ופחות מדי על אירועי סיבולת. חשוב לצבור חוויות כיוון שלא תמיד התחרות עצמה היא החוויה הכי גדולה. לדוגמה, צליחת הכנרת לאורכה היא חוויית סבולת שעברתי, והיא שנחרתה בי עמוקות ואני נזכר בה בערגה. את המטולת אנחנו רוצים לבצע על אותו העיקרון - חווית סיבולת", הוא מסביר.

אקטיב | מדור חדש על ריצה, אופניים ואקסטרים

מטרת היעד של הקבוצה היא לבצע את הרכיבה בלא יותר מ-20 שעות ברוטו, ולכן בחירת הרוכבים המשתתפים באירוע נעשתה בצורה פרטנית, ולא ניתן היה לצרף כל רוכב לדבוקה, מחשש שלא יעמוד בקצב או באורכו של המסלול. הדבוקה תתחיל את המסע ב-17:00 במטולה ותדווש לכיוון צומת גומא-מחניים-צומת עמיעד, משם תרד לטבריה ותתחבר לכביש 90 לכיוון בית שאן. הם יחצו את הבקעה ויגיעו לים המלח. בצומת הערבה הם ימשיכו לרכוב על כביש הערבה עד בואכה אילת. זהו למעשה המסלול הקצר ביותר להגיע לאילת.

אוליבייה פיטוסי

היימן, שעשה כאמור את מטולת מספר פעמים, מציע מסלול שונה ומאתגר אף הוא: "רוכבים ממטולה ליוקנעם, משם לכביש 4, חוברים לכביש 40 עד לצומת קטורה ומשם לאילת". הוא ממליץ דווקא להתחיל את הרכיבה בשעות הבוקר המוקדמות, "אם יוצאים בשעות הבוקר ממטולה אז הרוחות הן קלות יותר וכשמגיעים למישור החוף הן מתחילות להתחזק לכיוון צפון-מערב. כשעוברים את ה-200 ק"מ הראשונים ומגיעים לצומת רעננה, תמיד יש איזשהו משבר, ואז הרוחות ממש טובות עד באר שבע". משטר הרוחות ותנאי מזג האוויר באזור המדברי עלולים להפוך את האתגר לקשה אף יותר. פעמים רבות נושבות רוחות פנים חזקות שמקשות על הרכיבה, הכל עניין של מזל.

האימונים הטובים ביותר לרכיבה מסוג שכזה הם ביצוע של רכיבות ארוכות, כ-6-5 שעות אימון בכל פעם ותרגול של ישיבה ממושכת על האוכף שעות רבות. זך-מאור מאפיין את הקשיים: "אין לי ספק שהקושי יהיה בריכוז ובישיבה כל כך הרבה שעות על האוכף. לכן לא קיבלנו כל אחד לרכיבה הזו, כיוון שאנחנו חייבים שהדבוקה תרכב בקצב אחיד ותהיה בטיחותית".

הקבוצה מבצעת "חזרה גנרלית" ותרגול של רכיבת כביש בלילה כדבוקה. את אימוני השבת הם מתחילים בארבע וחצי בבוקר כחלק מאימון רכיבה בחושך. הרכיבה בלילה מתבצעת עם פנסים שמורכבים על האופניים, בתוספת שני כלי רכב המלווים את הקבוצה, אחד מקדימה ואחד מאחור. ההכנה המנטלית חשובה לא פחות מההכנה הפיזית. היימן מציע לחלק את הדרך למקטעים: מטולה עד כפר סבא, ומשם עד באר שבע ואילת. למי שמעוניין לרכוב את הדרך אך חושש, ממליץ איציק לבצע הכרת מסלול קודמת של המקטעים השונים, לזהות את נקודות החולשה והקושי, וכשמרגישים מוכנים לחבר את הכל לרכיבה רצופה אחת.

יש לכם סיפורים מתחרויות בהן השתתפתם מסביב לעולם? ספרו לנו בפייסבוק

"ברכיבות ארוכות יש רק שריר אחד שבאמת עובד", אומר איציק ומחייך, "וזה השריר שבין האוזניים. כל המשחק הוא חלוקה נכונה של הכוחות במהלך הרכיבה, שמירה על איפוק ועבודה עם מד דופק. הרבה אנשים שאלו אותי מה יקרה אם אשבר באמצע הרכיבה, ואני מסביר להם שאפשרות כזו כלל לא עומדת על הפרק בשום שלב - אני יודע שאסיים את זה לכן אני לא מוצא סיבה לפרוש".

קבוצת "ראשון ריידרס" עושה את מטולת:

"שואלים אותי 'איך אני אעשה את זה? מעולם לא עשיתי דבר כזה בעבר'", אומר זך-מאור, שלרגע מחליף את כובע המאמן בכובע פסיכולוג הספורט. "אני מסביר להם שזה נכון לגבי כל דבר שאנו עושים פעם ראשונה וכאן נכנסת היכולת להעז ולהאמין בעצמך. אמנם לא עשית זאת עדיין", הוא מסביר כאילו הוא מדבר אל אחד מרוכביו, "אבל אתה מתאמן, אתה יודע להתמודד עם אתגרים ואתה חושב שתהיה מסוגל לעשות זאת. גם אני הולך לרכוב את הרכיבה הזו בחוסר וודאות, גם עבורי זו פעם ראשונה שאני רוכב ממטולה לאילת ברצף, אבל אני לא מפחד לנסות. מעניין אותי לבחון את היכולת הפיזית והמנטלית שלי, מעניין אותי לדעת כיצד אני ארגיש אחרי 15 שעות של רכיבה, כמה יהיה לי קשה? כמה אצטרך להילחם בשדים של עצמי? כמה אוותר לעצמי? כמה לא אוותר?".

כיצד יש להתמודד עם אותם שדים? "אני לא ממש מנסה להילחם בהם", משיב זך-מאור בכנות ומנסה לחדד את הנקודה, "המחשבות שלנו הם כמו נהר. אם לא תתעקש, זה עובר. כשאני נמצא בתחרות ארוכה, עוברות בי רצף מחשבות שהן תערובת של מחשבות חיוביות ומחשבות שליליות. אני יודע שאין שום צורך להילחם במחשבות השליליות כיוון שכמו שהן באו, ככה הן יעברו. בעבר, ניסו ללמד ספורטאים להחליף מחשבות שליליות במחשבות חיוביות. אני נגד הגישה הזו. לצפות מספורטאי שבמשך 10 שעות של תחרות יחשוב רק דברים חיוביים זה לא ריאלי".

הכתבה לקוחה ממגזין interval - מגזין ספורט הסבולת החודשי של "הארץ"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם